ע"א 72/18א.לוי השקעות ובנין בע"מ נ. יורו מאני נכסים (1995) בע"מ

1.

לפני בקשת המשיבות 2-1 (הן המערערות בערעור שכנגד; להלן ביחד: יורומאני ) להארכת מועד להגשת הליך מתאים למימוש בטוחה שהפקידה המערערת (היא המשיבה בערעור שכנגד; להלן: לוי ) במסגרת בקשתה לעיכוב ביצוע בערעור שבכותרת, וזאת עד ליום 20.9.2022.

2.

בין הצדדים התנהלו הליכים משפטיים שבגדרם הגישה לוי ערעור לבית משפט זה על פסקי דין והחלטה של בית המשפט המחוזי, שבהם היא חויבה לשלם ליורומאני סך של 13,738,027 ש"ח (יצוין כי יורומאני הגישה ערעור שכנגד). לצד ערעורה, הגישה לוי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי, ובהחלטת כב' השופט נ' סולברג מיום 22.1.2018 נקבע כי על לוי להעביר ליורומאני סכום של 7.6 מיליון ש"ח שאינו שנוי במחלוקת, וכי יתרת סכום ההחלטה יופקד בנאמנות אצל בא כוחה של יורומאני עד להכרעה בהליך. כן נפסק בהחלטה כי "בד בבד תפקיד המבקשת [לוי] ערבון בקופת בית המשפט בתוך שבוע-ימים, בסך של 30,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית" (להלן: החלטת עיכוב הביצוע ).

3.

בהמשך לכך התקיים דיון בבית משפט זה בערעור ובערעור שכנגד, והתיק הושב לבית המשפט המחוזי אשר נתן פסק דין נוסף ביום 20.7.2021 בגדרו, בעיקרו של דבר, חויבה יורומאני בתשלום סכומים שונים ללוי. בהמשך לכך, בפסק דין מיום 5.1.2022 דחה בית משפט זה את ערעורי הצדדים ביחס לפסקי הדין וההחלטות שניתנו על-ידי בית המשפט המחוזי, וזאת בהתאם לסמכות הקבועה בתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 שהן התקנות החלות על הליך זה (להלן גם: התקנות או התקנות הקודמות ). לאחר מתן פסק הדין האמור, פתחו הצדדים בהליכי הוצאה לפועל האחד כלפי השני, אשר נדונים במאוחד בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב-יפו.

4.

בבקשה דנן טוענת יורומאני כי החלטת עיכוב הביצוע גרמה לה נזקים והפסדים שונים וכבדים, ובהם הפסדים של הפרשי הצמדה וריבית עבור הסכום שתשלומו עוכב. משכך, לטענת יורומאני, ועל-מנת לאפשר לה למצות את זכותה להיפרע את נזקיה כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין, יש לאפשר לה להגיש הליך מתאים למימוש הבטוחה שהפקידה לוי במסגרת בקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענת יורומאני יש לסווג את הערבות הבנקאית שהפקידה לוי כערבות ולא כעירבון , ובהתאם לכך, כך נטען, עומדים לרשות יורומאני 6 חודשים ממועד פקיעת הצו הזמני לצורך מימושה. עוד נטען כי הגשת הבקשה דנן נעשתה בתוך 6 החודשים האמורים.

5.

לוי מתנגדת לבקשה. בתשובתה נטען כי בקשתה של יורומאני הוגשה באיחור ניכר, שכן הערבות הבנקאית שהפקידה לוי בהתאם להחלטת עיכוב הביצוע הופקדה כעירבון בהתאם לתקנה 364(ב) לתקנות ולא

כערבות בהתאם לתקנה 364(א) לתקנות. משכך, כך נטען, פרק הזמן לנקיטת הליך מתאים לתביעת פיצויים עקב מתן הסעד הזמני הוא

שישים

ימים מפקיעת הצו (ביחס לעירבון), ולא

שישה

חודשים (ביחס לערבות). כן נטען, כי בעוד שביחס לערבות נקבע בתקנות כי ניתן להאריך את המועד להשבתה, הרי שביחס לעירבון אין הוראה דומה, ולא ניתן להאריך את המועד הקבוע בתקנות להשבתו.

לוי טוענת עוד כי אף אם במקרה הנדון היה מדובר בערבות ולא בעירבון, הרי שיורומאני לא הראתה כל טעם להארכת המועד לנקיטת הליך על ידה ולכך שהערבות הבנקאית לא תושב ללוי. לטענת לוי, יורומאני אף לא הוכיחה בבקשתה כי נגרמו לה נזקים כתוצאה מעיכוב הביצוע החלקי של פסק הדין. לפיכך, מבקשת לוי להורות על דחיית בקשתה של יורומאני ועל השבת הערבות הבנקאית וההתחייבות העצמית לידיה.

6.

בתשובתה לתשובת לוי טענה יורומאני כי בהחלטת כב' השופט סולברג לא צוין כי לוי פטורה מהפקדת ערבות, ומשכך יש לראות בערבות הבנקאית שהופקדה על-ידי לוי כערבות ולא כעירבון. כן נטען כי אף מהתנהלות לוי עד כה ניתן להסיק כי היא סברה שהמדובר בערבות ולא בעירבון, שכן עד היום היא לא ביקשה את השבתו.

דיון והכרעה

7.

לאחר העיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מהטעמים המפורטים להלן.

סוגי הערובות בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984

8.

כידוע, מתן סעד זמני מותנה בהפקדת התחייבות

עצמית

וערבות על-ידי המבקש. התחייבות עצמית היא "התחייבות בכתב של החייב לקיום חיוב קיים או עתידי, מתחדש או מותנה, קצוב או בלתי קצוב", ואילו ערבות היא "התחייבותו של אדם לקיים חיובו של אדם כלפי אדם שלישי", לרבות ערבות בנקאית. כך ככלל, ואולם בית המשפט רשאי לפטור מהפקדת הערבות אם שוכנע כי "הדבר צודק וראוי, ומטעמים מיוחדים שירשמו" (ראו: תקנות 1 ו-364 לתקנות).

בנוסף לכך, בית המשפט רשאי להורות גם על הפקדת עירבון , שהוא ערובה חפצית לקיום חיוב (לרבות ערבות בנקאית), כתנאי למתן הסעד הזמני, וזאת בנוסף להתחייבות העצמית ולערבות שתופקדנה במצב הדברים הרגיל (ראו: רע"א 3780/16 קלנר נ' עזבון פת גיטיה , פסקאות 8-6 (24.7.2016)).

יודגש כי על-פי התקנות, וכעולה מהאמור לעיל, ערבות בנקאית יכולה לשמש הן כערבות והן כעירבון (ראו: רע"א 9308/08 אלול נ' רביב , פסקה 7 (21.4.2009)) .

9.

במסגרת התקנות הקודמות הייתה חשיבות להבחנה בין סוגי הבטוחות בעיקר בשל דרכי המימוש השונות של הערבות ושל העירבון וכן בשל מסגרת הזמנים השונה למימושם (ראו: תקנה 371 לתקנות; עניין אלול , פסקאות 10-8; עניין קלנר , פסקאות 12-9).

כך, על-פי התקנות, בית המשפט יורה על חילוט עירבון (שהוא, כאמור, ערובה חפצית ) אם נוכח כי למבקש החילוט נגרם נזק כתוצאה ממתן הסעד הזמני וכי הבקשה למתן סעד זמני לא הייתה סבירה בנסיבות העניין, וזאת מבלי שמבקש החילוט יידרש לנקוט בהליך נוסף. לעומת זאת, על-מנת לממש את הערבות (שהיא, כאמור, התחייבות של גורם אחר לקיים את חיובו של מבקש הסעד הזמני), יש להגיש בקשה לפיצויים במסגרת ההליך שבו ניתן הסעד הזמני, או להגיש תובענה חדשה לפי כל דין בגין הנזק שנגרם עקב מתן הצו הזמני, ולהוכיח את הנזק שנגרם כתוצאה ממתן הסעד הזמני.

הבדל נוסף בין סוגי הבטוחות נוגע, כאמור, למסגרת הזמנים למימושן. בעוד שלצורך חילוט העירבון , לניזוק מן הסעד הזמני עומדים 60 ימים להגשת בקשת החילוט, הרי שלצורך מימוש הערבות עומדים לרשות הניזוק 6 חודשים מיום פקיעת הצו הזמני. כמו כן, לבית המשפט מסורה סמכות לקבוע מועד אחר להחזרת כתב הערבות "אם ראה שהדבר מוצדק, מטעמים מיוחדים שירשמו" (ראו: תקנה 371 לתקנות). לעומת זאת, אם לא הוגשה בקשה לחילוט עירבון בתוך 60 ימים מהמועד שפקע הצו הזמני, הרי שלפי התקנות יש להשיב את העירבון למבקש הסעד הזמני, וזאת מבלי שהתקנות מקנות סמכות לבית המשפט להארכת מועד זה (ראו: תקנה 371(ד) לתקנות; ע"א 2051/16 איטח נ' ש.פ. חברה לנאמנות ניהול ואחזקות בע"מ , פסקה 2 (12.8.2018)).

10.

אלה הם הדינים החלים לפי התקנות הקודמות ביחס לבטוחות בבקשה למתן סעד זמני בערכאה הדיונית, ובשינויים המחייבים הם חלים גם בערכאת הערעור (ראו: תקנה 467(ג) לתקנות; עניין קלנר , פסקה 13).

11.

במאמר מוסגר, וטרם שאפנה ליישום האמור על ענייננו, אעיר כי במסגרת הרפורמה בסדר הדין האזרחי והתקנת תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות ), חל שינוי משמעותי בדינים האמורים. ראשית, השינוי שחל הוא שינוי מושגי, כך שבתקנות החדשות נקבעה הגדרה של "ערובה" הכוללת את האמור בהגדרת "עירבון" ו"ערבות" בתקנות הקודמות. כתוצאה מכך, המושגים "עירבון" ו"ערבות" כלל אינם מופיעים בתקנות החדשות, והדין מתייחס לשתי הבטוחות האמורות כ"ערובה" (ראו: הגדרת "ערובה" בתקנה 6 לתקנות החדשות; דברי ההסבר לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, עמ' 8; יששכר רוזן-צבי הרפורמה בסדר הדין האזרחי: מורה נבוכים 419 (2021) (להלן: רוזן-צבי )).

שנית, איחוד המושגים האמור הוביל גם לאיחוד הדין באשר למימוש הערובה ולמועדים לעשות כן. בעוד שהתקנות הקודמות קבעו הוראות שונות לגבי חילוט העירבון ומימוש הערבות כמפורט לעיל, תקנה 101 לתקנות החדשות קובעת שהערובה תוחזר למבקש הסעד הזמני בתוך 90 ימים מהמועד שבו פקע הסעד הזמני, אלא אם הוגשה לבית המשפט תביעה או בקשה לפיצויים בגין הנזק שנגרם עקב מתן הסעד הזמני. כן נקבע כי בית המשפט רשאי להאריך מזמן לזמן את התקופה הקבועה בתקנה אם מצא טעמים מיוחדים לעשות כן. כל זאת, מבלי להבחין בין בטוחה חפצית לבין התחייבות של גורם שלישי לקיים את חיובו של מבקש הסעד הזמני.

השינוי המתואר לעיל שנערך במסגרת התקנות החדשות, בו נערך איחוד מושגי בנוגע לבטוחות השונות ואיחוד הדינים באשר לאופן ומועד מימושן, עולה בקנה אחד עם מגמת התקנות החדשות להביא לייעול ההליך השיפוטי ולחיסכון במשאבים שיפוטיים (ראו: רוזן-צבי , עמ' 426).

12.

מכל מקום, כאמור, התקנות הקודמות הן התקנות החלות בענייננו, ומשכך אפנה כעת לבחינת הדינים האמורים על המקרה הנדון.

מן הכלל אל הפרט

13.

בענייננו, כאמור, לוי הפקידה ערבות בנקאית בהתאם להחלטת עיכוב הביצוע. יורומאני מבקשת להאריך את המועד לנקיטת הליך בקשר למימוש הערבות הבנקאית האמורה.

השאלה בה נדרש להכריע לשם החלטה בבקשה האמורה היא, אם כן, מהו סוג הבטוחה שהפקידה לוי – האם מדובר בערבות או בעירבון. ככל שיוכרע כי הערבות הבנקאית שהפקידה לוי היא ערבות , הרי שבקשתה להארכת מועד הוגשה בתוך התקופה של שישה חודשים מיום פקיעת תוקפו של הצו הזמני (כאשר ימי הפגרה והשביתה אינם באים במניין הימים), ולכך יכול שיהיה משקל בבחינת בקשתה להארכת מועד. לעומת זאת, ככל שיוכרע כי הערבות הבנקאית שהפקידה לוי היא עירבון , הרי שבקשתה להארכת מועד הוגשה באיחור ניכר לאחר חלוף 60 הימים שעמדו לרשותה לצורך הגשת הבקשה לחילוטו, וכאמור התקנות אינן מקנות לבית המשפט סמכות למנוע את השבת העירבון ללוי בחלוף מועד זה.

