ע"א 8851/14 יהודית כהן נ. מיכה צמיר ,עו"ד - כונס נכסים

1.

בפני בקשה למתן סעד זמני בערעור שהוגש על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 2.11.2014 (פר"ק 1087-09, השופטת ד' קרת-מאיר ).

2.

לבקשה קדמה התדיינות משפטית ענפה בין הצדדים שנמשכת זה שנים רבות בבתי משפט שונים, ובכללם בית משפט זה. לצורך החלטה בבקשה שבפני אתאר בקצרה את ההליכים הרלוונטיים לענייננו, אשר נובעים מהליכי כינוס נכסים של חברת אברהם כהן ושות' (להלן: חברת אברהם ).

3.

בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 18.4.2013 נקבע כי עו"ד מיכה צמיר, כונס הנכסים שמונה לחברת אברהם (להלן: הכונס ) רשאי להמשיך בהליכי המימוש של חלקו של המבקש 6, יעקב כהן (להלן: יעקב ) בדירת מגורים בהרצליה (להלן: הדירה ). מקורם של הליכי מימוש אלו הוא בשעבוד (להלן: השעבוד ) שנרשם לטובת המשיבים 3-2, אלכסנדר אורן ז"ל וחברת אלכסנדר אורן בע"מ (שיכונו יחדיו להלן: אורן ) על 25% מהזכויות בדירה. בית המשפט המחוזי קבע כי ליעקב זכות בעלות "מהותית" ב-50% מהזכויות בדירה, ואילו למבקשת 1, יהודית כהן (להלן: יהודית ) אשתו

יש זכות בעלות "מהותית" ב-50% הזכויות אחרות בדירה, כך שהכונס רשאי לפעול למימוש זכויותיו של יעקב בלבד. עוד נקבע כי על הכונס לנקוט בהליך נפרד לפירוק השיתוף בדירה בהתאם להוראות חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 וחוק המשכון, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק המשכון ). ערעור שהוגש על החלטה זו נדחה בפסק דינו של בית משפט זה בע"א 4732/13 כהן נ' אברהם כהן ושות', חברה קבלנית (16.2.2015) (להלן: ע"א 4732/13 ).

4.

נוכח האמור לעיל, פתח הכונס הליך של פירוק השיתוף בדירה בבית משפט השלום בתל אביב-יפו. לצורך ההחלטה שבפני אין צורך לפרט את כלל ההליכים שהתקיימו בעניין זה ואציין רק כי בסופם של הליכים אלו ניתן ביום 30.9.2013 פסק דין שבו התקבלה התובענה לפירוק שיתוף בדירה על דרך של מכירה למרבה במחיר וחלוקת התמורה בין בעלי הזכויות בדירה (ה"פ 7840-07-13, השופט י' קורן ). בית משפט השלום הורה על מינויו של עו"ד צמיר ככונס נכסים גם לצורך פירוק השיתוף בדירה. ערעור שהגישו המבקשים לבית משפט המחוזי בתל אביב-יפו על פסק דין זה נדחה בפסק דין מיום 4.9.2014 (ע"א 7477-10-13, סגני הנשיאה י' שנלר ו- ק' ורדי והשופט ח' ברנר . להלן: ע"א 7477-10-13 ). בקשת רשות ערעור שהוגשה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה אף היא על-ידי בית משפט זה (רע"א 6893/14 כהן נ' חברת אברהם כהן ושות' חברה קבלנית בע"מ (14.4.2015). להלן: רע"א 6893/14 ). בסופו של דבר, אושרה הצעתו של אורן לרכוש את הדירה בסך של 2.1 מיליון שקל, והסכם המכר (להלן: הסכם המכר ) אושר על ידי בית משפט השלום ביום 24.12.2013.

6.

במסגרת הליכי הערעור שהתקיימו בבית המשפט המחוזי בע"א 7477-10-13 הנזכר לעיל, ועוד קודם למתן פסק הדין בו, הגישו המבקשים ביום 19.11.2013 בקשה לעיכוב ביצועם של הליכי פירוק השיתוף בטענה שיש לאפשר להם לפדות את הדירה באמצעות תשלום שוויו של השעבוד. בקשה זו הוגשה לאחר שהכונס פרסם הזמנה להגשת הצעות לרכישת הדירה ויום לפני הגשת ההצעות עצמן. בהחלטתו של השופט ברנר מיום 28.11.2013 נקבע כי השאלה אם יש לאפשר למבקשים לפדות את המשכון הרובץ על הנכס, ובאילו תנאים, חורגת מהליך פירוק השיתוף ומקומה, אם בכלל, הוא בגדרו של הליך אחר (מבלי לפרט מהו אותו הליך).

