ע"א 7520/12 אלעד מגדלי סופר נ. זכריה פיפין

א.

בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ד"ר אבניאלי) מיום 23.7.12 בת"א 2610-05. עניינה של הבקשה – עתירה לעיכוב ביצועו של חיוב כספי על רקע בקשת פירוק שהוגשה כנגד המבקשת.

רקע

ב.

הצדדים הגישו תביעות הדדיות הנוגעות ל"הסכם קומבינציה" שנחתם ביניהם (וליתר דיוק – בין המבקשת לבין בעלה המנוח של המשיבה) בבית המשפט המחוזי בתל אביב (ת"א 2610-05). כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, המבקשת תבעה נזקים בסך 9,000,000 ש"ח בגין הפרות נטענות של הסכם הקומבינציה, שהובילו – כך נטען – לעיכוב בבניית בניין מגורים, והמשיבה מצדה עתרה לפיצוי בגין איחור במסירת שתי דירות בבניין, שלפי הטענה יועדו למנוח מכוח הסכם הקומבינציה.

ג.

בפסק דין מיום 23.7.12 דחה בית המשפט המחוזי (השופטת ד"ר אבניאלי) את חלק הארי של תביעת המבקשת. נקבע, כי המבקשת זכאית לפיצוי בגין הוצאות משפטיות בסך 101,200 ש"ח ולפיצוי בגין עלויות מימון עודפות בסך 394,875 ש"ח. מנגד נקבע, כי המשיבה זכאית לפיצוי בסך 1,254,880 ש"ח (נכון ליום 6.3.06), וכי היא זכאית גם לדמי השכירות המצויים בקופת הכינוס.

ד.

המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הוא הערעור שבכותרת. לפי החלטת הרשם שני מיום 3.12.12, ביום 30.4.13 הגישה המבקשת את סיכומיה בערעור. בערעורה טענה המבקשת, בין היתר, כי סכום הפיצוי שנפסק לזכותה של המשיבה גבוה מן הסכום לו עתרה בכתב תביעתה. על המשיבה להגיש את סיכומיה עד 1.8.13, ודיון בערעור קבוע ליום 20.1.14.

הבקשה

ה.

ביום 22.5.13 הגישה המבקשת את הבקשה לעיכוב ביצוע דנן. בבקשה נטען, כי ביום 30.4.13 הגישה המשיבה בקשה למתן צו לפירוקה של המבקשת (פר"ק 56383-04-13). נטען, כי פירוקה של המבקשת יביא לחיסולה – דבר שלא יאפשר את השבת המצב לקדמותו, ועל כן מאזן הנוחות נוטה לטובתה. עוד נטען בבקשה, כי סיכויי הערעור גבוהים – בהקשר זה מיקדה המבקשת את טיעוניה בטענה, כי בית המשפט המחוזי פסק למשיבה פיצוי גבוה מזה שתבעה, וכן פסק לה פיצוי כפול.

ו.

בתגובת המשיבה מיום 2.6.13 (לפי החלטה מיום 22.5.13) נאמר, כי הבקשה אינה מגלה טעם לסטיה מן העקרון, לפיו על דרך הכלל אין לעכב ביצועו של פסק דין כספי. נטען, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ובחוסר תום לב, לאחר שהמבקשת עשתה דין לעצמה ונמנעה מלשלם "ולו אגורה שחוקה אחת מתוך הסכום שנפסק". לטענת המשיבה, סיכויי הערעור נמוכים. עוד טענה המשיבה, כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובתה, באשר המבקשת אף לא טענה כי אם יתקבל הערעור ויבוטל חיובה, לא תוכל לחזור ולהיפרע מהמשיבה.

הכרעה

ז.

לאחר העיון בבקשה, בתגובה ובנספחיהן, חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה.

ח.

ככלל, הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). על המבקש עיכוב ביצוע להוכיח שני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכויי הערעור להתקבל – טובים; והשני, כי מאזן הנוחות, המתמקד בעיקרו בהשוואת הנזקים שיגרמו לצדדים אם לא תעוכב ההחלטה, נוטה לטובתו (ראו, למשל, ע"א 7221/01 י.ג רובינשטיין יצור וסחר נ' שובל (נ.י.ב) , פ"ד נו(4) 178). כאשר עסקינן בהחלטה המטילה חיוב כספי, הנטייה היא שלא לעכב את ביצועה אלא במקרים חריגים (ע"א 6952/12 ביו נ' קלמנסון (7.1.13)).

ט.

באשר למאזן הנוחות, זה אינו נוטה לטובתה של המבקשת. ראשית, וכפי שציינה המשיבה בתגובתה (סעיף 26), המבקשת לא טענה, כי ביצועו של פסק הדין יגרום לה נזק בלתי הפיך, וממילא הדבר לא הוכח. טענתה של המבקשת, כי אי-היעתרות לבקשה עלולה לגרום לפירוקה, היא טענה מלאכותית – בקשת הפירוק הוגשה על רקע טענתה של המשיבה, כי המבקשת לא שילמה את חובה לפי פסק הדין, ועל כן הפירוק הוא תוצאה (פוטנציאלית בשלב זה; כנמסר, דיון בבקשת הפירוק קבוע ליום 12.9.13) של אי התשלום, ואינו נובע ישירות מפסק הדין.

י.

על כך יש להוסיף, כי בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 17.11.10 העיד מר שחר שטרית, מטעם המבקשת, כי זו אינה פעילה (עמ' 47 שורות 20-19 לפרוטוקול). ועוד: הגם שבבקשה למתן צו פירוק טענה המשיבה, כי המבקשת לא שילמה אגרה לרשם החברות מני שנת 2004, האחרונה לא נדרשה לכך בבקשה לעיכוב ביצוע. נדמה, כי הדברים מדברים בעדם.

יא.

סבורני, כי גם את הפן הנוסף של מאזן הנוחות – קושי בהשבת המצב לקדמותו – לא עלה בידה של המשיבה להראות. אכן " טענה בנוגע לחוסר יכולתו של הזוכה להשיב את שזכה בו אם תתהפך התוצאה בערעור אינה יכולה להיטען בעלמא " (ע"א 2730/13 פלוני נ' פלוני (30.5.13, השופטת ברק-ארז)). הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שבבקשה לא נטען בהקשר זה.

יב.

מן האמור עולה איפוא, כי המבקשת לא הראתה שמאזן הנוחות נוטה לטובתה, ואדרבה – דומה כי המכלול נוטה לטובתה של המשיבה. בנסיבות אלו, אין בכוונתי להידרש לסיכויי הערעור, ואסתפק באמירה כי הללו אינם גבוהים באופן שיש בו כדי להתגבר על הקביעות בעניין מאזן הנוחות.

כללם של דברים

יג.

על יסוד האמור מעלה, לא אוכל להיעתר לבקשה. המבקשת תשא בהוצאותיה של המשיבה בסך 5,000 ש"ח.