ע"א 770-23 ע"א 770-23

בקשה לעיכוב ביצוע החלטותיו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 27.11.2022 ומיום 4.1.2023 (כב' השופט העמית י' בן-חמו) ב-פש"ר 24849-07-19; וזאת עד להכרעה בערעור. עניינן של החלטות אלו בפירוק שיתוף נכס בדרך של מכירת מקרקעין כחלק מהליך פשיטת הרגל בעניינו של החייב (המשיב 3 בהליך דנן; להלן: החייב).

רקע הדברים

1.עניינו של הערעור דנן בנכס בעיר טבריה, אשר בו שני מפלסים ובכל אחד מהם דירה עם כניסה נפרדת (להלן: הנכס או הדירות). המשיבים 1 ו-2 הם אחיו ואחותו של החייב, והם מחזיקים, יחד, ב-83.5% מהזכויות בנכס. החייב מחזיק ב-8.2% מהזכויות בנכס, וגרושתו של החייב (המבקשת) מחזיקה ב-8.2% הנותרים מהזכויות.

בהתאם לתצהירי מתנה מהורי המשיבים 2-1 והחייב, משנת 1986 ומשנת 2009, הזכויות בדירה במפלס התחתון שייכות לחייב ולמבקשת, והזכויות בדירה במפלס העליון ובו זכויות נוספות שייכות למשיבים 2-1.

2.ביום 24.7.2019 הורה בית המשפט המחוזי בחיפה על מתן צו כינוס לנכסי החייב, בהתאם לבקשתו (יצוין כבר עתה כי בעניינו של החייב נוהלו שני הליכי פשיטת רגל קודמים, שבוטלו: פש"ר 12275-04-14; פש"ר 381/99).

ביום 24.6.2020 הגישו המשיבים 2-1, במסגרת הליך הפש"ר, בקשה לפירוק השיתוף בנכס. הצדדים הסכימו על פירוק השיתוף כאמור, אך נחלקו ביניהם לגבי אופן ביצוע הפירוק. על כן, הורה בית המשפט ביום 8.2.2022 על מינוי מהנדס שמאי, שיגיש לבית המשפט חוות דעת לגבי אופן פירוק השיתוף בנכס.

3.ביום 3.7.2022 נערכה שומה על ידי השמאי דן ברלינר (להלן: חוות הדעת), ומסקנותיה כדלקמן: שווי החלקה הנדונה, בהתעלם מהנכס הבנוי עליה, הוא 3,600,000 ש"ח. לעניין זה נכתב בחוות הדעת כי ניצול זכויות הבניה בחלקה, מחייב את הריסת הנכס הקיים. ככל והדירות המרכיבות את הנכס תימכרנה בנפרד, ללא ניצול זכויות הבניה, שווי הדירה העליונה (דירת המשיבים 2-1) הוא 1,250,000 ש"ח, ושווי הדירה התחתונה (דירת החייב והמבקשת) הוא 1,200,000 ש"ח. עוד צוין בחוות הדעת כי:

"פירוק השיתוף בחלקה אפשרי בדרכים הבאות:

א.רישום החלקה כבית משותף, בדומה למה שהוצע בזמנו.

ככל שהבנתי, ממה שהוסכם בזמנו בין הצדדים, כל זכויות הבנייה שלא נוצלו, יהיו שייכים [כך – י' כ'] לדירה העליונה.

במצב דברים כזה, לא מתאפשר ניצול מלוא זכויות הבנייה.

ב.מכירת החלקה בשלמותה.

מתוך סכום המכירה יקבלו בעלי הזכויות בדירה התחתונה, את שווי הדירה התחתונה.

פירוק שיתוף בדרך זו, יגרום לבעלות אחת על החלקה בשלמותה.

זו הדרך שתאפשר ניצול מיטבי של הזכויות הקיימות בחלקה הנדונה".

4.ביני לביני, הגיש המנהל המיוחד לנכסי החייב (המשיב 6 בהליך דנן, להלן: המנהל המיוחד) בקשה לביטול הענקת זכויות החייב בנכס למבקשת, בהתאם לסעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: הפקודה). המדובר בזכויות שהעביר החייב למבקשת בייפוי כוח בלתי חוזר מיום 4.2.2008, ובעקבות זאת אף נרשמה הערת אזהרה בנכס לטובת המבקשת. יצוין כי המבקשת הציגה בבית המשפט גרסאות עובדתיות נוספות: הראשונה היא כי החייב העביר לה את זכויותיו בנכס מכוח הסכם מתנה ללא תמורה; השנייה – כי החייב העביר לה זכויותיו בנכס בשנת 2011, במסגרת חלוקת הרכוש ביניהם בהסכם הגירושים.

5.ביום 27.11.2022 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי, אשר הכריע הן בשאלת אופן ביצוע פירוק השיתוף בנכס, והן בבקשת המנהל המיוחד לביטול העברת הזכויות.

החלטת בית המשפט המחוזי מיום 27.11.2022

6.לעניין ההעברות של זכויות החייב בנכס למבקשת, קבע בית המשפט המחוזי כי יש לבטלן. זאת, בהתבסס על סעיף 96 לפקודה, שזו לשונו:

ביטול הענקות

" 96. (א) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן.

(ב) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר-פרעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על ההענקה.

(ג) "הענקה", לענין סעיף זה – לרבות כל העברה, אך למעט הענקה –

(1) בשל נישואין ולפניהם;

(2) לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת-ערך;

(3) לאשת המעניק או לילדו או לטובתם, של נכס שהגיע למעניק אחרי נישואיו בזכות אשתו."

המבקשת טענה כי חלפו מעל ל-10 שנים מהמועד שהועברו אליה זכויות החייב בנכס באמצעות ייפוי כוח בלתי חוזר, בשנת 2008, ועד למתן צו כינוס הנכסים בשנת 2019; ולכן לא ניתן לבטל את ההעברה בהסתמך על סעיף 96(ב) לפקודה.

7.בית המשפט המחוזי קבע כי בהתאם להוראות סעיף 84 לפקודה, המועד שבו החייב "נעשה פושט רגל" (כלשון סעיף 96 לפקודה) אינו מועד מתן צו הכינוס, כטענת המבקשת, אלא המועד "שבו נעשה מעשה פשיטת הרגל" שבגינו ניתן צו הכינוס נגד החייב.

ביישום לענייננו, קבע בית המשפט המחוזי כי החייב היה חדל פירעון עוד הרבה קודם להענקת זכויותיו בנכס למבקשת בחודש פברואר 2008, והמשיך להיות חדל פירעון גם לאחר מכן. זאת למד בית המשפט המחוזי מכך שנגד החייב התנהלו שני הליכי פשיטת רגל קודמים שבוטלו בשל מחדלי החייב (פש"ר 381/99; פש"ר 12275-04-14). בפרט, התייחס בית המשפט המחוזי לכך שנגד החייב ניתן צו כינוס והתנהל הליך פשיטת רגל בתקופה שבין 13.5.2014 ל-2.1.2018 (במסגרת פש"ר 12275-04-14), ובמועד זה טרם חלפו 10 שנים ממועד הענקת הזכויות בשנת 2008. בהינתן האמור, קבע בית המשפט כך:

"החייב בהתנהלותו המחדלית ובאי קיום החלטות בית המשפט גרם לביטול ההליך ואז הוא פנה שוב ושוב לבית המשפט בבקשה לצו כינוס ופשיטת רגל, כאשר בהליך האחרון הוא מבקש לטעון שחלפו עשר שנים מההענקה, טענה שלא יכול היה ל[ה]עלות אותה בהליכים הקודמים, כיוון שבהליכים הקודמים לא חלף הזמן לבקש ביטול ההענקה. לא ניתן להשלים עם ניצול לרעה של הליכי בית המשפט והתנהלות חסרת תום לב כדי להתחמק מביטול ההענקה" (פסקה 78 להחלטה).

אשר על כן, קבע בית המשפט המחוזי כי סעיף 96 לפקודה חל בעניינו של החייב. על כן, מבלי שהתקיימו החריגים המנויים בס"ק (ג), הורה בית המשפט המחוזי על ביטול הענקת הזכויות בנכס למבקשת, וכתוצאה מכך ביטול הערות האזהרה שנרשמו לטובתה.

