ע"א 7480/17 לובה יונתנוב ואח' נ. התחנה המרכזית החדשה בתל אביב יפו בע"מ

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ש' יעקובוביץ ), מיום 16.7.2017, בת"א 31574-03-15 שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים.

1.

המערערים, אשר לטענתם מתגוררים או התגוררו בעבר באזור התחנה המרכזית החדשה בתל אביב, הגישו תביעה כספית נגד המשיבות – בין היתר – בעילות של מטרד ליחיד, מטרד לציבור, רשלנות, הפרת חובה חקוקה, הפרת התחייבויות שלטוניות ועוד. מהחומר שהובא לעיוני עולה כי תביעות דומות הוגשו בעבר על ידי אחרים, גם הם תושבי המקום, ובסופו של דבר הגיעו לידי סיום בהסדר בהליך גישור. המערערים הגישו בקשת פסלות, במסגרתה ביקשו כי תביעתם תידון בפני השופט הבכיר י' פרגו . בתמצית, לדבריהם, בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 6.4.2017 חל "מהפך מוחלט" בהתייחסות המותב כלפיהם וכלפי בא כוחם, עד כי מתחייבת המסקנה כי אין כל סיכוי לתביעה. המשיבות התנגדו לבקשה.

2.

ביום 16.7.2017 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ש' יעקובוביץ ) את הבקשה. נקבע כי ניכר מבקשת הפסלות כי הטעם להגשתה היא "אכזבתם" של המערערים מבית המשפט, משלא מצא "לכפות" או "ללחוץ" על המשיבות לפנות להליך גישור. בית המשפט עמד על כך שזו גם הסיבה שעומדת ביסוד הבקשה כי ההליך ידון לפני מותב מסוים, שלטענת המערערים הביא בעבר את הצדדים לידי הסכמה לפנות להליך גישור. הוטעם כי בישיבת קדם המשפט הראשון מיום 5.5.2016 המליץ המותב לבעלי הדין לבחון אפשרות קיומו של הליך גישור, אך המשיבות 5-4 דחו הצעה זו. בקדם המשפט השני מיום 6.4.2017 הודיעו המשיבות כי אינן נכונות לקיים הליך של גישור, ולכן לא מצא עוד להידרש לעניין, "בין בדרך של ניסיון שכנוע נוסף ובין בדרך של 'כפיה'". בית המשפט ציין כי בתום דיון זה לא התבקשה פסילת המותב אלא רק לאחר מתן החלטה בבקשה נוספת להארכת מועד להגשת תצהירים, מיום 8.5.2017, במסגרתה התייחס לדרך התנהלותם של המערערים והאריך את המועד להגשת התצהירים ב-48 שעות בלבד, חלף שבוע כמבוקש. בית המשפט ציין כי בשלב הנוכחי הוא טרם נדרש לתביעה גופה, לא הביע כל דעה באשר לסיכוייה, ומשכך החשש שהעלו המערערים אינו אלא חשש סובייקטיבי אשר "אינו מעוגן בדבר, לרבות בהחלטות שניתנו על ידי עד כה, ובאופן בו הוצג בבקשה יש משום ניסיון לפגוע ביושרתו ובמקצועיותו של המותב". עוד הודגש כי הדרך להשיג על ההחלטה בעניין הארכת המועד – כמו גם על החלטות דיוניות אחרות – היא באמצעות הליכי הערעור המקובלים, ולא באמצעות הגשת בקשת פסלות.

3.