7.

ביום 13.1.2014, לאחר אישורו של הסכם המכר על-ידי בית משפט השלום, הגישו המבקשים לבית המשפט קמא בקשה נוספת לפדיון של זכויות השעבוד בדירה. בית המשפט קמא התבקש לאשר למבקשים לפדות את מלוא זכויות השעבוד בדירה כנגד תמורה כספית הולמת ומלאה ובכך לאיין את הצורך בפירוק השיתוף. בהחלטתו של בית המשפט קמא מיום 13.4.2014 נקבע כי ההחלטה בבקשה לפדיון זכויות תינתן רק לאחר שיסתיימו הליכי הערעור בע"א 7477-10-13 הנ"ל. כאמור, פסק הדין בע"א 7477-10-13 ניתן ביום 4.9.2014.

8.

בהמשך, בית המשפט קמא דחה את הבקשה לפדיון של זכויות השעבוד בדירה בהחלטתו מיום 2.11.2014 בקבעו כי בשלב זה של ההליך, שבו פירוק השיתוף אושר בפסקי הדין של הערכאות השונות, אין כל מקום לדון בבקשה כזו. בית המשפט קמא קבע כי בקשת הפדיון הייתה יכולה להיות רלוונטית רק אם הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי על הליכי הפירוק (ע"א 7477-10-13) היה מתקבל והליכי הפירוק היו מבוטלים. בית המשפט המחוזי קבע כי יש לראות באורן "שותף" בדירה לצורך הליכי פירוק השיתוף וזאת בהסתמך על הוראות סעיף 11(א)(2) לחוק המשכון הקובעות כי אם מושכן חלק בלתי מסוים של נכס "תהא זכותו של החייב לתבוע חלוקת הנכס נתונה גם לנושה משעה שהוא רשאי לתבוע מימוש המשכון". בית המשפט קמא סבר אפוא כי הוראה זו מקנה לנושה של נכס זכות לתבוע את פירוק השיתוף של הנכס בדומה לזכותו של השותף הממשכן. בית המשפט קמא המשיך וקבע כי במקרים שבהם לא ניתן לבצע הליך של פירוק שיתוף בעין, פירוק השיתוף ייעשה במכירת הזכויות של כל השותפים בנכס (בהפניה לרע"א 1497/09 בעלי זכויות בחלקה 10 בגוש 6884 נ' שאול ויסמן (25.7.2010)), וכי אין לכפות פדיון על שותף בנכס במקרקעין במסגרתם של הליכי פירוק שיתוף. לכן, כך נקבע, לא ניתן לכפות על אורן את פדיון חלקו של המבקש בדירה. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי טענות המבקשים בנוגע להתנהלותו של הכונס בהליך ההתמחרות אינן רלוונטיות להליך המתקיים בפני בית המשפט של כינוס, אלא רק להליך שהתקיים בתביעה לפירוק שיתוף, ומכל מקום אינן תומכות בטענת הפדיון.

9.

ביום 24.12.2014, הגישו המבקשים ערעור על החלטתו של בית המשפט קמא. מספר חודשים לאחר מכן, ביום 27.4.2015 הוגשה הבקשה שבפני למתן סעד זמני בערעור, המכוונת למתן סעד שאוסר על הכונס מלנקוט כל פעולה לרישום הזכויות בדירה על שמו של המשיב 2, וזאת עד להכרעה בערעור שהגישו.

10.

לטענת המבקשים סיכויי הערעור שהגישו הם גבוהים. המבקשים סבורים כי הליך הפדיון צפוי להניב לאורן סכום גבוה יותר מהסכום שיתקבל במסגרת ההליך של פירוק השיתוף, וזאת נוכח ההוצאות הגבוהות הכרוכות בנקיטתו (כגון שכר טרחת כונס, תשלום מס שבח, תשלומי מסים לרשויות המקומיות וכיוצא באלה). המבקשים טוענים כי הכונס העדיף את טובתו של אורן כרוכש הנכס על פני טובתו כנושה מובטח. לטענתם, עניין זה נובע מניגוד העניינים המובנה שבו מצוי הכונס במצב שבו הנושה משתתף בהתמחרות על הנכס (בהפניה לע"א 8044/13 לוי נ' שיכון ובינוי נדל"ן השקעות בע"מ (13.2.2014)). עוד טוענים המבקשים כי יש לאפשר להם לפדות את הזכויות מכוח סעיף 13 לחוק המשכון הקובע כי "החייב וכל אדם שזכותו עלולה להיפגע ממתן המשכון או ממימושו, רשאים לפדות את המשכון על ידי קיום החיוב לאחר המועד לקיומו". המבקשים מוסיפים ומעלים טענות שונות בנוגע לאופן שבו התבצע הליך פירוק השיתוף. כך למשל, הם טוענים כי הכונס לא ערך הליך התמחרות כנדרש ולא פעל בהגינות למקסום התמורה בגין הדירה.

11.

המבקשים מוסיפים וטוענים כי אף מאזן הנוחות נוטה לטובתם. לטענתם, נוכח העובדה שהמשיב 2 נפטר לפני כחצי שנה וטרם ניתן צו ירושה או צו לקיום צוואה בנוגע לעיזבונו לא ייגרם כל נזק לאורן מעיכוב של הליכי רישום הדירה. לעומת זאת, לטענתם, רישום הזכויות בדירה על שמו של המשיב 2 יגרום למצב בלתי הפיך וירוקן את הערעור שהגישו מתוכן.

12.

בהחלטתי מיום 27.4.2015 הוריתי למשיבים להגיש תגובה לבקשה למתן סעד זמני. עוד הוריתי על צו ארעי האוסר על הכונס לנקוט בכל פעולה שעניינה שינוי

הרישום של זכויות הבעלות בדירה.

13.

בתגובה שהגישו הכונס ואורן נטען כי יש לדחות את הבקשה. לטענת הכונס ואורן, הליך פירוק השיתוף בדירה הוכרע באופן סופי בפסקי הדין שניתנו בבית משפט זה (ע"א 4732/13; רע"א 6893/14). עוד נטען כי פסיקתו של בית משפט זה מהווה מעשה בית דין בכל הנוגע לפירוק השיתוף של הדירה ואף יצרה מעשה עשוי כאשר בוצעה המכירה לאורן. הכונס ואורן מוסיפים וטוענים כי הבקשה לוקה בחוסר ניקיון כפיים שכן לא מפורטים בה ההליכים הרבים שהתנהלו בין הצדדים, ובכלל זה הבקשות הרבות שהמבקשים הגישו בערכאות השונות לעיכוב הביצוע של הליכי פירוק השיתוף, ואשר נדחו כולן. כן טוענים הכונס ואורן כי הבקשה נגועה בשיהוי שכן הערעור הוגש ביום 24.12.2014, ואילו הבקשה למתן סעד זמני הוגשה רק ביום 27.4.2015.

14.

בתגובה מטעם הכונס הרשמי נטען כי יש לדחות את הבקשה למתן סעד זמני. הכונס הרשמי מצביע על כך שבקשות דומות למתן סעדים זמניים או עיכוב ביצוע של הליכי פירוק השיתוף כבר נדחו בערכאות קודמות. עוד טוען הכונס הרשמי כי דין הבקשה להידחות בשל השיהוי שנפל בהגשתה – ארבעה חודשים לאחר הגשת הערעור. הכונס הרשמי מוסיף וטוען כי סיכויי הערעור שהגישו המשיבים קלושים, נוכח ההחלטות החלוטות של הערכאות השונות המורות על פירוק השיתוף בדירה בדרך של התמחרות. עוד טוען הכונס הרשמי כי המבקשים לא הניחו תשתית ראייתית מספקת התומכת בטענה כי יגרם להם נזק בלתי הפיך אם תדחה הבקשה.

15.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לה, ובשאר החומרים שהונחו בפני הגעתי לכלל דעה כי דינה להידחות.

16.

כידוע, על בקשה למתן סעד חולשים שני שיקולים: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. אמנם מדובר בשיקולים מצטברים, אך מתקיימים ביניהם יחסי גומלין המכונים "מקבילית הכוחות", היינו ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר, כך ניתן להפחית ממשקלו של מאזן הנוחות, ולהיפך.

