ע"א 8519/06 ברכה יעקב נ. מיכאל גכמן

זוהי בקשה לעיכוב הליכי הפינוי של המבקשת מדירת מגוריה, כנגזר מפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב בה"פ 1580/04 (כבוד הנשיא א' גורן), במסגרתו נדחתה עתירתה של המבקשת למתן סעדים הצהרתיים, וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק-הדין לבית משפט זה.

1.

אלו, בתמצית, עיקרי העובדות הצריכות לעניין, כפי שהובאו על-ידי בית המשפט המחוזי: בשנת 1999 התקשרה המבקשת בשני הסכמים. בגדרו של ההסכם הראשון קיבלה היא הלוואה בסך 110,000 ש"ח מידי המשיב 3 – יצחק יחיא - והתחייבה לרשום לטובתו משכנתא על דירה הרשומה על שמה בכפר-סבא (להלן: "הדירה"). לפי ההסכם השני, מכרה המבקשת את אותה הדירה למשיבים 1 ו-2 (להלן: "הזוג גכמן"), תמורת סכום של 135,000 דולר. על יסוד הסכם המכר, ולשם הבטחת פירעונה של הלוואה שנטלו מידי משיב 4 (להלן: "הבנק"), משכנו בני הזוג את זכויותיהם החוזיות בדירה. המבקשת, מצדה, חתמה על התחייבות לרישום משכנתא למקרה בו לא תועבר הבעלות בדירה על שם הזוג גכמן, או למקרה שיינתן נגדה צו פירוק, צו לקבלת נכסים, צו למינוי כונס נכסים או צו עיקול על הדירה. לימים, משלא הועברו הזכויות בדירה על שם הזוג גכמן ולא נפרעו ת שלומי

ההלוואה כסדרם, הגיש הבנק בקשה למימוש המשכון שנרשם לטובתו על זכויות הזוג בדירה, ובהמשך הגיש בקשה למינוי המשיבה 5 ככונסת נכסים. בתגובה, הודיעה המבקשת על התנגדותה למינוי כונס וביקשה עיכוב הליכים. היא הסבירה את אי העברת החזקה בדירה לידי הזוג גכמן ואת אי רישום זכויות הבעלות על שמם, בכך שהללו טרם שילמו הן את התשלום האחרון בו התחייבו, והן את הפיצויים המוסכמים בגין הפרת ההסכם. משיבה 5 מונתה ככונסת נכסים, ברם, הדיון בתביעתה לאכיפת הסכם המכר, לתשלום פיצויים ולפנוי הדירה, עוכב נוכח תביעה שהגישה המבקשת לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב.

2.

בתביעתה, טענה המבקשת כי נפלה קורבן ל"עסקת עוקץ" שנרקמה על-ידי מספר גורמים שחברו יחדיו, ובראשם משיב 7 – שלום סיאני – מי שהיה במועדים הרלוונטיים חברהּ

של בתה והתגורר עמן תחת קורת גג אחת. המבקשת תיארה את השתלשלות האירועים הבאה: סיאני ביקש ממנה שתשמש כערבה להלוואה שנטל, ובהמשך, ביקש כי כספי ההלוואה יועברו אליה והיא תעבירם לידיו, וזאת בשל עיקולים המוטלים על חשבונותיו. שני "ספסרי-משכנתאות" בהם נעזר סיאני, גייסו לצורך רכישת הדירה את הזוג גכמן, בהם לא פגשה מעודה. אותם ספסרים הם שדאגו כי תירשם הערת אזהרה בגין הלוואה בסך 110,000 ש"ח לטובת יחיא, שאף עמו לא נפגשה מעולם ואיננה יודעת מי הוא. בהמשך, זומנה לבנק כדי לחתום על מסמכים נוספים, וגם שם לא קיבלה הסבר ממנו יכלה להבין כי מדובר במסמכי הלוואה שנתן הבנק לרכישת דירתה. עם קבלת כספי ההלוואה, העביר הבנק, על-פי הוראות הקונים, חלק מסכום הכסף למבקשת, שהעבירה אותו מיד לסיאני. חלק אחר של סכום הכסף חולק לשלושה המחאות שנרשמו לפקודת המבקשת. המחאות אלו נמשכו מבנקים בלוד לחשבונו של יחיא באמצעות זיוף חתימתה, ומשם התגלגלו הכספים לידי גורמים שונים.

לחלופין, טענה המבקשת, כי להבנתה חתמה על הסכם הלוואה כערבה לסיאני ולא תיארה לעצמה כי למעשה חתמה על הסכם למכירת הדירה. משכך, נטען כי הסכם המכר נחתם בהונאה, תוך טעות והטעיה ולכן דינו להתבטל. נוכח כל האמור, עתרה המבקשת לקבלת הסעדים הבאים: מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת הבנק על הדירה; סעד הצהרתי לפיו הסכם המכר בטל על כל הזכויות הנובעות ממנו; סעד הצהרתי המחייב את רשם המקרקעין להסיר את הערת האזהרה שנרשמה על שם יחיא על הדירה, והמחייב את יחיא להשיב כל תשלום שקיבל לידיו שלא כדין; סעד הצהרתי הקובע כי כל המסמכים שהוגשו מטעמה של המבקשת, במסגרת הליך ההוצאה לפועל, על-ידי בא כוחה דאז, נחתמו שלא בגמירת דעתה ומבלי שנתנה דעתה למהותם ולתוכנם.

