ע"א 7442/11 פוטונים ירוקים בע"מ נ. מיטבית סיבל באר שבע

1.

זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת ר' ברקאי ) אשר הורה לבטל הסכם למכירת מקרקעין שנכרת בין הצדדים ולמחוק הערת אזהרה שנרשמה לטובת המבקשת.

2.

ביום 19.4.2010 נכרת חוזה בין המבקשת לבין המשיבה 1 (להלן: המשיבה ), חברה בפירוק, לרכישת מגרשים בשטח של כ – 125 דונם, בתמורה לסך של כ – 15.5 מיליון ש"ח בתוספת מע"מ צמוד למדד ספטמבר 2009 (להלן: הסכם המכר ). המבקשת העבירה למשיבה ביום 22.4.2010 סך של 10% מהתמורה (להלן: המקדמה ), כאשר נקבע בהסכם המכר כי יתר הסכום ישולם עד לחודש ספטמבר 2010. בסמוך להעברת המקדמה, נרשמה הערת אזהרה לטובת המבקשת בהמשך להסכם המכר. עם זאת, גם בחלוף הזמן המיועד לתשלום יתרת התמורה, לא שילמה המבקשת כל סכום נוסף מעבר למקדמה. לפיכך, ביום 2.1.2011 הודיעו כונסי הנכסים של המשיבה (המשיבים 2 ו-3) למבקשת על ביטול הסכם המכר בשל הפרה יסודית. לנוכח ביטול הסכם המכר, עתרה המבקשת לבית המשפט המחוזי וביקשה שיורה על אכיפת ההסכם. הליך זה הסתיים בפשרה בין הצדדים, אשר קיבלה תוקף של פסק דין (להלן: הסכם הפשרה ), ובו התחייבה המבקשת לשלם את כל יתרת התמורה שטרם שולמה בגין הסכם המכר, וכן פיצוי מוסכם בסך של 1.5 מיליון ש"ח בגין פיגור בתשלום. בהסכם הפשרה נקבע כי הסכום כולו ישולם למשיבה בתוך 60 יום ממועד נתינת תוקף של פסק דין להסכם הפשרה. כמו כן, הוסכם כי כונסי הנכסים של המשיבה יחתמו על כתב התחייבות לרישום משכנתא (להלן: כתב ההתחייבות )

על מנת שהמבקשת תוכל ללוות כסף שיאפשר לה לעמוד בהתחייבויותיה למשיבה. יצוין כי חיוב הכונסים לחתום על כתב ההתחייבות סויג בהסכם הפשרה בכך שניתנה להם זכות להעיר הערות סבירות ומקובלות על נוסח כתב ההתחייבות.

המשך השתלשלות האירועים שנוי במחלוקת חלקית בין הצדדים. על כל פנים, אין חולק כי המבקשת לא שילמה את יתרת הסכום לו התחייבה בהסכם הפשרה עד ליום זה. כמו כן, אין חולק כי כונסי הנכסים של המשיבה לא חתמו על כתב התחייבות לרישום משכנתא כפי שהתחייבו בהסכם הפשרה.

3.

בשלב מאוחר יותר, פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי וביקשה סעד הצהרתי בדבר תוקפו של הסכם הפשרה ואכיפתו וכן ביקשה צו מניעה אשר ימנע מכונסי הנכסים של המשיבה למחוק את הערת האזהרה הרשומה לטובתה. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המבקשת, ובמקביל, קיבל את בקשת כונסי המשיבה להורות על ביטול הסכם המכר. בשתי החלטותיו, קבע בית המשפט המחוזי כי המבקשת הפרה את הסכם המכר בכך שטרם שילמה את יתרת תמורת ההסכם, גם בחלוף זמן רב ולאחר מספר ארכות שניתנו לה על ידי כונסי המשיבה. כמו כן, דחה בית המשפט המחוזי את טענת המבקשת לפיה אי-התשלום נבע מסירובם של כונסי המשיבה לחתום על כתב ההתחייבות. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת הכונסים לפיה דרישתם לביצוע מספר תיקונים בטיוטת כתב ההתחייבות שהוגשה להם על ידי המבקשת הייתה מוצדקת וסבירה. בין השאר, ביסס בית המשפט המחוזי מסקנה זו גם על היכרותו עם פעולות הכונסים במימוש נכסים נוספים השייכים למשיבה; פעולות אשר התבצעו ביושר, ללא מחלוקות וללא דופי. במיוחד, מציין בית המשפט המחוזי כי נוסח כתב ההתחייבות שנדרש על ידי הכונסים במקרה זה, זהה לזה שנדרש בעשרות העסקאות האחרות שניהלו במסגרת תיק הכינוס. לאחר מתן פסק הדין, דחה בית המשפט המחוזי בקשה שהגישה המבקשת לעכב את ביצועו.

4.

