ע"א 7872-22 ע"א 7872-22

1.בפני בקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין שנתן בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 4.8.2022 (ת"א 14181-04-17, השופט א' יקואל).

2.מקורה של הבקשה שבפני בהליך שעניינו החזר הלוואה שהעניקה GIGA LIFE LLC, המשיבה 1 (להלן: ג'יגה לייף), חברה המאוגדת בארצות הברית, למ.ר.נ השקעות בע"מ, המשיבה 2, שהיא חברה ישראלית (להלן: מ.ר.נ). בתמצית יצוין כי המבקש כיהן בתקופה הרלוונטית כדירקטור יחיד ב-מ.ר.נ והחזיק ב-40% ממניותיה. בשנת 2015 נוצר קשר עסקי בין המבקש לבין המשיב 4, שהוא בעליה של ג'יגה לייף, בעקבותיו העניקה האחרונה ל-מ.ר.נ את ההלוואה מושא ההליך דנן בסך כולל של שלושה מיליון דולרים. עוד יוער, ועל כך אין מחלוקת, כי מ.ר.נ לא עמדה בהחזרי הלוואה זו.

3.להשלמת התמונה יצוין בקצרה כי הקשר העסקי בין המבקש לבין המשיב 4 הוביל להקמת חברה משותפת, יאן נכסים והשקעות בע"מ, המשיבה 3 בהליך דנן (להלן: החברה המשותפת). בהמשך לכך, בשנת 2016, משלא הצליח המבקש להזרים לחברה המשותפת את חלקו בהשקעה, נפרדו הצדדים והמבקש העביר את מניותיו בחברה המשותפת לג'יגה לייף ללא תמורה (להלן: הסכם ההיפרדות). כן יש לציין כי נוכח ההשתלשלות המתוארת לעיל, מ.ר.נ נקלעה להליכי פירוק (פר"ק 47218-07-16). על רקע זה, ביום 29.12.2019, במסגרת הסדר נושים, הועבר לג'יגה לייף סכום של למעלה מארבעה מיליון שקלים מקופת הפירוק בגין החוב מושא ההלוואה.

4.ביום 6.4.2017 הגישה ג'יגה לייף תביעה לבית המשפט המחוזי נגד מ.ר.נ והמבקש (ת"א 14181-04-17). בתביעתה עתרה ג'יגה לייף לתשלום של יתרת חוב ההלוואה, בתוספת ריבית ובקיזוז הסכומים שכבר שולמו – בסך כולל של 6,800,221 שקלים. לשיטתה של ג'יגה לייף, יש מקום להטיל חבות אישית על המבקש ביחס לחוב הנטען, זאת מאחר שהיה הגורם הבלעדי שניהל את פעולתה של מ.ר.נ. עוד נטען בהקשר זה כי כספי ההלוואה ניטלו על-ידי המבקש לשימושו הפרטי, וכי יש בכך להצדיק את חיובו האישי בהחזרתם. מנגד, טען המבקש בכתב הגנתו כי לא הובאה כל ראיה הקושרת אותו לחוב או מלמדת על אחריותו האישית לפירעונו, וכי הטענות בדבר שימושו האישי בכספי ההלוואה נטולות בסיס.

5.עוד יצוין כי ביום 23.10.2018 הגיש המבקש מצדו תביעה לבית המשפט המחוזי נגד החברה המשותפת ונגד המשיב 4 (ת"א 56277-10-18). בתביעה זו עתר המבקש לפיצוי כספי בגין השקעותיו בחברה המשותפת וכן לסעד הצהרתי לפיו הוא זכאי ל-10% ממניותיה. מנגד, החברה המשותפת והמשיב 4 טענו כי דין תביעה זו להידחות, ואף הגישו תביעה שכנגד בגין הנזקים הכלכליים שנגרמו לחברה המשותפת בעת שהמבקש ניהל אותה. מכל מקום, יובהר כי ההליך הנוכחי נסב אך על הכרעתו של בית המשפט המחוזי ככל שהיא נגעה לתביעה שהגישה ג'יגה לייף.

6.בית המשפט המחוזי דן בכלל ההליכים המתוארים במאוחד. בפסק הדין הנזכר בפתח הדברים בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתה של ג'יגה לייף, ודחה את תביעת המבקש, כמו גם את התביעה שכנגד שהוגשה נגדו. באשר לתביעתה של ג'יגה לייף, בית המשפט המחוזי קבע כי מהתשתית הראייתית שהוצגה עלה כי המבקש משך מקופתה של מ.ר.נ כספים בהיקף משמעותי לאחר קבלת ההלוואה ובכך עשה שימוש פסול באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. עוד נקבע כי המבקש היה המוציא והמביא בניהולה של מ.ר.נ, ועל כן הוכח כי היה מודע למעשיו ולכך שאלו פוגעים ביכולת החברה לפרוע את חובותיה כלפי ג'יגה לייף. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי קבע כי התקיימו התנאים הקבועים בדין לצורך ייחוס חובה של מ.ר.נ למבקש בעצמו. כאמור, באשר לתביעת המבקש ולתביעה שכנגד, בית המשפט המחוזי לא מצא טעם לחרוג מן המתווה שגיבשו הצדדים בהסכם ההיפרדות ולהטיל על מי מהם חיובים נוספים. בסיכומו של דבר, בית המשפט המחוזי הורה למבקש לשלם לחברת ג'יגה לייף 6,800,221 שקלים בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא.

7.ביום 17.11.2022 הגיש המבקש ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר כוון נגד הסכום שהוטל עליו לשלם לג'יגה לייף. בהמשך, ביום 6.2.2023 הוא הגיש גם את בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין, היא הבקשה שבפני.

