ע"א 7730/10 לאה נגר נ. בנק הפועלים בע"מ

השופט א' רובינשטיין:

א.

ההתדיינות בפרשה זו נמשכת שנים רבות – כתריסר, מאז דצמבר 2000 – והגיעה שעתה מכבר להסתיים. בית המשפט קמא סקר את ההליכים בין הצדדים שקדמו להליך הנוכחי, בכל ערכאות השיפוט ובפני מותבים שונים, וזאת בנוסף לענף פלילי. בכישרון רב עלה בידי המערערים לדחות את הקץ. המדובר לעת הזאת ברישום משכנתא לטובת הבנק המשיב ללא הגנות חוק הגנת הדייר וחוק ההוצאה לפועל, ומינוי בא כוחו ככונס נכסים לרישום, לפי הצורך; זו הכרעה שעליה משיגים המערערים. בית המשפט קמא, בפסק דין מפורט, סקר את תולדות הפרשה ואת ההלכות הרלבנטיות לענייננו, ובין היתר, ציין כי המדובר בחוזה מכר פיקטיבי בין המערערים למשיב 2 שנועד להונות את הבנק. נקבע בסופו של יום כי זכאי הבנק המשיב לסעד המבוקש. יצוין רק, כי המערערים חתמו על הסכם למראית עין עם המשיב 2, שנועד להונות את הבנק המשיב ולחלץ הימנו סכומי כסף גדולים. בית המשפט קמא ציין, כי בניגוד לטענת המשיבים שלא קיבלו את הכסף שהוציא הבנק המשיב ולא פעלו לקבלת הכסף זה, לא הוכיחו זאת, שלא לדבר על כך שהבנק עצמו מכל מקום הוציא מקופתו את סכומי המשכנתא בתהליך שהמערערים מילאו תפקיד מרכזי.

ב.

המערערים טענו טענות דיוניות ומהותיות, הן באשר להליכי הדיון, קרי, כי נוכח בחילופי מותב בבית המשפט המחוזי היה מקום לשוב ולשמוע עדים, והן באשר לזכות לדיור חלוף לגבי המערערת 1; נטען כי לא הוכח שהמדובר בהסכם למראית עין, וכי משבוטל ב פסק דין (ללא הגנה) ההסכם ביניהם למשיב 2 (שלא נטל חלק בהליך הנוכחי, ומן הסתם נימוקיו עמו), "נשרו" גם זכויות הבנק המשיב למעט תביעה כספית. ועוד, משלא הוכח – כך נטען – כי המערערת 1 היתה שותפה לתרמית, אין להחיל את הלכת ע"א 1679/01 בנק משכן נ' שפייזמן , פ"ד נז(2) 145, כי אם את הלכת רע"א 8792/00 שטיינמץ נ' בנק משכן – בנק הפועלים , פ"ד נו(5), 593.

ג.

בפנינו הוסיף עו"ד חג'אג' וטען למערערים, כי לפי הנפסק ברע"א 2237/06 בנק הפועלים נ' וינשטיין (לא פורסם), ביטול חוזה המכר בין המערערים למשיב 2 משמעו צמצום זכויות הבנק המשיב כך שלא יוכל לרשום משכנתא. ועוד נטען, כי בפועל קיבלו המערערים רק חלק קטן מסכום ההלוואה, שעברה ברובה למשיב 2 ולמתווך.

ד.

המשיב 1, הבנק טען מנגד, כי הוכרע בבית המשפט שהמדובר בקנוניה להוצאת כספים במרמה מן הבנק, וזאת על פי הראיות שבהן פסק בית המשפט קמא בעקבות הליך פלילי והודאת המשיב 2, ופתיחתן של אלה תהא התערבות בקביעות עובדתיות. עוד נאמר, וכי המערערים ויתרו על דיור חלוף (תוך הפניה גם לרע"א 11913/09 שפרניק נ' בנק טפחות (לא פורסם). נטען לחוסר תום לב, וכן כי לא היה מקום לשמיעה חוזרת של עדים.

ה.

בפנינו הוסיף עו"ד ובר וטען, כי עיקר העיקרים הוא מרמה והסכם למראית עין, דבר שהוא בחינת מעשה בית דין על פי פסיקה קודמת; ואשר לביטול ההסכם עם המשיב 2, לא היה מדובר בעסקה חתומה עם הבנק המשיב.

ו.

לא עלה יפה נסיון לפשרה; על כן עלינו להכריע.

ז.

לאחר העיון אין בידינו להיעתר לערעור. עלינו לאחוז את השור בקרניו. ראשית, איננו רואים להתערב בהכרעות עובדתיות של בית המשפט קמא, כפי שעותרים המערערים. בנוסף, סבורים אנו במובהק כי עסקינן בפרשה שבה הגיעה עת סיום. קשה להלום, מעיון בכל ההליכים שלא את כולם פירטנו, את הטענה כי המערערים לא היו שותפים ל"עוקץ" הבנק המשיב, וגם את היאחזותם בביטול ההסכם עם המשיב 2 כדי לתת לכך נפקות ביחסיהם עם הבנק המשיב, לטעמנו אין כל דופי ברישום המשכנתא על-שם הבנק המשיב כפי שקבע בית המשפט קמא, ברוח הלכת שפייזמן . אשר לטענה של מעשה בית דין בעקבות ביטול החוזה בין המערערים למשיב 2 על-ידי בית המשפט המחוזי (השופט אורנשטיין בכובעו בשעתו כרשם) ב-24.1.07 (ת"א 1694/06), וההשוואה לחוות דעתי ברע"א 2237/06 בנק הפועלים נ' ויינשטיין (לא פורסם), לעניין מעשה בית דין בתיק שבו לא קוים דיון, לאו השוואה היא; כך – שכן בענייננו לא היה הבנק המשיב צד להליך בו מדובר, ובעניין ויינשטיין נאמר (פסקה ג' לחוות דעתי) כי לדידי "הדגש הוא בעובדה שלבעל דין היתה הזדמנות ליתן ביטוי לעמדתו בגדרי ההליך...", מה שאין כן כאן. זאת - מעבר לכך שהיאחזות בפרשת ויינשטיין על מנת לפטור את המערערים מעולו של הבנק המשיב היא בחינת חוטא נשכר, ולזאת לא ניתן ידינו. לגבי אי נקיון כפיהם של המערערים כבר אמר בית המשפט המחוזי דברו גם בעבר – בהליך שנדון בבית משפט זה ברע"א 11804/05 נגר נ' משכן (לא פורסם, 19.1.06), ושבקשת רשות הערעור לגביו לא נתקבלה אז, והנה חלפו להן כמעט עוד שבע שנים.

ח.

על כן, וממכלול טעמיו של בית המשפט קמא, איננו נעתרים לערעור. המערערים ישלמו הוצאות הבנק המשיב בסך 12,000 ₪.