8.מכאן פנה בית המשפט לקבוע את אופן פירוק השיתוף בנכס, בהתאם לחוות דעת השמאי. בית המשפט התייחס לאמור בחוות הדעת, שלפיה חלוקה בעין תגרום לנזקים כספיים ניכרים לכל הצדדים בכך שלא יתאפשר מימוש מלוא זכויות הבנייה בחלקה. על יסוד האמור, קבע בית המשפט כי על פי סעיף 40(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק המקרקעין), יש להורות על פירוק השיתוף בדרך של מכירה וחלוקת הפידיון בין הצדדים.

לעניין מגורי המבקשת בנכס, נקבע כי:

"אומנם הנכס שבנוי על המקרקעין כולל דירה בה מתגוררת [המבקשת], גם לאחר גירושיה. אולם, למשיבה יש סידור מגורים מתאים, שכן בבעלותה זכויות בנכסים נוספים כולל דירת אימה שנפטרה" (פסקה 103 להחלטה).

9.בהתאם לאמור, התקבלה בקשת המנהל המיוחד ובוטלו העברות הזכויות מהחייב למבקשת. משכך נקבע כי יש להסיר את הערת האזהרה לטובת המבקשת על חלקו של החייב בנכס.

החלטת בית המשפט המחוזי מיום 4.1.2023

10.ביום 11.12.2022 מכרו המשיבים את זכויותיהם בנכס למשיבות 4 ו-5 (להלן: הרוכשות), בסך של 1,750,000 ש"ח (להלן: עסקת המכר); ולמחרת היום נרשמה הערת אזהרה לטובת הרוכשות. משנודע הדבר למנהל המיוחד, הוא פנה לבית המשפט המחוזי, ביום 14.12.2022, בבקשה לבטל את עסקת המכר.

11.ביום 4.1.2023 התקיים דיון בבקשה. במהלך הדיון הציעו הרוכשות לרכוש את זכויות המבקשת והחייב בנכס בסך של 1,560,000 ש"ח (סך של 780,000 ש"ל לכל אחד מהם), סכום הגבוה בכ-20% מהסכום שהוערך על ידי השמאי בחוות הדעת.

בסוף הדיון, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי המאשרת את הצעת הרוכשות. בית המשפט התייחס להתנהלות המוקשית של המשיבים 2-1, אשר מכרו את חלקם בנכס ללא אישור בית המשפט וללא הליך התמחרות, אך קבע כי אין בכך כדי לאיין את אישור הצעתן של הרוכשות: "...מתוך ראייה של כלל הנסיבות והאיזון הנכון בין האינטרסים השונים, ומתוך ראיית טובת הנושים וגם ראיית האינטרס של החייב".

12.במעמד הדיון ביקש ב"כ המבקשת כי יינתן עיכוב ביצוע. בגדרי ההחלטה, דחה בית המשפט בקשה זו, תוך שנקבע כי: "מאחר וכאמור ל[מבקשת] נכסים נוספים, ואין מדובר בדירת מגורים יחידה, אינני סבור שמדובר בחשש למצב בלתי הפיך ככל שלא יעוכב הביצוע".

13.המבקשת הגישה ערעור על ההחלטות הנ"ל (מיום 27.11.2022 ומיום 4.1.2023), ולצד זאת הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי.

הבקשה לעיכוב ביצוע

14.המבקשת טוענת כי יש לקבל את בקשתה לעיכוב ביצוע הן לנוכח שיקולי מאזן הנוחות, והן לנוכח סיכויי הערעור.

אשר למאזן הנוחות, המבקשת טוענת כי השלמת עסקת המכר תביא לפינויה מבית מגוריה, אשר יגרום לה לנזק ניכר ויקים קושי להשיב את המצב לקדמותו ככל שיתקבל הערעור. זאת, כך נטען, בעוד ליתר הצדדים לא ייגרם כל נזק מהשהיית המכר.

אשר לסיכויי הערעור, המבקשת טוענת כי אלו אינם קלושים, ובפרט לנוכח העובדה שלא ניתנה לה ההזדמנות לנהל הוכחות ביחס לביטול הענקת הזכויות. כמו כן, טוענת המבקשת כי דרך המלך היא להורות על פירוק בדרך של חלוקה בעין, וסטייה מדרך זו תהא רק מקום בו חלוקה בעין תגרום להפסד ניכר לכל הצדדים (סעיפים 39(א) ו-40(א) לחוק המקרקעין); וכן נטען כי מניעת רווחים עתידיים אינה בגדר "הפסד" או "הפסד ניכר" כמשמעותו בסעיף 40(א) לחוק המקרקעין. לצד זאת, עמדה המבקשת על הקשיים העולים מכך שאישור עסקת המכר נעשה ללא עריכת התמחרות וללא אישור בית המשפט.

