ע"א 7353/06 דוד דיין נ. הכונס הרשמי

1.

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט אטרש ) בתיק פש"ר 126/05, מיום 25.7.2006, בגדרו דחה את בקשת המבקש להכריז עליו כפושט רגל וביטל את הצו לכינוס נכסיו, מיום 16.8.2005.

2.

המבקש הינו עובד שכיר במועצה הדתית בבית שאן. אחד מבניו, שניהל עסק של מינימרקט, נקלע לקשיים כלכליים. במסגרת היחלצותו לסייע לבנו, נתן המבקש שיקים לספקים השונים של בנו, שלא כובדו על ידי הבנק. המבקש הגיש לבית המשפט בקשה למתן צו כינוס ולהכרזתו כפושט רגל. במסגרת הבקשה, הצהיר המבקש על חובות בסך 526,000 ₪. תחילה, ביום 16.8.2005, נעתר בית המשפט לבקשה, הורה על כינוס נכסיו של המבקש והשית עליו

תשלום חודשי בסך 2,000 ₪, החל מיום 1.9.2005. ואולם, המבקש שילם תשלומים אלו רק פעמיים (בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2005), ולאחר מכן חדל לשלמם. בפסק דינו מיום 25.7.2006 קיבל בית המשפט את התנגדותו של המנהל המיוחד להכרזתו של המבקש כפושט רגל, ביטל את צו הכינוס וקבע כי אין מקום להכריז על המבקש כפושט רגל. בית המשפט נימק את פסק דינו בחוסר תום ליבו של המבקש עובר לצו הכינוס, בכך שהניח לבנו לנהל את עסקיו דרך חשבון הבנק שלו בעת שידע, או היה עליו לדעת, כי לא יצליח לפרוע את חובות הבן מכוחו הוא. בית המשפט הוסיף כי הימנעותו של המבקש מלשלם את התשלומים החודשיים שהושתו עליו בצו הכינוס (למעט שני התשלומים הראשונים), חרף דחיית בקשתו להפחתתם, מלמדת אף היא על התנהלות בחוסר תום לב.

3.

בערעור שהגיש ל בית משפט זה, תוקף המבקש הן את ההחלטה שלא להפחית מן התשלום החודשי שהושת עליו במסגרת צו הכינוס והן את פסק הדין שדחה את בקשתו להכריז עליו כפושט רגל. לטענתו, כל פעולותיו נעשו בתום לב. בעת שחתם על ערבויות לבנו העסק היה משגשג ורווחי, ולא היה כל חשש כי העסק ייכשל ויתרסק. כך גם בעת שחתם על שיקים עבור בנו. הוא היה משוכנע ששיקים אלו ייפרעו, בין היתר, בעזרת סיועה של משפחתו. לטענתו, מחמת מצבו הכלכלי הקשה אין הוא יכול לעמוד בתשלום החודשי שנקבע לו, והיה על בית המשפט להיעתר לבקשתו להפחית את התשלום החודשי. המבקש טוען כי לא יגרם לנושיו כל נזק אם ביצועו של פסק הדין יעוכב עד להכרעה בערעור.

המנהל המיוחד מתנגד לבקשה. לטענתו, לא יגרם כל נזק למבקש אם לא יעוכב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שכן המבקש אינו כופר בחובותיו, וממילא הוא צפוי לשלם לנושיו סכומים כאלו או אחרים. לחלופין, מסכים המנהל המיוחד לעיכוב הביצוע, אם יפקיד המבקש בקופת הכינוס סכום של 18,000 ₪ - סך כל חובותיו של המבקש לקופת הכינוס עד כה. הכנ"ר, המצטרף לעמדתו של המנהל המיוחד, מוסיף כי לאור "אי הנוחות" שתיגרם לנושיו של המבקש אם תתקבל בקשתו, יהיה זה נכון לדחותה, באומרו כי אף אם יימשכו הליכי ההוצאה לפועל, יוכל המבקש לבקש חקירת יכולת. המבקש, מנגד, דוחה את הצעת המנהל המיוחד, וטוען כי ברי שבמצבו אין באפשרותו להפקיד סכום כסף בשיעור המוצע.

4.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, החלטתי לקבל את הבקשה באופן חלקי. אכן, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו של המבקש, שהרי הפסיקה כבר קבעה כי המשך הליכי הוצאה לפועל אינו יכול להיחשב כנזק בלתי הפיך, משום שהחייב יכול תמיד לבקש חקירת יכולת בפני ראש ההוצאה לפועל (ע"א 5321/03 אדרי נ' כונס נכסים רשמי , החלטה מיום 8.7.2003). חרף זאת, סברתי כי בנסיבות המקרה יש מקום לקבל את הבקשה באופן חלקי.

אחד השיקולים המרכזיים בשאלה האם ליתן צו כינוס נוגע לתום ליבו של המבקש. בית משפט קמא קבע, כי אי עמידתו של המבקש בתשלומים החודשיים אחר מתן צו הכינוס מלמדת על התנהלות שלא בתום לב. בנסיבות העניין שלפניי, איני משוכנע כי כך הדבר. לאור זאת, אני מורה בזה על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת בתנאי שהמבקש ישלם לקופת הכינוס תשלום חודשי בסך 1,000 ₪, החל מיום 1.2.2007, ובכל ראשון לחודש שלאחריו.

לסיכום - בכפוף לאמור לעיל, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מעוכב בזה, עד למתן פסק הדין בערעור.