3.

בית-המשפט המחוזי דחה את התביעה על כל הסעדים שנתבקשו במסגרתה, לאחר שבחן באריכות ובפירוט את גרסת המבקשת אל מול עדויות אחרות שהובאו בפניו, ומצא כי זו הראשונה מופרכת מניה וביה. בית-המשפט המחוזי קבע כי מן התצהירים עליהם חתמה המבקשת במסגרת הליך ההוצאה לפועל, ומעדותה בבית-משפט, עולה כי חתמה מתוך רצון, הבנה ומודעות הן על הסכם המכר והן על הסכם ההלוואה. עוד נקבע, כי יש לדחות את הטענות בדבר בטלותו של הסכם המכר, שכן לא הוכח כי נפל פגם כלשהו בכריתתו. בית-המשפט המחוזי דחה גם את טענותיה של המבקשת בדבר התרשלות מצד הבנק והפרקליט אליו פנו הצדדים לצורך חתימה על הסכם המכר.

4 .

המבקשת ערערה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בפני בית-משפט זה, ובד בבד הגישה את הבקשה שבפני, בה היא עותרת לעיכוב הליכי הפינוי בנכס נושא הערעור. לטענתה, סיכויי ערעורה טובים, הואיל ובית-משפט קמא בחר להתעלם באופן גורף מעדויות מפורשות שהושמעו וכן מן המסקנות המתבקשות מהן, וזאת ללא כל נימוק. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתה, שכן אם יימכר הנכס, נשוא הבקשה, בהליכי ההוצאה לפועל, יתייתר הערעור והיא תיוותר ללא קורת גג וללא כל סעד אופציונאלי להשבה.

המשיבים מתנגדים לסעד המבוקש. לגרסתם, למבקשת אין כל סיכוי לזכות בערעור באשר טענותיה מכוונות כנגד הקביעות העובדתיות וממצאי המהימנות שנקבעו בערכאה הדיונית. עוד נטען, כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המשיבים, הואיל וחובה של המבקשת הולך ותופח, ודחיית המימוש עד להכרעה בערעור עלולה לגרום לכך שהתמורה אשר תתקבל עבור הנכס, תכסה חלק קטן יותר של החוב מזה שהיה מתקבל אילו היה הנכס ממומש כבר עתה . לבסוף, מלינים המשיבים על כך שלכתב הערעור צורפו מסמכים שונים בניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בעוד שהבקשה לעיכוב הליכי הפינוי נעדרת כל נספחים, כך שהיא אינה מציגה בפני בית-המשפט את העובדות לאשורן ולוקה בחוסר תום לב.

5.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים החלטתי להיעתר לבקשה . כלל הוא כי הגשתו של ערעור אינה מצדיקה, כשלעצמה, את עיכוב ביצועה של ההחלטה עליה מערערים או מתן סעד זמני, שכן צד שזכה בדין רשאי לממש את זכייתו וליהנות מפירותיה (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). על המבקש לשכנע את בית המשפט כי סיכוייו לזכות בערעור טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו באופן ברור (ע"א 2501/05 ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 18.4.05)).

כאשר עסקינן בפינוי מדירת מגורים, נוטה בית-המשפט להיענות לבקשות מסוג זה, שכן הפינוי עלול ליצור מצב בלתי הפיך באשר לא יהיה ניתן להחזיר את המצב לקדמותו גם אם הערעור יתקבל (ראו למשל רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' אמר , פ"ד נו(1) 529, 534). לא אסתיר, כי אכן יש בלבי תהיות באשר לסיכויי הערעור, אולם נוכח האפשרות שפינויה של דירת המגורים כבר עתה יגרום למצב בלתי הפיך, הגעתי לכלל מסקנה כי נכון להמתין עם הליך זה עד אשר יאמר בית-משפט שלערעור את דברו.

6 .

סבורני כי עיכוב ביצוע המותנה בהפקדת ערובה הינו פתרון ראוי שיש בו כדי לאזן בין האינטרסים הנוגדים של הצדדים. אשר על כן,

ניתן בזה צו מניעה זמני האוסר על פינויה של המבקשת מן הדירה עד למתן פסק-דין בערעור. צו זה מותנה בכך שהמבקשת תפקיד, בתוך 30 ימים ממועד קבלת החלטה זו, ערבות בנקאית אוטונומית על סך 50,000 ש"ח, להבטחת נזקי הבנק כתוצאה ממתן הצו הזמני, אם הערעור יידחה. לא תופקד הערבות עד המועד הנקוב – יפקע הצו.

7.

אין צו להוצאות בבקשה זו.