ע"א 7803/16 רשבז יזמים בע"מ נ. רז החברה ליישום פתרונות בעסקים בע"מ

1.

במסגרת ערעור אותו הגישו המבקשים על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופטת י' קראי גירון ) בפש"ר 38166-01-11 ובפש"ר 25401-01-15 מיום 8.9.2016 (להלן: תיק פשיטת הרגל ), הוגשה הבקשה שלפניי למתן סעד זמני של עיכוב ביצוע ההחלטה, כפי שיפורט להלן.

רקע והליכים

2.

ביום 29.11.2011 הוכרז מר יצחק חנוביץ ז"ל (להלן: המנוח ) כפושט רגל במסגרת תיק פשיטת הרגל, והמשיב 4, עו"ד ארז חבר (להלן: הנאמן ), מונה כנאמן על נכסיו. במסגרת הליכי מימוש נכסים, הנאמן ביקש לממש מספר חלקות מקרקעין בפרדס חנה-כרכור (להלן: המקרקעין ), הנמצאים בבעלות של המנוח ובני משפחתו. ואולם, מימוש המקרקעין לא התאפשר מאחר שנתגלה כי הם מוחזקים על ידי חברת חנוביץ את רז ושות' מגדלי עצי נוי בע"מ (להלן: המשיבה 3 ) – חברה בבעלות משותפת של המנוח ושל המשיבה 2, חברת רז החברה ליישום פתרונות בעסקים בע"מ (להלן: המשיבה 2 ), המנוהלת על ידי מר בנימין שניצקי (להלן: שניצקי ) ובת זוגו, גב' רחל זליקוביץ (להלן: המשיבה 1 ). אין חולק כי לשניצקי ולמשיבות 3-1 (להלן ביחד: שניצקי והמשיבות ) אין כל זכות רשומה במקרקעין, ועל כן הנאמן ביקש לפנותם מהמקרקעין. בעקבות זאת נפתחה סדרה ארוכה של התדיינויות משפטיות – אשר אף ידעה מספר הליכים ערעוריים לבית משפט זה (ראו למשל: ע"א 7107/15 ובש"א 3304/16) – במסגרתה ניתנו בין היתר מספר צווי פינוי, חלקם בהסכמת שניצקי והמשיבות.

3.

משהחלטות אלה לא מולאו ופינוי המקרקעין לא צלח, הנאמן פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה לקבלת פסיקתא מפורטת בטענה כי שניצקי והמשיבות מונעים את ביצוע צווי הפינוי בדרכים שונות. בהחלטתו מיום 1.2.2016 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה, חתם על הפסיקתא והורה לשניצקי ולמשיבות לפנות את המקרקעין פינוי מלא תוך 90 ימים (להלן: ההחלטה הראשונה ). במסגרת ההחלטה בית המשפט המחוזי ציין כי "הגיעה העת לשים קץ לדחיות השונות והארוכות המונעות המשך הליך מימוש נכסי המנוח בין השאר גם בשל מכשולים המוצבים כנגד ביצוע החלטת בית משפט זה בהליך זה, על ידי המשיבים [שניצקי והמשיבות]".

4.

ביום 14.7.2016 ומשלא בוצעה ההחלטה הראשונה, הנאמן פנה לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן צו מאסר חלוט נגד שניצקי. נטען כי שניצקי והמשיבות חזרו בהם מהליכי ההשגה והערעור שהגישו על החלטות בית המשפט המחוזי, ולכן חודשו הניסיונות לפנותם מהמקרקעין באמצעות קבלן הוצל"פ – ניסיון שנכשל כתוצאה מחוסר שיתוף הפעולה של שניצקי. בתגובה לבקשה טען שניצקי כי מי שפועל בשטח כיום הינה המבקשת, חברת רשבז יזמים בע"מ (להלן: רשבז ), ואין בנמצא כל צו המורה לפנותה מהחלקות. לצורך ביסוס טענתו הציג שניצקי חוזה שכירות בין חברת למנצח השקעות נדל"ן בע"מ (להלן: למנצח ) ובין רשבז ושניצקי (להלן: הסכם השכירות ).

