ע"א 8615/06 עמותת איגוד טניס השולחן בישראל נ. רשם העמותות

בפני בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בה ניתן צו פירוק למערערת.

1.

עמותת איגוד טניס שולחן בישראל (להלן – העמותה) שימשה כאיגוד ספורט האחראי על הניהול של ענף טניס השולחן בישראל, לרבות קיום ליגות סדירות ותחרויות ארציות ובינלאומיות. ביום 13.8.2006 הורה בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגנית הנשיא ו' אלשיך) על פירוק העמותה.

ביום 24.8.2006 מונה לעמותה בפירוק מנהל מיוחד (עו"ד עומר גדיש) אשר הסדיר את חידוש פעילותה של העמותה בפירוק, בפיקוח בית המשפט המחוזי.

ביום 22.10.2006 הגישה העמותה לבית משפט זה באמצעות מר קרפמן, שהיה פעיל בה עד ערב הפירוק, ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי המורה על פירוק העמותה. ביום 12.11.2006 הגישה העמותה לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע. ביום 25.2.2007 דחה בית המשפט המחוזי (סגנית הנשיא ו' אלשיך) את הבקשה לעיכוב ביצוע. בית המשפט קבע כי עיכוב הביצוע יגרום נזקים לעמותה ולאינטרס הציבורי, וזאת לאחר שענף טניס השולחן החל להתאושש עם מינויו של המנהל המיוחד לעמותה.

2.

ביום 7.3.2007 פנתה העמותה, שוב באמצעות מר קרפמן, בבקשה "דחופה" לעיכוב ביצוע והפעם במסגרת הערעור שהוגש לבית משפט זה. במסגרת הבקשה ה"דחופה" נטען כי פירוק העמותה "ייצור עובדות מוגמרות המטילות קושי רב להחזרת המצב לקדמותו".

3.

ביום 8.3.2007 קבעתי כי אין מקום ליתן צו במעמד צד אחד והוריתי על קבלת תגובות המשיבים.

התקבלו תגובות מטעם המנהל המיוחד (עו"ד עומר גדיש), מטעם המדינה (המייצגת את המשיב 3 – משרד החינוך, התרבות והספורט) ומטעם ההתאגדות לתרבות גופנית "הפועל". כל המשיבים שהגיבו מתנגדים לבקשה לעיכוב ביצוע.

4.

לטענת המנהל המיוחד, מיום מתן צו הפירוק לעמותה הוא וכונס הנכסים הרשמי הם נציגיה המוסמכים היחידים של העמותה. על כן הבקשה לעיכוב ביצוע אשר הוגשה לכאורה בשם העמותה, על ידי מר קרפמן, הוגשה למעשה בלא סמכות וללא אישור ומטעם זה דינה להידחות על הסף. לגופו של ענין הוסיף המנהל המיוחד כי סיכויי הערעור נמוכים כיוון שטענות שהועלו בערעור, ביחס למצבה הכלכלי העדכני של העמותה ודרך ניהולה באחרונה בידי המנהל המיוחד, הן טענות חדשות שזכרן לא בא בהליכים בפני בית המשפט המחוזי. אשר למאזן הנוחות נטען כי הוא נוטה בבירור לטובת המשיבים, כיוון שמצבה של העמותה השתפר באחרונה "באופן דרמטי" הודות ליישום צו הפירוק בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי. המנהל המיוחד פירט כי נעשו פעולות לשיקום העמותה, ופעילותה התחדשה לרבות בעניין רישום קבוצות חדשות, הפעלת ליגות, קיום תחרויות בישראל וחידוש השתתפות העמותה בתחרויות בינלאומיות. לטענת המנהל המיוחד עיכוב ביצוע צו הפירוק בעת הזו יביא לשיתוק פעילות העמותה ועלול לגרום לה ולענף טניס השולחן בישראל נזק בלתי הפיך.

לתגובת המנהל המיוחד הצטרפה גם ההתאגדות לתרבות גופנית "הפועל".

לטענת המדינה, מאז מונה המנהל המיוחד חל שיפור משמעותי באופן ניהול העמותה, העמותה קיבלה אישור ניהול תקין מרשם העמותות, ונסללה הדרך לקבלת התקציבים שהוקפאו בעבר ולפרעון חובות העמותה. באחרונה חידשה העמותה את פעילותה והיא מנוהלת באופן משביע רצון, בנהלים תקינים ובאיזון כספי. מכאן שלעניין מאזן הנוחות סבורה המדינה כי עיכוב ביצוע ההחלטה בעת הזו – כחצי שנה לאחר שמונה לעמותה מנהל מיוחד שהעלה אותה חזרה אל דרך המלך – אין משמעו שמירה על המצב הקיים אלא דווקא חזרה לאחור למצב של שיתוק הפעילות. המדינה הבהירה כי כיוון שככל שחולף הזמן מצבה של העמותה רק משתפר, הרי שאף אם יתקבל הערעור והפירוק יבוטל לא יהיה כל קושי בהחזרת המצב לקדמותו.

5.

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

מבלי לנקוט עמדה בשאלת מעמדו של מר קרפמן בעמותה כיום ומבלי להביע דיעה בשאלת סיכויי הערעור, מקובלים עלי טעמיו של בית המשפט המחוזי בדחותו את הבקשה לעיכוב ביצוע על יסוד שיקול מאזן הנוחות ולגופו של עניין. לאחר שבמשך שבעת החודשים האחרונים נעשתה פעילות שיש בה כדי לשקם את העמותה ולקדם את ענף טניס השולחן בישראל ופעילות זו נמצאת בעיצומה, עיכוב ביצוע צו הפירוק עלול להביא לפגיעה בעמותה עצמה ובאינטרס הציבורי בשיקומו של ענף טניס השולחן בישראל. בנסיבות אלה מקובלת עלי טענת המדינה לפיה עיכוב הביצוע לעת הזו עלול להביא לשינוי המצב לרעה ולא להקפאת מצב קיים. מכאן, שמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת אי-עיכוב ביצוע צו הפירוק ודי בכך כדי לדחות את הבקשה כפי שהוגשה.

6.

אשר על כן הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית. המשיבים יוכלו להעלות במסגרת הערעור העיקרי גם בקשה לחיוב מר קרפמן בהוצאות ובשכר טרחת המשיבים שהגיבו לבקשה.