ע"א 8535/14 איב יעקב עמוס נ. עזבון המנוח אברהם טכמן

השופט י' דנציגר:

1.

בעניין שלפנינו – בעטיין של מחלוקות שהתגלעו בין הצדדים בהתייחס לשותפות שהוקמה לשם השקעה בנכס מסוים ולשם ניהולו בצוותא – ועל אף הליך בוררות שהתנהל בין הצדדים – החריפו המחלוקות ביניהם כאשר בתחילת שנת 2013 הגישו המשיבים תביעה לפירוק שותפות. ביום 24.1.2013 מונה בהסמכת הצדדים רואה החשבון דוד פורת, מטעם מבית המשפט, על מנת לבדוק את הנושאים הכספיים וליתן חוות דעתו לעניין ההתחשבנות הכספית בין הצדדים. ביום 20.6.2013 ניתן פסק דין חלקי המורה על פירוק השותפות ובהסכמת הצדדים נקבע דיון לשם הכרעה בהתחשבנות הכספית.

2.

בית המשפט המחוזי סקר את שתי חוות הדעת שהוגשו על ידי רו"ח פורת וקבע על פיהן כי המערערים חייבים סכום בסך 79,339 ש"ח, זאת כדי לאזן בין הפסדיהם עד תום מועד ההשקעות בנכס. בית המשפט קבע כי הצדדים ויתרו על חקירת המומחה (למרות שהתאפשר להם לעשות כן) והסכימו להכרעתו בעניין ההתחשבנות על אף שלא זה היה הסעד שהתבקש במקור על ידי המשיבים. מעיון בפרוטוקול הדיון שהתנהל לפני בית המשפט המחוזי עולה כי ב"כ המערערים הבהיר שאינו רוצה לחקור את המומחה. בית המשפט ראה לנכון לאמץ את חוות דעתו של רו"ח פורת במלואה וחייב את המערערים בסכום שהוזכר לעיל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 28.2.2013 ועד ליום התשלום בפועל.

3.

לטענת המערערים שגה בית המשפט המחוזי בדרך שבה ראה לנכון לאמץ את חוות דעתו של רו"ח פורת, שכן חוות דעת זו לא לקחה בחשבון את ההשקעות שהושקעו בנכס על ידי השותפות, שנותרו בחזקת המשיבים לאחר פירוק השותפות. עוד נטען כי הגם שהסכימו לכך שבית המשפט יכריע בעניין ההתחשבנות הסופית בתיק, אין בכך כדי להצדיק חיובם בסכום כספי, שעה שהיו הם אלו שדרשו החזר כספי מהמשיבים. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו להפרות הסכם השותפות על ידי המשיבים.

4.

המשיבים טוענים כי המערערים ויתרו על זכותם לחקור את רו"ח פורת והסתמכו באופן מלא על האמור בחוות דעתו. עוד נטען כי המערערים מושתקים ומנועים מלחזור בהם מהסכמתם להסדר הדיוני שהוביל לסיום ההתחשבנות בין הצדדים על סמך חוות דעתו של רו"ח פורת. לבסוף נטען כי עקב פירוק השותפות נסגר הנכס בחודש ספטמבר 2014 וכי יתר הרכוש שנותר בו נמכר בסכום צנוע.

5.

לאחר ששמענו את טיעוני באי כוח הצדדים בדיון שנערך לפנינו אנו דוחים את הערעור. ההסדר הדיוני שהוסכם בין הצדדים איפשר לבית המשפט המחוזי להכריע בהתחשבנות הכספית הסופית בין הצדדים כפי שהכריע, תוך אימוץ חוות דעת רו"ח פורת. המערערים בחרו שלא לחקור את המומחה, שמינויו כמומחה מטעם בית המשפט היה מקובל עליהם, ומשכך אין להם אלא להלין על עצמם. נוכח ההסכמה הדיונית להסמכת בית המשפט לקבוע מהי ההתחשבנות הסופית, בית המשפט פעל כדין ובמסגרת סמכותו עת חייב את המערערים בתשלום הסכום שהוזכר לעיל למשיבים.

הערעור נדחה איפוא.

המערערים יישאו בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 20,000 ש"ח (משום שהמשיבים מיוצגים על ידי הסיוע המשפטי). הסכום ישולם מתוך הפיקדון שהופקד על ידי המערערים בקופת בית משפט זה.