ע"א 8389/10 מדינת ישראל-מינהל מקרקעי ישראל נ. מאיר כהן

1.

בפסק-דין מיום 28.6.2012 התקבל ערעור שהגישה המערערת על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי מרכז. בפסק הדין נקבע (כב' השופט נ' הנדל):

"דעתי היא כי דין הערעור להתקבל, במובן זה שהמשיב 1 איננו זכאי לרכוש את המגרש בתנאים שנהגו על פי החלטה 737, וזאת מן הטעמים המפורטים לעיל. הייתי מציע לחברי לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי . תחת זאת, דין תביעת המשיב 1 להידחות. ... כן מוצע כי המשיב 1 יישא בהוצאות משפט ובשכר טרחת עו"ד של המערערת בשיעור של 35,000 ₪ בגין שני ההליכים " [ההדגשות הוספו].

בבקשה שבפניי עותרת המערערת להורות על השבת הוצאות משפט, בסך של 50,000 ש"ח, בהן חויבה בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי אותן שילמה למשיב 1. בבקשה טוענת המערערת כי פנייתה למשיב 1 להשבת ההוצאות ששולמו לידיו נענתה בשלילה ומכאן בקשתה "לשום את הוצאות המשפט" ולהורות כי על המשיב 1 להשיב את הסכום לידיה.

2.

ספק בעיני האם נכון יהא לראות בקשה זו כבקשה לשומת הוצאות לפי תקנה 513 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ונראה כי נכון יותר יהא לראות בה כבקשה למתן פסיקתה, בה תובהר תוצאתו האופרטיבית של פסק-הדין בכל הנוגע לסוגיית ההוצאות, וכך אתייחס אליה.

על פני הדברים הצדק עם המערערת כי משנקבע בפסק-הדין שניתן בבית משפט זה באופן מפורש כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בטל, הרי שבטל הוא על כל חלקיו, ובכלל זאת החלק בו נקבע החיוב בהוצאות, וקביעת בית משפט זה בדבר חיוב המשיב 1 בהוצאות ובשכר טרחת עו"ד בגין שתי הערכאות באה תחת החיוב האמור.

עם זאת, טרם מתן פסיקתה כאמור ניתנת למשיב 1 אפשרות להגיש תגובה מסודרת מטעמו (ככל שברצונו להוסיף על התגובה שצורפה לבקשה), וזאת בתוך עשרה ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיו.