ע"א 7300/21 משה מישל אסרף נ. כפיר בובליל

1.

בבקשה שבכותרת עותרים המשיבים להגדלת סכום הערובה שעל המערער להפקיד בהליך, מסכום של 35,000 ש"ח כקבוע בפרט 1 לתוספת השלישית לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין ), לסכום של 100,000 ש"ח, ולמצער לסכום כפול מסכום הערובה שהופקדה. המשיבים טענו כי המערער הוא תושב חוץ, וכי הוטלו עליו הוצאות משמעותיות בבית המשפט קמא, אותן הוא טרם שילם למשיבים.

המערער מתנגד לבקשה הן מן הטעם כי יהיה בכך לפגוע בזכות הגישה לערכאות, הן מן הטעם כי, לשיטתו, הסמכות הנתונה לבית המשפט לשינוי סכום הערובה ניתנת להפעלה רק מקום שבו התבקש פטור מהפקדתה, או כאשר בית המשפט הפחית את הערובה ולאחר מכן התגלה שיש ביכולתו של המערער להפקיד את הסכום המלא של הערובה.

2.

לא מצאתי ממש בטענת הסמכות שהעלה המערער. תקנה 135(א) לתקנות סדר הדין קובעת את החובה הכללית להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשיבים עם הגשת הערעור, וזאת בהתאם לסכום הנקוב בתוספת השלישית. את הוראה כללית זו יש לקרוא לצידה של ההוראה הקבועה בסעיף 135(ב), שקובעת כי "על אף האמור בתקנת משנה (א) בית המשפט רשאי להורות על פטור ממתן ערובה או על שינוי סכומה (ההדגשה הוּספה). על רקע האמור נקבע בעבר כי תקנה 135(ב) "מסמיכה את בית המשפט לחרוג, מעלה או מטה, מהסכומים הנקובים בתוספת השלישית" (רע"א 1875/21 שחם נ' אגף מס הכנסה , פסקה 14 לפסק הדין (23.5.2021)). טענת המערער על כך שסמכות זו מותנית בהגשתה של בקשה קודמת לפטור מהפקדת ערובה או להפחתתה לא נתמכה בדבר, וממילא, אינה עולה בקנה אחד עם לשון תקנה 135(ב). ואכן, הסכומים המפורטים בתוספת השלישית כפופים לאפשרות הנתונה לבעלי הדין להגיש לבית המשפט בקשה מתאימה לשנות מסכום הערובה או למתן פטור מהפקדתה (ראו, למשל, ע"א 4833/21 גב ממירים בע"מ נ' עו"ד גונן קסטנבאום (27.1.2022)). בין השיקולים שעל בית המשפט לשקול הם אומדן ההוצאות הצפוי ככל שההליך יידחה, מורכבות ההליך והיקפו, מספר המשיבים וגובה ההוצאות שבהן חויב יוזם ההליך בערכאה הקודמת.

3.

בעניין שלפניי, לאחר שבחנתי את מכלול טענות הצדדים שוכנעתי כי יש מקום להגדיל מעט את סכום הערובה, וזאת בשים לב לשוויו של ההליך, למספר המשיבים ולעובדה שהם מיוצגים בנפרד, ולסכום ההוצאות הבלתי-מבוטל שנפסק בבית המשפט קמא, בסך של 133,597 ש"ח למשיבה ו-86,838 ש"ח למשיב. לזאת יש להוסיף כי טענת המשיבים על כך שהמערער טרם שילם את סכום ההוצאות האמור לא הוכחשה ולא נסתרה על ידי המערער. אמנם, כפי שציין המערער, הפקדת הערובה בבית משפט זה לא נועדה להבטיח את תשלום ההוצאות בערכאה הדיונית, ואולם, העובדה שההוצאות לא שולמו מהווה שיקול העשוי להצדיק חריגה מסכום הערובה שנקבע בתוספת (ראו, למשל, ע"א 6903/10 עמר נ' עזבון המנוחה מריה גוטמן ז"ל (21.2.2011)). בהתחשב בכך, ובשים לב למכלול השיקולים האחרים שפורטו לעיל, מצאתי להעלות את סכום הערובה לסך של 50,000 ש"ח.

4.

עד ליום 10.3.2022 ישלים המערער את החלק הנוסף של הערובה עד לסך של 50,000 ש"ח, שאחרת יירשם ההליך למחיקה ללא צורך במתן החלטה נוספת.

5.

ככל שהמערער יפקיד את תוספת הערובה שנקבעה, המשיבים יגישו תשובות לערעור לא יאוחר מיום 24.3.2022.