המבקשת ערערה לבית משפט זה על ההחלטה להורות על ביטול הסכם המכר ועל מחיקת הערת האזהרה לטובתה. במקביל, הוגשה הבקשה שלפנינו לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד למתן החלטה בערעור. המבקשת טוענת כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין מפני שסיכויי הערעור טובים מאוד ומפני שמאזן הנוחות נוטה לטובתה. המבקשת מציגה שורה של שגיאות שנפלו לטענתה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר בגינן היא סבורה כי ערעורה צפוי להתקבל. ראשית, מציגה

המבקשת תמלולי שיחות טלפון אשר מוכיחים לטענתה כי כונסי המשיבה מצויים בניגוד עניינים חמור בפעולותיהם ביחס לנכס מקרקעין זה. לטענתה, אחד הכונסים משמש גם כיושב ראש דירקטוריון של חברה אחרת אשר מעוניינת לרכוש את הנכס המדובר בעצמה. עוד טוענת המבקשת כי בית המשפט ייחס חשיבות רבה מדי לניסיונו החיובי עם פעולות הכונסים בתיקים אחרים, ובשל כך נמנע מלבחון לעומק את טענות המבקשת. בייחוד, קובלת המבקשת על התעלמותו של בית המשפט המחוזי מטענותיה בדבר התעקשותם של הכונסים על תניות מסוימות בכתב ההתחייבות, אשר הובילו לטענתה להכשלת העסקה. לגירסת המבקשת, הכונסים דרשו שכתב ההתחייבות יכלול תנאים לא סבירים, ובכך מנעו ממנה להשיג מימון לעסקה, עד שלא היה ביכולתה לשלם למשיבה את התמורה המוסכמת בהסכם הפשרה. לבסוף, טוענת המבקשת כי מכיוון שמדובר בעסקת מקרקעין, ביטול החוזה ומחיקת הערת האזהרה צפויים להוביל לתוצאות בלתי הפיכות. ישנו סיכוי ממשי כי המשיבה תמכור את הנכס הנדון לגורם שלישי ובכך יאבדו זכויות המבקשת בו. לעומת זאת, טוענת המבקשת כי המשיבה אינה צפויה לנזק ממשי מעיכוב ביצוע פסק הדין, שכן היא עצמה טוענת שערך הקרקע עלה מאז כריתת הסכם המכר.

5.

המשיבים טוענים כטענת סף כי הבקשה לעיכוב ביצוע לא נתמכה בתצהיר ועל כן מסיבה זו בלבד, יש למוחקה על הסף. לגופו של עניין, טוענים המשיבים כי כל טענות המבקשת כבר נדונו בבית המשפט המחוזי, לרבות טענת ניגוד העניינים, ונדחו. לטענתם, המבקשת נוקטת בתכסיסים שונים על מנת להשהות את מכירת הקרקע בשנה וחצי האחרונות, אף שאין ביכולתה לשלם את התמורה המוסכמת כפי שנקבעה בהסכם המכר ובהסכם הפשרה. עוד טוענים המשיבים כי כל טענות המבקשת בערעור הן השגות עובדתיות על ממצאים שקבע בית המשפט המחוזי. משכך, ומכיוון שערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, סיכויי הערעור הם נמוכים מאוד. כמו כן, גם ביחס למאזן הנוחות, טוענים המשיבים כי נזקה של המבקשת כתוצאה ממחיקת הערת האזהרה אינו גבוה, שכן יש להזכיר כי הנכס אינו שייך לה והיא שילמה עד כה רק מקדמה בשווי 10% מהתמורה עליה הוסכם. לעומת זאת, טוענים המשיבים כי עיכוב הביצוע יגרום לקופת הכינוס ולנושי המשיבה נזק שאינו בר-תיקון, בכך שיוציא נכס מרכזי מתוך מאגר נכסי החברה בכינוס.

6.

דין הבקשה להידחות. הכלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה עליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). למרות זאת, רשאי בית המשפט להורות על עיכוב הביצוע, בהתקיים שני תנאים מצטברים – סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש (ראו למשל: ע"א 7221/01 י.ג. רובינשטיין יצור וסחר בע"מ נ' שובל שיווק מוצרים והפצתם בע"מ , פ"ד נו (4) 178, 180 (2002)). במקרה שלפנינו, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת, שכן לא הוכח כי יגרם לה נזק בלתי הפיך מדחיית הבקשה. אמנם, יתכן שזיקת המבקשת לנכס המקרקעין המדובר תאבד, ובמקרים רבים בתי המשפט נוטים לעכב ביצוע החלטות הגורמות לאובדן בלתי הפיך של זיקה לנכס מקרקעין (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 678-676 (מהדורה עשירית, 2009)). ברם, זיקת המבקשת לנכס היא קלושה למדי; המבקשת מעולם לא החזיקה בנכס בפועל וכל זכויותיה בו נובעות מתשלום של מקדמה קטנה יחסית. אין כל מקום להשוואה בין זיקה כזו לבין פינוי של אדם מנכס בו התגורר או החזיק, אשר מזכה במקרים רבים בסעד זמני של עיכוב ביצוע. לפיכך, זיקת המבקשת לנכס נובעת מתשלום כספי בלבד. משלא נטען בפנינו כי קיים חשש כי המשיבים ימנעו מלשלם תשלום כספי כלשהו במקרה שיצוו כן על ידי ערכאת הערעור, הרי שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת.

7.

בהתחשב בכך שמאזן הנוחות אינו נוטה בבירור לטובת המבקשת, לא מצאתי כי סיכויי הערעור מצדיקים סטייה מן המסקנה כי אין מקום לעכב את הביצוע. אף שמדובר בבחינה מקדמית בלבד, שאין בה כדי לקבוע מסמרות בדבר, נראה כי עיקר טענות המבקשת מופנות כלפי ממצאים עובדתיים של בית המשפט המחוזי.

אשר על כן, הבקשה נדחית. הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 11.10.2011 מבוטל. המבקשת תשא בהוצאות המשיבים בסך של 15,000 ש"ח.