טענות המשיבים 2-1 והרוכשות

15.לעמדת המשיבים 2-1 והרוכשות, יש לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע.

אשר למאזן הנוחות, נטען כי עיכוב עסקת המכר יביא לנזק חמור למשיבים 2-1 ולרוכשות, אשר הסתמכו על החלטות בית המשפט; בעוד למבקשת לא ייגרם נזק ממשי. זאת, משום שהתמורה שתקבל עבור חלקה בנכס גבוהה מהשווי שנקבע בחוות הדעת, וכן בהינתן שבבעלותה נכסים נוספים שיכולים לשמש כמקום מגורים חלופי.

לעניין סיכויי הערעור, נטען כי חוות הדעת קובעת בבירור כי חלוקת בעין לא תאפשר ניצול של מלוא זכויות הבנייה, ובכך יגרם הפסד ניכר לצדדים. אשר על כן, נטען כי על פי סעיף 40(א) לחוק המקרקעין, בדין פסק בית המשפט המחוזי כי יש לנקוט בפירוק שיתוף בדרך של מכירה וחלוקת הפידיון.

עוד נטען כי לבית המשפט קנויה הזכות לאשר מכירת נכס גם ללא התמחרות, ובענייננו בצדק עשה כאמור, מקום בו הצעת הרוכשות הייתה גבוהה בכ-30% משווי הנכס הנקוב בחוות הדעת – ויש בכך כדי לחסוך זמן ולייעל את הליך פירוק השיתוף שממילא נידון להתבצע, והמבקשת אף מרוויחה מכך.

16.הרוכשות, בתגובתן, מציעות כי ייחתם הסכם המכר בינן לבין המנהל המיוחד, בהתאם להחלטת בית המשפט קמא מיום 4.1.2023, כספי התמורה יופקדו בנאמנות בידי המנהל המיוחד עד למתן החלטה בערעור, ולצד זאת עסקת המכר תדווח לרשויות וישולם מס השבח בגינה. במסגרת זו הרוכשות לא התייחסו לשאלת פינוי המבקשת מהנכס והעברת החזקה בו; אך דומה מהמשך הטיעון כי הן מעוניינות בפינויה מהנכס.

להצעה זו הצטרפו החייב והמשיבים (בתגובותיהם מיום 8.3.2023 ומיום 6.3.2023, בהתאמה).

טענות המנהל המיוחד

17.המנהל המיוחד סבור כי יש לקבל את הבקשה לעיכוב ביצוע, על בסיס שיקולי מאזן הנוחות ומבלי להידרש לסיכויי הערעור. לעמדתו, התקדמות בהליכי המכר תקשה על השבת המצב לקדמותו, ככל שהערעור יתקבל.

לעניין הצעת הרוכשות המתוארת בפסקה 16 לעיל, המנהל המיוחד סבור כי "פתרון" זה אינו מעלה ואינו מוריד ביחס לקידום הליכי המכר, משום שניתן לשלם את התמורה בגין רכישת הנכס ואת מס השבח במועד מאוחר יותר, ככל שהערעור יידחה. לעמדת הנאמן קיים קושי בהצעת הרוכשות, במישור השבת המצב לקדמותו ככל שיתקבל הערעור – השבת הכספים שישולמו לרשויות בגין עסקת המכר (ובהם תשלומי מס שבח והיטלי השבחה) אינה הליך של "לחיצת כפתור", וניתן להניח כי יוגשו בגינו הליכים לבית המשפט המחוזי.

טענות הכונס הרשמי

18.הכונס הרשמי (להלן: הכנ"ר) סבור אף הוא כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להתקבל.

במישור מאזן הנוחות, טוען הכנ"ר כי מדובר בפינוי דירת מגורים, ובמקרים אלו הנטייה היא להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע. אמנם הכנ"ר ציין כי בבעלות המבקשת דירות נוספות, אך בנסיבות העניין, ובשל הקושי שעלול להיווצר בהשבת המצב לקדמותו, סבור הכנ"ר כי מאזן הנוחות עודנו נוטה לטובת המבקשת.