8.בעיקרו של דבר, בבקשה לעיכוב ביצוע נטען כי סיכויי הערעור טובים וכי שגה בית המשפט המחוזי בכך שייחס למבקש אחריות אישית לחוב הנטען. המבקש מוסיף כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו בבירור בהדגישו כי היותה של ג'יגה לייף חברה זרה צפויה להביא להליכי גבייה מורכבים ככל שערעורו יתקבל בסופו של יום. בהקשר זה מוסיף המבקש כי לג'יגה לייף לא צפוי נזק מעיכוב ביצוע פסק הדין, משום שהטילה עיקולים על נכסיו ואלה מבטיחים את יכולתה להיפרע ממנו. כמו כן, נטען כי מדובר בסכום חיוב גבוה במיוחד, העולה על שישה מיליון שקלים, והדבר כרוך בהכבדה משמעותית מבחינתו כאדם פרטי.

9.ביום 5.3.2023, בהתאם להחלטתי, הגישה ג'יגה לייף את תגובתה לבקשה. לטענתה, סיכויי הערעור נמוכים ואף קלושים בהתחשב בפסק דינו המבוסס והמנומק של בית המשפט המחוזי. ג'יגה לייף מוסיפה ומטעימה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, כיוון שמדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, אשר ביצועו כעת אינו צפוי לגרום נזק בלתי הפיך. עוד נטען כי מצבם הכלכלי והקנייני של נכסי המבקש שעוקלו לטובתה ירוד (בהתחשב, בין היתר, בחלקו של המבקש בהם ובמשכונות שנרשמו עליהם), ולכן אין בהם כדי להבטיח את מימוש פסק הדין אף לא בקירוב. ג'יגה לייף הוסיפה כי היא אמנם חברה זרה, אך נרשמה בישראל כחברת חוץ ויש לה נכסים ופעילות במדינה, כך שאין יסוד לחשש כי המבקש לא יוכל להיפרע ממנה.

10.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובתה של ג'יגה לייף הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להתקבל באופן חלקי בלבד.

11.כלל ידוע בפסיקה, המעוגן בתקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, הוא כי אין בהגשת ערעור כשלעצמה כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק דין. על המבקש לחרוג מכלל זה להראות כי סיכויי הערעור שהגיש גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שאם תדחה בקשתו וערעורו יתקבל בסופו של יום ייגרם לו נזק בלתי הפיך (ראו, מבין רבים: ע"א 7165/22 תמיס ג'י. אר. אי. אנ. בע"מ נ' כהן, פסקה 9 (28.11.2022); ע"א 7091/21 אדרי נ' בן לולו, פסקה 24 (18.12.2022)). בין שיקולים אלה מתקיים יחס של "מקבילית הכוחות", שבגדרה מקובל לראות במאזן הנוחות כשיקול בעל מעמד הבכורה. על כך יש להוסיף כי כאשר מדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, נקודת המוצא היא כי ביצועו אינו יוצר מצב בלתי הפיך, ובהתאם, בית המשפט לא ייטה ברגיל להורות על עיכובו, אלא במקרים חריגים (ראו: רע"א 1487/23 כץ נ' ראש חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ, פסקה 18 (6.3.2023); ע"א 5031/22 הניה נ' שמרת – נאמן על נכסי החייב, פסקה 7 (9.3.2023)).

12.על רקע זה, ואף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, בנסיבות העניין מצאתי כי האיזון הראוי בין שיקולי מאזן הנוחות של הצדדים מוביל למסקנה כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי בלבד. אכן, נקודת המוצא לענייננו היא כי אין בעובדה שהמשיבה היא חברה זרה כדי להצדיק, כשלעצמה, את עיכוב הביצוע (ראו: ע"א 8374/13 איי. פי. סי טכנולוגיות ייבוא ושיווק בע"מ נ' Geo Vision Inc., פסקה 15 (10.3.2014); ע"א 1100/14 סלאמה נ' סביוני אלקנה (אלקנה) בע"מ, פסקה 15 (27.4.2014)). אולם מכל מקום, במקרה דנן מדובר בסכום ניכר מנקודת מבטו של אדם פרטי, שחיוב בו במלואו עלול להיות כרוך במשמעויות כלכליות לא מבוטלות (ראו והשוו: רע"א 6286/18 וינשטיין נ' ג'רבי, פסקאות 8-7 (11.10.2018); ע"א 4855/22 פוזין נ' ברנשטיין, פסקה 12 (16.8.2022)). יתר על כן, נתתי דעתי לנכסי המבקש שעוקלו בהתאם להחלטות בית המשפט המחוזי ומשמשים כבטחונות לתשלום החוב ככל שהערעור יידחה. כל זאת מבלי שנעלמו מעיניי טענותיה של ג'יגה לייף בדבר טיבם של ביטחונות אלו.

13.על רקע האמור, לא ניתן לומר כי מאזן הנוחות מטה את הכף באופן מובהק לעבר אחד הצדדים בהליך זה. לכך נוספת העובדה שבמקרה דנן הועלו אף טענות בעלות אופי משפטי בסוגיה של הרמת מסך.

14.על כן, ולאחר שקילת הנתונים שהוצגו על-ידי הצדדים, אני מורה על עיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי, כך שהמבקש יידרש לשלם בעת הזו סכום של ארבעה מיליון שקלים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. יתרת הסכום תעוכב עד להכרעה בערעור. המבקש יעביר למשיבה תשלום כאמור עד ליום 16.4.2023.

15.סוף דבר: אני מורה על קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע באופן חלקי כמפורט בפסקה 14 לעיל. במכלול הנסיבות, אין צו להוצאות.