17.

בנוגע לסיכויי הערעור אציין כי לאחר התבוננות "נקייה" בטענות הצדדים מעבר למורכבות הנובעת מריבוי ההליכים ביניהם, מתחדד משקלה של השאלה עד מתי רשאי החייב שמשכן את זכויותיו, או כל אדם אחר שזכותו עלולה להיפגע ממימושו של המשכון, לפדות את המשכון כאמור בסעיף 13 לחוק המשכון שנזכר לעיל. אכן, צודקים המבקשים בכך שמלכתחילה יש טעם רב בכך שחייבים יוכלו לפדות את המשכון – פתרון שבמקרה הרגיל הוא יעיל וזול יותר מאשר מימוש של הנכס עצמו, וזאת בנוסף ליתרונותיו במקרה שבו החייב קשור בנכס, בעוד המשכון נועד להבטיח את הסדרת החוב בלבד (ראו: יהושע ויסמן חוק המשכון, התשכ"ז-1967 261-260 (1974) (להלן: ויסמן ); נינה זלצמן ועופר גרוסקופף "'הסוואת משכון' – הצעה לעיון חוזר בהלכת קולומבו" עיוני משפט כו 79, 126-125 (2002) (להלן: זלצמן וגרוסקופף )). אולם, הדבר תלוי גם בשלב שבו מצויים הליכי המימוש של המשכון, וזאת בשל השלכות שיש לפדיון על צדדי ג' ועל התמריצים של מתמודדים פוטנציאליים להשתתף בהתמחרות (ראו והשוו: רע"א 4891/04 וינקלר נ' בנק הפועלים בע"מ , פ"ד נח(6) 721, 726-725). בענייננו, הבקשה לפדיון הוגשה לבית משפט קמא, שהוא בית משפט של כינוס, רק ביום 13.1.2014, לאחר שהוחלט על פירוק השיתוף בדירה בדרך של התמחרות, לאחר שהוגשו הצעות הצדדים, ולאחר שהסכם המכר אושר על-ידי בית משפט השלום. מבלי לקבוע מסמרות, ובזהירות הראויה לשלב זה של ההליך, דומה כי בנסיבות אלה הבקשה לפדיון הוגשה במועד מאוחר שספק אם הוא מצדיק היענות לה (ראו: ע"א 555/71 אמסטרדמר נ' מוסקוביץ , פ"ד כו(1) 793 (1972); ד"נ 20/72 אספקה חרושת ובניה בע"מ נ' ליפמן , פ"ד כז(1) 349 (1973); ויסמן , בעמ' 267-260; זלצמן וגרוסקופף , בעמ' 125, ה"ש 145). יוער, כי המבקשים לא הצביעו על כל הצדקה להגשת הבקשה במועד מאוחר זה, וזאת בנסיבות שבהן בקשה דומה שהגישו לפדיון החוב, נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 28.11.2013 בע"א 7477-10-13, תוך שצוין בה כי הבקשה חורגת מההליך של פירוק השיתוף ומקומה בגדרו של "הליך אחר".

18.

באשר למאזן הנוחות אציין כי אכן דחיית הבקשה עשויה לגרום למצב בלתי הפיך, שאף עשוי לייתר את הדיון בערעור. עם זאת, מנגד, יש לשקול גם את האינטרסים של אורן – המנהל הליכים משפטיים שנים רבות למימוש השעבוד בערכאות השונות – לקבל את הכספים המגיעים לו בדרך מהירה וללא דחיות מיותרות. כן יש להביא בחשבון את השיהוי שנפל בהגשת הבקשה ארבעה חודשים לאחר שהוגש הערעור על החלטתו של בית המשפט קמא, ללא כל הסבר או הצדקה.

19.

אם כן, באיזון בין מכלול השיקולים הנוגעים לעניין, ובהתחשב בסיכויי הערעור הנמוכים והשיהוי שבו הוגשה הבקשה, אני מורה על דחייתה.

20.

לקראת סיום אציין כי לא ראיתי להיענות לבקשת המבקשים מיום 4.5.2015 להגשת תשובה מטעמם לתגובה מטעם הכונס והכונס הרשמי.

21.

סוף דבר: הבקשה נדחית. ממילא מבוטל הצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 27.4.2015. המבקשים יישאו בהוצאות הכונס ואורן בסך של 5,000 שקל.