לעניין סיכויי הערעור, הכנ"ר סבור כי "לא מן הנמנע שניתן למצוא סיכוי לערעור", לנוכח העובדה שמכירת חלקם של המשיבים 2-1 בנכס נעשה ללא הליך התמחרות, ויצר "מצב עובדתי משפטי בעייתי".

דיון והכרעה

19.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות לה, וכן בהחלטות בית המשפט המחוזי, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

20.כידוע, נקודת המוצא היא כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב ביצוע החלטה (תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי)). אשר על כן, הכלל הוא כי ביצועו של פסק דין יעוכב רק בהתקיים שני תנאים: כאשר סיכויי הערעור טובים, וכאשר מאזן הנוחות נוטה לטובת מגיש הבקשה. בין שני רכיבים אלו מתקיים קשר של "מקבילית כוחות"; אך ההלכה הפסוקה העניקה את משקל הבכורה למאזן הנוחות (ע"א 4360/22 יעקב נמדר יהלומים בע"מ נ' בביוף, פסקה 7 (17.8.2022); ע"א 2908/22 נעמן נ' מדינת ישראל – רשות מקרקעי ישראל (מחוז צפון), פסקה 12 (5.9.2022)).

כאשר מדובר בהחלטות המורות על מכירת מקרקעין, ובפרט מכירת דירת מגורים, הנטייה היא, ככלל, להורות על עיכוב ביצוע ההחלטה. פינויו של אדם מדירת מגוריו נחשב, כשלעצמו, כנזק בלתי הפיך – הן בשל ההשלכות המידיות והקשיים הכרוכים בפינוי אדם מדירת מגוריו, והן בשל החשש כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, ככל שהערעור יתקבל (ראו, מיני רבים: ע"א 393/22 אסולין נ' לנגה, פסקה 28 (21.8.2022); ע"א 8297/22 דבורצקי נ' הנאמנת על נכסי דבורצקי, פסקה 8 (20.12.2022)).

21.בענייננו, דומה כי שיקולי מאזן הנוחות מטים את הכף בבירור לטובת המבקשת. אין חולק כי המבקשת מתגוררת בנכס מושא ההליך, ועל כן פינויה של המבקשת מהווה כשלעצמו נזק בלתי הפיך. אמנם, בית המשפט קמא ציין כי בבעלות המבקשת "זכויות בנכסים נוספים", לרבות דירה שקיבלה בירושה לאחר מות אימה; אך אין בכך לדעתי כדי לשנות מהותית את התמונה: הנזק הבלתי הפיך עקב פינוי מדירת המגורים נובע מההיבט האישי ואינו מותנה, בהכרח, בהעדר מקום מגורים חלופי (רע"א 2977/13 משיח נ' מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 4 (3.7.2013)).

מנגד, עומד הנזק שנטען כי ייגרם ליתר הצדדים. הרוכשות טוענות, בעלמא, כי ייגרם להן "נזק כספי חמור במידה ובית המשפט יורה על עיכוב ביצוע מכירת הזכויות בדירה" (פסקה 11 לתגובת הרוכשות). מעבר לכך שמדובר בטענה כללית, עסקינן בנזק כספי אשר משקלו נמוך בהשוואה לנזק שייגרם כאמור למבקשת.

המשיבים 2-1 טוענים כי עיכוב עסקת המכר ימנע מהם את האפשרות "לזכות עוד בחייהם לממש את חלומם לרכוש דירת מגורים". גם טענה זו נטענה בעלמא. יוזכר כי המשיבים 2-1 הסכימו להצעת הרוכשות שלפיה כספי התמורה ישמרו בנאמנות עד להכרעה בערעור – ואילו הצעה זו הייתה מתקבלת, ממילא לא היה בידי המשיבים 2-1 להיעזר בכסף זה לרכישת דירה, עד להכרעה בערעור.

22.לנוכח האמור, אינני מוצא לנכון להביע עמדה באשר לסיכויי הערעור, ודי בשיקול מאזן הנוחות כדי להביא לקבלת הבקשה.

23.סוף דבר: הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.