ע"א 7036/19 פלוני נ. מחמד עיד עבד אלקאדר עיסא

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (סגן הנשיא, כב' השופט משה דרורי ) בת"א 6062/04 מיום 29.7.2019, במסגרתו חויבו המשיבים בע"א 7036/19 והמערערים בע"א 8289/19 (להלן: הנתבעים ) לשלם ל מערערים בע"א 7036/19 והמשיבים בע"א 8289/19 (להלן: התובעים ) פיצויים בסכום של 7,110,00 ש"ח בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בשיעור של 20% מסכום זה בתוספת מע"מ (להלן: פסק הדין ).

1.

בשנת 2004 הגישו התובעים נגד הנתבעים תביעה לפיצויים בגין נזקים שנגרמו להם בעקבות פיגוע שאירע ביום 20.11.2000 בו נרצחה אם המשפחה (להלן: הפיגוע ו- המנוחה , בהתאמה).

2.

ביום 29.7.2019 ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא אשר קבע כי יש להכיר באחריותם של כלל הנתבעים להתרחשותו של הפיגוע על פי דיני הנזיקין. לאחר קביעה זו, בחן בית המשפט קמא את סוגיית הנזק ופסק לתובעים פיצוי כולל בסך 7,110,000 ש"ח על פי החלוקה הבאה: 4,740,000 ש"ח פיצויים עונשיים; 1,000,000 ש"ח בעבור נזקים שאינם ממוניים; 1,000,000 ש"ח בגין אובדן שירותי הורה ובן זוג; 350,000 ש"ח בגין השנים האבודות של המנוחה; ו-20,000 ש"ח בעבור הוצאות קבורה. לסכום זה צירף בית המשפט קמא הוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בשיעור של 20% מסכום הפיצויים הכולל בתוספת מע"מ.

3.

על פסק הדין האמור הגישו הצדדים ערעורים לבית משפט זה: התובעים ערערו על גובה הפיצויים שנפסק (ע"א 7036/19), ואילו הנתבעים ערערו הן על הטלת האחריות והן על גובה הפיצויים (ע"א 8289/19). ביום 21.2.2021 נקבע כי יש להמתין עם הדיון בערעורים עד שיינתן פסק דין בע"א 71/18 הרשות הפלסטינית נ' יורשי המנוחה בן שלום ז"ל (להלן: עניין בן שלום ) , וזאת בשל הדמיון בין חלק מהסוגיות הנדונות שם לאלו שהועלו במסגרת הערעורים דכאן. ביום 10.3.2021 ניתן פסק דין בעניין

בן שלום , ובהמשך לכך נקבע מועד לדיון בערעורים שהוגשו ליום 7.10.2021.

4.

ביום 2.6.2021 הגישו הנתבעים לבית משפט זה בקשה לעיכוב הליכי גביית הכספים בהתאם לפסק הדין – זו הבקשה המונחת לפניי (להלן: הבקשה ). הסיבה להגשת הבקשה דנן בחלוף כשנה וחצי מאז הוגש ערעור הנתבעים הוסברה כך: במסגרת הליך הוצאה לפועל שנפתח לשם ביצוע פסק הדין הודיעה המדינה כי איננה מתנגדת להעברת סכום הפיצויים לתיק ההוצאה לפועל, באמצעות קיזוזם מהכספים המועברים על ידי המדינה לרשות הפלשתינאית (תיק מס' 512083-08-20). הנתבעים הלינו הן על העברת הכספים והן על הסכום שנתבקשו להעביר ( הערה : סוגיה אחרונה זו כבר קיבלה התייחסות בפסקה 4 להחלטתי מיום 6.7.2021, ולכן לא אדרש אליה בשנית).

לגופה של הבקשה, הנתבעים גורסים כי המקרה דנן שונה מהתיקים האחרים שנדונו בפסיקה, ועליהם התבסס בית המשפט קמא בהכרעתו, ועל כן קיים סיכוי גבוה שהקביעה בנוגע להטלת האחריות תתבטל במסגרת הערעור שהגישו. אשר לסוגיית הנזק, הנתבעים טוענים כי הן על פי פסק הדין בעניין בן שלום והן על פי הוראות הדין הרלוונטיות לעניין, משהתובעים מקבלים תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל ) מכוח חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970, אין באפשרותם לתבוע אלא פיצויים עונשיים נוכח כלל ייחוד העילה שבסעיף 17(ב) לחוק האמור (להלן: כלל ייחוד העילה ). ואולם, גם ביחס לפיצויים העונשיים גורסים הנתבעים כי לאור אמות המידה שנקבעו בעניין בן שלום , התובעים זכאים לכל היותר לסכום של 3 מיליון ש"ח. עוד מוסיפים הנתבעים כי אם לא תתקבל בקשתם יהיה זה קשה ביותר להשיב את הכספים מידי התובעים, במיוחד כאשר מדובר בתובעים שהינם אנשים פרטיים. לבסוף, מציינים הנתבעים כי מדובר בכספי מיסים המוחזקים בידי מדינת ישראל על פי הסכמים מדיניים; הכספים משמשים בעבור תקציב הרשות הפלשתינאית, כך שהפחתה מהם פוגעת ישירות בתפקוד הרשות; וכי מכל מקום הרשות הפלשתינאית חסינה מפני הליכי אכיפה וגבייה של הוצאה לפועל בהיותה ישות מדינתית.

5.