5.

ביום 8.9.2016 קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת הנאמן, והורה על הוצאת פקודת מאסר נגד שניצקי (להלן: ההחלטה השנייה ). נקבע, כי מלבד העובדה שצווי הפינוי מחייבים את שניצקי אישית, לא ברור מכוח איזו זכות נחתם הסכם השכירות בין למנצח ובין רשבז. על כן, בית המשפט הורה כי פקודת המאסר תיכנס לתוקפה ביום 14.9.2016 ותהיה בתוקף 30 יום ככל ששניצקי לא יאפשר ביצוע צווי הפינוי שהוצאו נגדו. ע ל החלטה זו הוגש הערעור מושא ההליך העיקרי, ובמסגרתו הוגשה הבקשה שלפניי למתן סעד זמני. ביום 13.10.2016 הוריתי על עיכוב ביצוע ארעי של ההחלטה עד למתן החלטה אחרת.

הבקשה לסעד זמני

6.

בבקשה שלפניי עותרים רשבז ושניצקי (להלן ביחד: המבקשים ) כי אורה על עיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בערעור. לטענת המבקשים, פינויים מהמקרקעין משמעו הריסת כל המטלטלין העומדים עליהם – הכוללים משתלה, חממות, מבנה משרדי ומחסן – שעלות הקמתם מחדש נאמדת במאות אלפי שקלים. המבקשים טוענים כי לא ניתנה להם שהות להעתיק את רכושם למקום אחר וצו הפינוי נכנס לתוקף עוד בטרם הפכה ההחלטה לחלוטה, באופן המסכל הליכי ערעור.

7.

בכל הנוגע לגוף הערעור, המבקשים טוענים כי רשבז פועלת במקרקעין מכוח הסכם שכירות משנת 2011 ומכוח הסכמתו ובידיעתו של המנוח. לטענת המבקשים, רשבז מעולם לא הייתה צד להליכי הפינוי ועל כן לא ניתנה לה האפשרות להוכיח כי היא מחזיקה במקרקעין בזכות מזה שנים רבות והיא איננה פולשת. לטענת המבקשים, הליך פינויה של רשבז הינו מנוגד להוראות החוק והפסיקה.

8.

הנאמן, מצדו, סבור כי יש לדחות את הבקשה. ראשית, הנאמן טוען כי שניצקי "הפך את סדרי הדין לחוכא ואיטלולא תוך ניצול היעדר מגבלות (ואגרות) על הגשת בקשות ביניים". לטענת הנאמן, להחלטה השנייה קדמה מסכת ארוכה של התדיינויות משפטיות במסגרתה ניתנו מספר החלטות נגד שניצקי, המשיבה 1 וחברות שבניהולם, אשר חייבו אותם לפנות את המקרקעין – אולם אלו לא כובדו על ידם. הנאמן גורס כי התנהלות זו של שניצקי מעידה על חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי בית משפט, תוך ניסיונות חוזרים ונשנים לדחות את פינוי המקרקעין.

כמו כן, לעמדת הנאמן, סיכוי הערעור הם קלושים שכן אין מדובר בצו פינוי חדש, אלא בהחלטה פורמלית שניתנה מכוח ההחלטה הראשונה. לטענת הנאמן, כעת מדובר בניסיון נוסף של שניצקי לעכב את הליכי הפינוי כשהוא נתלה בכך שהצווים לא הומצאו לרשבז. ואולם, שניצקי – אשר רשבז נמצאת בבעלותו המלאה – היה צד לכל ההליכים שקדמו להחלטה השנייה, כך נטען, ועל כן מדובר בשימוש חסר תום לב באישיותה המשפטית הנפרדת של רשבז.

9.

כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכונס ) הודיע כי הוא מצטרף לאמור בהודעת הנאמן ואף הוא סבור כי יש לדחות את הבקשה על הסף, תוך חיוב המבקשים בהוצאות.

10.

יורשי החייב יצחק חנוביץ ז"ל (להלן: היורשים ) – אשר בקשתם להצטרפות להליך התקבלה על ידי ביום 25.10.2016 – מבקשים לדחות את הבקשה ומצטרפים בנימוקיהם לנימוקי הנאמן. לטענת היורשים, טענותיהם של המבקשים כנגד הוצאת צו פינוי לרשבז נדונו במסגרת ההחלטה השנייה ובית המשפט המחוזי כבר הורה לחברה לפנות את השטח מכל אדם או חפץ.

11.

המשיבה 1 הודיעה כי אין לה עניין בהליך וכי היא הסכימה זה מכבר להליך הפינוי, ככל שזה נוגע אליה או לחברות שבשליטתה.

דיון והכרעה

12.

לאחר שעיינתי בבקשה למתן סעד זמני ובתגובת המשיבה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

13.

הלכה היא שבבוא בית המשפט להכריע בבקשה למתן סעד זמני, ייתן הוא דעתו להתקיימות שני תנאים מצטברים, המקיימים ביניהם יחס של "מקבילית כוחות": כי סיכויי הערעור הם טובים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד – במובן זה שביצוע פסק הדין יקשה על השבת המצב לקדמותו ויגרום לנזק בלתי הפיך, היה ויתקבל הערעור (ראו: ע"א 958/16 עצמון נ' הממונה על הגבלים עסקיים , פסקה 11 ( 6.3.2016); ע"א 5191/15 אייזיק נ' מורשת , פסקה 6 (31.8.2015)) .

עם זאת, נקבע כי סעד זמני זה אינו ניתן דרך שגרה, ועל המבקש הנטל להראות כי מוצדק להעדיף את נסיבותיו על פני אלו של הצד אשר זכה בדין בערכאה הדיונית (ראו: ע"א 1256/09 בנק מזרחי-טפחות בע"מ נ' צוף יער בניין והשקעות בע"מ , פסקה 5 (25.3.2009); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1175-1174 (מהדורה אחת-עשרה, 2013)).

14.

דומה כי העניין שלפניי, על פניו ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, אינו מגלה סיכויי ערעור גבוהים. כפי שציינו הנאמן והיורשים בתגובתם – שניצקי, אשר רשבז בבעלותו המלאה, היה צד להליכים הממושכים בפני בית המשפט המחוזי וברי כי היה מודע לקיומם של צווי פינוי. העובדה כי אך כעת הוצג הסכם שכירות משנת 2011 – בשיהוי של 5 שנים, ובלא שניתן הסבר לכך – כאשר לאורך כל העת לשניצקי הייתה הידיעה בדבר הצורך בפינוי המקרקעין, מעלה שאלות כבדות משקל ביחס לתום הלב שבהגשת ערעור זה בפרט ולאופן התנהלותו של שניצקי בכלל. דיי בכך כדי לדחות את הבקשה שלפניי.

15.

למעלה מן הצורך, אציין כי אין בידי לקבל את טענת המבקשים כי פינויים מהמקרקעין יסב להם נזק כלכלי בלתי הפיך, זאת מאחר שאין מדובר במקרקעין המשמשים למגורים, אלא לעסקים ולמסחר – וכבר נקבע כי על סוג זה של שימוש תהיה הגנה מעטה יותר (ראו והשוו: ע"א 7111/16 טחנת הקמח אלפרדוס וחקלאות בע"מ נ' א.ג טחנת האושר והברכה בע"מ , בפסקה 10 (27.9.2016); ע"א 2070/16

מנאסרה נ' רשות מקרקעי ישראל , בפסקה 7 (10.4.2016)). אשר על כן, אינני סבור כי פינוי המבקשים מהמקרקעין יגרום להם נזק ושאינו בר פיצוי .

16.

סוף דבר, הבקשה נדחית.