ע"א 7058/17נתן מלמד נ. ציונה ליבוביץ ו-40 אחרים

1.

בפני בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 11.7.2017 (ת"א 24088-08-13, השופטת ד' קרת-מאיר ), ובכלל זה לביטול הליכים שננקטו לביצועו.

2.

המבקש היה מעורב בפרשיה כלכלית סבוכה, שבהקשר הנוכחי ניתן להסתפק בהבאת מקצת הפרטים הקשורים בה, בהתאם לממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, והכל תוך התמקדות בעניינו של המבקש. בעיקרו של דבר, מקורו של ההליך דנן במעשי הונאה ומרמה שביצע אילן מורגן (להלן: מורגן ), הוא המשיב 46 (פורמלי), באמצעות בית ההשקעות שבו שלט בפועל, חברת אפולו בית השקעות וניהול פיננסי בע"מ (להלן: אפולו ). מעשים אלה בוצעו כלפי נפגעים שונים, הם המשיבים 41-1 (להלן: הנפגעים ). מורגן הועמד לדין והורשע בגין מעשים אלה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 1.4.2015 (ת"פ 32224-01-15, השופט (כתוארו אז) ח' כבוב ). המבקש כיהן בזמנים הרלוונטיים כדירקטור באפולו והחזיק בנאמנות עבור מורגן את מניותיו באפולו.

3.

מקורו של ההליך דנן בתביעה אזרחית שהגישו הנפגעים נגד המבקש, וכן נגד גורמים נוספים ובהם דוד מלמד (להלן: דוד ), הוא המשיב 44 (פורמלי), ששימש כיועץ השקעות באפולו.

4.

בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה. בית המשפט המחוזי קבע כי מתכונת החזקת המניות באפולו, באמצעות המבקש, אפשרה את ביצוע המעשים שהסבו נזק לנפגעים. עוד נקבע כי המבקש הפר את חובות הזהירות והאמון שלו כלפי הנפגעים וכן את חובת תום הלב שחב כלפיהם מכוח חוזה ההתקשרות עמם. בית המשפט המחוזי קיבל את התביעה אף נגד דוד, והעמיד את הפיצויים בגין הנזק, שבו יחובו השניים ביחד ולחוד, על סך של כ-2 מיליון שקל. כמו כן, הוא חייבם בהוצאות ובשכר טרחת באי-כוחם של הנפגעים בסך של 250,000 שקל.

5.

להשלמת התמונה יצוין כי במסגרת ההליך שלח המבקש הודעות צד ג' אל איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: איי אי ג'י ) והאודן סוכנות לביטוח (2002) בע"מ, הן המשיבות 42 ו-43 (להלן: המבטחות ). בית המשפט המחוזי דחה הודעות אלו וחייב את המבקש גם בסך של 120,000 שקל בגין ההוצאות ושכר טרחתם של באי-כוחן של המבטחות.

6.

הבקשה דנן נסבה על עיכוב ביצועו של פסק הדין שנתן בית המשפט המחוזי. לטענת המבקש מאזן הנוחות נוטה בעניין זה לטובתו. ראשית, מדגיש המבקש שהמשיבים עיקלו את דירת המגורים שלו ופועלים למימושה. שנית, ובאופן כללי יותר, המבקש מוסיף, מבלי לפרט, כי תשלום הסכום שבו חויב יוביל להתמוטטותו הכלכלית. לעומת זאת, כך נטען, הפגיעה הנובעת מעיכוב הביצוע לנפגעים צפויה להיות קטנה יותר בהתחשב בסכום שכל אחד מהם זכאי לו (כ-55,000 שקל בלבד). המבקש אף מציע כי במידה ולא יבוטלו כלל העיקולים על נכסיו, יורה בית המשפט על צמצום היקפם. עוד טוען המבקש כי סיכויי הערעור נוטים לטובתו אף הם, ומפרט את טענותיו הנוגעות הן לקביעת האחריות, הן לחלוקתה והן להיקף הנזקים שנגרמו.

7.

ביום 11.9.2017 הוריתי למשיבים להגיש תגובה לבקשה, וכן הוריתי על מתן צו ארעי שימנע המשך פעולות למימוש העיקולים שהוטלו על נכסי המבקש.

8.

בעיקרו של דבר, הנפגעים מתנגדים לעיכוב ביצועו של פסק הדין. לטענתם, הכלל הנוגע לבקשות לעיכוב ביצוע של פסקי דין כספיים הוא כי אין לעכבם אלא בנסיבות נדירות, אשר המבקש אינו מצביע על קיומן במקרה דנן. הם מוסיפים וטוענים כי המבקש לא הביא כל ראיה לכך שייגרם לו נזק בלתי הפיך אם יימשכו הליכי המימוש נגדו. יתרה מזאת, הם טוענים כי מאזן הנוחות נוטה לרעתו של המבקש המודה כי הוא חסר אמצעים, כך שאם יעוכב ביצוע פסק הדין, הם לא יוכלו להיפרע ממנו. עוד טוענים הנפגעים כי המבקש לא הביא ראיות להוכחת טענותיו בדבר מצבו הכלכלי. באשר לסיכויי הערעור טוענים הנפגעים שהערעור הוא עובדתי בעיקרו וכן מפרטים את טענותיהם באשר לסיכוייו הקלושים. עם זאת, הנפגעים ציינו כי יסכימו לעיכוב הביצוע בכל הקשור למימושה של דירת המגורים, בכפוף לתשלום מלא של ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו לטובתם וכן להפקדה של 30% מן הסכום שנפסק בקופת בית המשפט.