מכאן הערעור שלפניי. המערערים שבים וטוענים ל"הטיה, קשה, מובהקת, של כבודה – החל מן הדיון השני, 6.4.17 ועד עתה ממש", בעטיה "התביעה, הכול כך יקרה לתובעים, קשיי היום [...] אבודה". המערערים מעלים שורה של אינדיקציות – לשיטתם – להטיית בית המשפט. לדבריהם, התביעה שהגישו זהה כמעט לחלוטין לתביעות דומות שהוגשו בעבר ושהסתיימו בהסדר גישור. עם זאת, לטענתם, במהלך הדיון ביום 6.4.2017 העירה השופטת ש' יעקובוביץ שלא לפרוטוקול כי "יש אפס ערך לשני פסקי דין אלה". נטען כי בכך הביע בית המשפט דעה נחרצת באשר לאחת הסוגיות שבמחלוקת בין הצדדים. בנוסף טוענים המערערים כי בית המשפט נתן פתחון פה ללא הגבלה לבאי כוח המשיבות, בעוד שהגביל את בא כוחם שלהם, תוך פגיעה קשה בזכויותיהם הדיוניות; וכי פרוטוקול הדיון נוהל שלא כדין. לדברי המערערים, בית המשפט שינה את עמדתו ובעוד שבקדם המשפט הראשון סבר כי התיק מתאים לגישור, בישיבת קדם המשפט השנייה חל שינוי בעמדה זו, ובית המשפט נמנע מלנסות להביא את המשיבות לידי הסכמה לגישור. בא כוח המערערים מוסיף כי יש לו הסבר ברור לשינוי הגישה של המותב, אלא שבשלב זה הוא מנוע מלומר יותר. לבסוף, מציינים המערערים שורה של "אינדיקציות" להטיית המותב. בכלל אלו מתייחסים המערערים לאמירות המותב בדיון קדם המשפט מיום 6.4.2017; החלטות המותב שניתנו לאחר הדיון; והאופן שבו ציטט המותב את טענות המערערים בבקשת הפסלות בהחלטתו לדחותה.

לאחר הגשת הערעור, הגישו המערערים בקשות לעיכוב ההכרעה בהליך דנן, עד להכרעה בבקשות שונות שהגישו לבית משפט קמא.

4.

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. תחילה אעיר כי הלשון הבוטה שבה נקטו המערערים בהתייחס לחשדם בדבר הסיבה שכביכול הביאה את המותב לשינוי עמדתו בעניין הגישור, אין לה מקום.

סגנון כזה אינו ראוי, ואך מטעם זה ניתן היה לדחות את הערעור על הסף (השוו: ע"א 6220/17 פלוני נ' פלונית , פסקה 4 (31.10.2017)). כעולה מהערעור, המערערים לא ביקשו לתקן את פרוטוקול הדיון הרלוונטי, ולכן טענותיהם בדבר אמירות כאלו או אחרות של בית המשפט במהלך הדיון נטענו ללא כל אסמכתא. אף לגופם של דברים, יש לדחות את טענות המערערים. כפי שציין המותב בהחלטתו, בשלב זה טרם נדרש בית המשפט לגופן של המחלוקות בין הצדדים. ממילא, לא עלה בידי המערערים להצביע כי בית המשפט "ננעל" בדעתו באשר לסוגיות שעומדות להכרעה לפניו. אוסיף, כי אפילו יש ממש בטענות המערערים כי בית המשפט שינה את עמדתו באשר למידת התאמתו של התיק להתברר במסגרת הליך גישור, איני סבורה כי יש בכך כדי להביא לפסילת המותב. כפי שצוין, החלטת המותב שלא לנסות ולהביא את המשיבות להסכמה לקיים הליך גישור, נבעה מסירובן לקיימו ולא מצאתי כי בהתנהלות זו חרג בית המשפט מהסמכויות הקנויות לו או מדרך הניהול התקינה של ההליך באופן המקים עילה לפסילת המותב (השוו ע"א 4829/17 פלוני נ' פלונית , פסקה 6 (3.8.2017)). ולעניין הארכת המועד, ככל שהמערערים מבקשים להשיג על החלטה דיונית כזו או אחרת של המותב עליהם לעשות כן באמצעות הליכי הערעור המוסדרים בדין, ולא באמצעות הגשת בקשה לפסילתו ( ע"א 4457/17 סבן נ' שי שלמה רכב בע"מ , פסקה 5 (19.6.2017)). לבסוף, העובדה כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי תומכת אף היא במסקנה כי דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה.

משלא הוגשו תשובות המשיבות, אין צו להוצאות.