14.

נקודת המוצא להכרעה בשאלה האמורה מצויה בהחלטת עיכוב הביצוע, בה הורה בית משפט זה כלהלן: "בד בבד, תפקיד המבקשת [לוי] ערבון בקופת בית המשפט בתוך שבוע-ימים, בסך של 30,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית". לשון ההחלטה ומהותה, כאמור, היא נקודת המוצא להכרעה בסיווג הערבות הבנקאית שהופקדה על-ידי לוי, אך במידה רבה, זוהי גם נקודת הסיום. בית משפט זה נקט לשון ברורה כאשר ציין כי על לוי להפקיד עירבון כתנאי לעיכוב הביצוע.

15.

אמנם כן, לא תמיד הכינוי של הבטוחה על-ידי בית המשפט יכריע את הכף באשר לסיווגה, אלא הוא ייקבע בהתאם לאופן ניסוח הצו שניתן ופרשנותו (ראו למשל: עניין

קלנר , פסקה 14; עניין איטח ). ואולם, במקרה הנדון לא רק שבית משפט זה הורה על הפקדת "עירבון", אלא הוא אף הוסיף וקבע כי על לוי להפקיד בקופת בית המשפט סכום של 30,000 ש"ח במזומן או בערבות בנקאית. מכאן עולה בבירור, ובאופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי בית משפט זה כיוון לכך שלוי תפקיד ערובה

חפצית – היינו, עירבון – במזומן או בערבות בנקאית.

16.

לנוכח דברים ברורים אלה, איני סבורה כי סיווג הערבות הבנקאית כערבות הוא אפשרות פרשנית סבירה של ההוראה האמורה בהחלטת עיכוב הביצוע. סיווג כאמור אינו תואם את לשונה הברורה של ההחלטה ואינו מתיישב עם כך שמלבד האפשרות להפקיד ערבות בנקאית עמדה בפני לוי האפשרות היחידה האחרת של הפקדת מזומן.

17.

אשר על כן, אני סבורה כי הערבות הבנקאית שהפקידה לוי בהתאם להחלטת עיכוב הביצוע היא עירבון.

18.

אציין כי לא נעלמה מעיני טענת יורומאני, שלפיה בהחלטת עיכוב הביצוע בית משפט זה לא פטר את לוי באופן מפורש מהפקדת ערבות מטעמים מיוחדים שיירשמו, כנדרש בתקנה 364(א) לתקנות, וכן הטענה כי הוראה על הפקדת עירבון תינתן בנוסף להפקדת ערבות והתחייבות עצמית כאמור בתקנה 364(ב) לתקנות, וכי בענייננו לא הופקדה ערבות אחרת בנוסף לערבות הבנקאית. ואולם, לנוכח הלשון הברורה בה נקט בית משפט זה בהחלטת עיכוב הביצוע והדרישה להפקדת ערובה חפצית כמפורט לעיל, לא מצאתי שיש בטענות אלה כדי לגבור ולשנות ממסקנתי האמורה.

19.

סיווגה של הערבות הבנקאית שהופקדה על-ידי לוי כעירבון מוליך למסקנה כי בקשת יורומאני להארכת מועד לנקיטה בהליך הוגשה באיחור רב מאז שחלפו שישים יום מפקיעת תוקפו של הצו הזמני (יום 5.1.2022, בו ניתן פסק הדין של בית משפט זה). במצב דברים זה, ומאחר שהתקנות אינן מקנות סמכות לעיכובו של העירבון בחלוף שישים יום מפקיעת הצו הזמני אם לא הוגשה בקשה מתאימה במהלך תקופה זו, דין הבקשה להידחות.

אעיר כי אין בתוצאה האמורה כדי לשלול מיורומאני את זכותה לפעול במסגרת הליכים אחרים למיצוי זכויותיה הנטענות בהתאם לכל דין.

20.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

המזכירות תשיב לידי לוי את הערבות הבנקאית ואת ההתחייבות העצמית שהפקידה במסגרת בקשתה לעיכוב ביצוע בהליך.

יורומאני תישא בהוצאות לוי בסך של 3,000 ש"ח.