9.

המבטחות הגישו אף הן תגובה ובה עמדו על כך שהתשלומים שהמבקש חב כלפיהן הם נמוכים באופן יחסי, וכן על כך שאין כל חשש כי לא יוכלו להשיב את הסכומים שיקבלו אם יתקבל ערעורו של המבקש. עוד טוענות המבטחות כי סיכויי הערעור של המבקש הם קלושים.

10.

ביום 14.11.2017 הוריתי למבקש – מבלי לנקוט עמדה – להודיע אם הוא מסכים להצעתם של הנפגעים. בעקבות זאת הודיע המבקש כי הוא עומד על בקשתו ודוחה את ההצעה.

11.

בשולי הדברים יצוין כי מטעמו של דוד נמסר כי אין לו התנגדות לבקשה וכי מטעמו של מורגן לא הוגשה תגובה.

דיון והכרעה

12.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות בעיקרה, כך שתתקבל באופן חלקי בכל הנוגע לנקיטת אמצעים הנוגעים לדירת המגורים של המבקש.

13.

כידוע, בעל דין שזכה בהליך משפטי זכאי ככלל ליהנות מפירות זכייתו (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), וכי פסק דין כספי יעוכב רק במקרים חריגים (ראו למשל: ע"א 9351/07 הועדה המקומית לתכנון ובניה מצפה אפק נ' נגל , פסקה 5 (23.12.2007); רע"א 1551/13 קבוצת נורגלו רוניגד בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ , פסקה 9 (28.2.2013)). בבואו להחליט בבקשה לעיכוב ביצוע יבחן בית המשפט שני תנאים מצטברים: מאזן הנוחות וסיכויי הערעור. כבר נקבע בעבר כי השיקול המרכזי בבחינת בקשות כאלו הינו זה של מאזן הנוחות (ראו:

בש"א 219/96

ישקר בע"מ

ואח'

נ' חברת השקעות דיסקונט בע"מ ואח' , פ"ד מט(5) 284, 287 (1996); רע"א 8317/06 טהוליאן ואח' נ' ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ , פסקה 9 (21.1.2007); חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 370 (מהדורה שלישית, 2012)). על כן, אבחן את מאזן הנוחות בהתייחס לנכסים השונים של המבקש אשר פורטו בבקשה.

14.

בעיקרו של דבר, המבקש לא הניח תשתית עובדתית של ממש לטענותיו באשר לנזקים העלולים להיגרם לו אם תידחה בקשתו. טענותיו של המבקש – הגם שגובו בתצהיר – נטענו בעלמא, ללא פירוט, ומבלי שגובו בראיות בדבר מצבו הכלכלי, כגון תדפיסי חשבון בנק או הערכה בדבר שוויים של כלל הנכסים שצוינו בבקשה. על כך יש להוסיף כי לערעור יש היבטים עובדתיים לא מבוטלים, ובנסיבות אלה אין לומר כי סיכויי הערעור נוטים לטובתו של המבקש באופן שמצדיק את עיכוב הביצוע בהיקף שבו התבקש בהתחשב באמור לעיל ביחס למאזן הנוחות.

15.

כחריג לכך, מצאתי לנכון להקדיש התייחסות נפרדת לעניין דירת המגורים של המבקש. בעניין זה, יש לתת משקל להלכות הנוגעות להגנה המיוחדת על דירת המגורים וההשלכות הבלתי הפיכות שעשויות להיות למימושה לצורך אכיפת פסק דין כספי (ראו למשל: ע"א 214/88 טוויל נ' דויטש , פ"ד מד(3) 752, 754 (1988); ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל (נ.י.ב) שווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו(4) 178, 182 (2002); ע"א 10583/05 סגל נ' בנק איגוד לישראל בע"מ , פסקה 9 (4.3.2007)). בנסיבות אלה האיזון הנכון יהיה עיכוב ביצועו של פסק הדין במובן זה שלא ייעשו פעולות למימוש דירת המגורים של המבקש, בכפוף לכך שייאסר על המבקש לבצע כל דיספוזיציה בדירה.

16.

סוף דבר: אני מורה על קבלת הבקשה באופן חלקי, במובן זה שלא יינקטו פעולות למימוש דירת המגורים של המבקש, ובכפוף לכך שייאסר עליו לבצע בה כל דיספוזיציה. בהתחשב בתוצאה שאליה הגעתי, אינני רואה מקום לחייב את המבקש בהפקדת ערבות להבטחת נזקיהם של הנפגעים והמבטחות. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.