התובעים בתגובה טענו כי דין הבקשה להידחות על כל רכיביה. לטענתם הנתבעים לא הצליחו להוכיח אף אחד מהתנאים לעיכוב המבוקש. אשר לסיכויי הערעור, גורסים התובעים כי הללו קלושים: טענת הנתבעים בדבר היעדר אחריותם אין בה ממש, וממילא כל טענותיהם נוגעות לקביעות עובדתיות שאין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהן; בכל הנוגע לתחולת כלל ייחוד העילה, טוענים התובעים כי אין בחוק הגבלה כלשהי בדבר יכולתם לגבות את הכספים על פי פסק הדין, ולכל היותר יוכלו הם להתדיין בעניין זה עם המל"ל, אך התדיינות זו אינה מעניינם של הנתבעים, ועליהם לשאת בתשלום סכום הפיצויים שהוטל עליהם. אשר למאזן הנוחות, טוענים התובעים כי אין מדובר במקרה חריג ומיוחד המצדיק עיכוב ביצוע של פסק דין כספי; כי טענות הנתבעים בדבר אי יכולתם להיפרע אם יזכו בערעור נטענו בעלמא; כי גובה הפיצויים אותם נדרשים הנתבעים לשלם על פי פסק הדין, ביחס לכלל הסכומים המשתלמים לרשות הפלשתינאית מדי שנה, מלמד כי אין בהעברת הכספים כדי לפגוע במצבם הכלכלי של הנתבעים באופן אנוש; וכי המצב הפוליטי והמדיני במזרח התיכון הוא בלתי יציב, וכך גם היחסים בין מדינת ישראל לרשות הפלשתינאית, ומכאן שדווקא עולה חשש ממשי ובלתי מבוטל שעיכוב עלול להביא להכבדה של ביצוע פסק הדין בשלב מאוחר יותר. נוסף על כך, טוענים התובעים כי יש בעיכוב הביצוע כדי לגרום נזק לציבור משום שמטרת הפיצויים במקרה זה היא " חינוך, גמול והתרעה, בנוסף על פיצוי התובעים " (סעיף 6 לתגובה). למצער, ציינו התובעים כי הם מציעים שסכום הפיצויים יועבר אל באת כוחם ויופקד בנאמנותה עד להכרעה בערעור על מנת להסיר את החשש שמא לא ניתן יהיה להשיבם במידה והנתבעים יזכו בערעורם.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט להלן.

7.

כלל שגור וידוע הוא כי יש לבצע את פסק הדין עם נתינתו, והגשת ערעור כשלעצמה אינה מונעת בעד הזוכה מלהוציא לפועל את פסק הדין שעליו מערערים (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). סטייה מכלל זה תעשה בהתקיים התנאים הבאים: (א) סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים; (ב) מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש העיכוב ( ע"א 4790/19 מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל נ' עזבון המנוח דעיבס , פסקה 16 והאסמכתאות הנזכרות שם (24.12.2019)). מקום בו מבוקש עיכוב סעד כספי, הנטייה היא שלא להיעתר לבקשת עיכוב הביצוע, מן הטעם שאין מדובר בנזק שאינו בר-תיקון ככל שהערעור יתקבל. יחד עם זאת, לכלל זה נקבעו מספר חריגים אשר המשותף להם הוא החשש שמא כאשר מבקש העיכוב יזכה בערעור לאחר שבוצע פסק הדין יהיה זה קשה עד מאד להשיב את המצב לקדמותו (ראו, למשל, ע"א 7729/18 רכבת ישראל בע"מ נ' בי-בי כבישים עפר ופיתוח בע"מ , פסקאות 18-17 להחלטתי והאסמכתאות המובאות שם (7.1.2019)). בענייננו, סבורני כי בשקלול שני השיקולים האמורים, יש לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי.

8.

אשר ל סיכויי הערעור , ומבלי לטעת מסמרות בדבר, נראה כי לאור הלכת בן שלום , שניתנה לאחר פסק דינו של בית המשפט קמא, מתעורר קושי ביחס לחלק ממרכיבי הפיצוי שנפסקו לטובת התובעים. כך הדבר הן לגבי הפיצוי שנפסק בגין נזקים המכוסים לכאורה בתגמולים מהמל"ל, בהינתן הטענות ביחס לכלל ייחוד העילה, והן לגבי פיצוי העונשי, העולה במידת מה על הסכום שאושר בעניין בן שלום . מכאן שאף אם לא אדרש לטענות ביחס לעצם הטלת החבות, לפחות ביחס לסכום של 4.1 מיליון ש"ח מתוך פסק הדין מעלים הנתבעים טענות המבססות הצדקה לעיכוב התשלום עד לבירור הערעור.

9.

ביחס ל מאזן הנוחות , סבורני כי גם שיקול זה תומך בהיעתרות לבקשה באופן חלקי. המדובר בסכום משמעותי, אשר גבייתו מבוצעת ממילא מתוך כספים המועברים לרשות הפלשתינאית באופן שוטף. אין מדובר בכספים הנדרשים באופן מיידי לצורך מחייתם היומיומית של התובעים, וזאת, בין השאר, בשים לב לסכום הנכבד שתשלומו לא יעוכב (3 מיליון ש"ח, שהם כ-40% מסכום הפיצוי שנפסק). משכך, לא התרשמתי כי הנזק שייגרם לתובעים בעקבות עיכוב הביצוע באופן חלקי הוא ניכר, וזאת במיוחד בהינתן המועד הקבוע לדיון בערעור.

10.

סוף דבר : הבקשה לעיכוב ביצוע של פסק הדין מתקבלת באופן חלקי, במובן הבא:

(א)

סכום של 3 מיליון ש"ח מתוך הסכומים שנפסקו בפסק דינו של בית המשפט קמא לא יעוכב, וכן שכר טרחה בשיעור של 20% מסכום זה בתוספת מע"מ.

(ב)

ביחס ליתר הסכומים שנפסקו בפסק דינו של בית המשפט קמא, הריני להורות על עיכוב ביצוע תשלומם עד להכרעה בערעור.