פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
ע"א
7353/06
בפני:
כבוד הרשמת שושנה ליבוביץ
המערער:
דוד דיין
נ ג ד
המשיבים:
1. הכונס הרשמי
2. עו"ד ראובן שרגיל
הוגש הליך
החלטה
במסגרת ההליך שבכותרת התעוררה שאלה בדבר דרך התקיפה הראויה של החלטת רשם בית משפט המחוזי בנצרת אשר דחה את בקשת המערער להפחתת תשלומים עיתיים במסגרת הליך פשיטת רגל והשלכתה על מועד הגשת הערעור.
1.
לצורך דיון בסוגיה אתאר בקצרה את ההליכים שקדמו לה. המערער הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי בנצרת להכריז עליו פושט רגל. בהחלטת בית המשפט מיום 16.8.05 הוחלט, בין היתר, ליתן צו לכינוס נכסיו וכן לחייבו לשלם למשיב לטובת נושיו תשלום עיתי בסך של 2,000 ₪ לחודש. ביום 12.9.05 הגיש המערער בקשה להפחתת התשלומים העיתיים. בהחלטתו מיום 1.11.05 דחה רשם בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ארבל בנימין) את הבקשה (להלן: ההחלטה) . ביום 25.7.06 נדחתה בקשת המערער להכריז עליו פושט רגל (להלן: פסק הדין) . בהליך שבכותרת משיג המערער על שתי החלטות אלה. הצדדים התבקשו להבהיר עמדתם בנוגע לדרך הראויה להשיג על ההחלטה.
2.
לטענת המערער,ההחלטה נתנה במסגרת תיק פש"ר, ובתיק זה נתנה החלטה סופית במסגרת פסק הדין. במצב דברים זה, לפי הנטען, למערער זכות להשיג על ההחלטה שנתנה במסגרת התיק העיקרי בערעור על פסק הדין הסופי. לשון אחר, ההחלטה הינה בגדר "החלטה אחרת" אשר ניתן לערער עליה במסגרת ערעור על פסק הדין. לעומת זאת, לדעת המשיבים 1 ו-2, קביעת תשלומים עיתיים הינו הליך ייחודי להליכי פשיטת רגל ולפיכך החלטת הרשם הינה בגדר "צו בפשיטת רגל" אשר על המערער היה לערער עליו תוך 45 יום מעת המצאת הצו.
3.
בסעיף 182 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התשמ"ג – 1983 (להלן: הפקודה) נקבע כי ניתן לערער בזכות על "צו בפשיטת רגל". הוראה זו קובעת דין מיוחד לערעורים בכל הנוגע להליכי פשיטת רגל. בפסיקה נקבע כי צו כאמור הינו צו הניתן על ידי בית המשפט "במסגרת הפעלת סמכותו המיוחדת לפי הפקודה כבית משפט לענייני פשיטת רגל" (בש"א 998/92 בן ציון נ' בנק ארץ ישראל בריטניה , פ"ד מו(2), 749) כמו החלטה בבקשה לצו כינוס, לצו הכרזה על פשיטת רגל ולצו הפטר, בין שהוא "פסק דין" ובין שהוא "החלטה אחרת". על רקע הלכה זו, כמו גם הוראות הדין הכללי הנוגעות להגשת ערעורים, נקבע, לעניין הדרך להשיג על החלטת רשם הדן בענייני פשיטת רגל, כי "צו בפשיטת רגל" שהוא "פסק דין" לפי האבחנה הרגילה, אשר ניתן על ידי רשם בית המשפט המחוזי ניתן לערעור בזכות לבית המשפט העליון. "צו בפשיטת רגל" שהוא "החלטה אחרת" לפי האבחנה הרגילה ניתן לערעור לפני בית המשפט המחוזי לפי סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. עוד נקבע כי החלטה שניתנה על ידי רשם של בית משפט מחוזי שאיננה "צו בפשיטת רגל" יחולו עליה דיני הערעור הרגילים הקבועים בסעיף 96(ב) לחוק המבחינים בין "פסק דין" לבין "החלטה אחרת" (ראו: רע"א 4569/91 סבג נ' כונס הנכסים הרשמי ,
פ"ד מו(3), 811).
4.
על רקע זה אבחן את המקרה שבפניי. לדידי, ברי כי החלטה בעניין קביעת תשלומים עתיים במסגרת הליך פשיטת רגל, ניתנת במסגרת הפעלת סמכותו המיוחדת של בית המשפט לפי הפקודה כבית משפט לענייני פשיטת רגל. סמכות זו אינה בעלת אופי דיוני או כללי, אלא היא נסמכת על עקרונות השאובים מההליך הספציפי של פשיטת רגל. מכאן, אף מבלי צורך להכריע בשאלה אם החלטה זו נתנה על ידי כבוד השופט ארבל בכשירותו כרשם או כשופט, על המערער היה להשיג על ההחלטה באמצעות הגשת ערעור בתוך המועד הקבוע בדין. במצב דברים זה, אני מאפשרת למערער להגיש בקשה למתן ארכה להגשת ערעור על ההחלטה תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו.
ניתנה היום, א' באב תשס"ז
(16.7.2007).
שושנה ליבוביץ
ר ש מ ת