ע"א 8853/18 שאולי בר נוי נ. google incorporated

השופט י' עמית :

1.

המבקש הגיש המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו. בית המשפט (כב' השופט ר' כהן ) קבע כי המרצת הפתיחה הוגשה כשלב ראשון להגשת תובענה כספית; כי אין כל אינטרס לגיטימי המצדיק קבלת סעד הצהרתי במקום לתבוע מיד את הסעד הכספי; וכי על המערער להגיש תובענה כספית שתכיל את מלוא הסעדים להם הוא זכאי, לטענתו. בית המשפט הורה אפוא על מחיקת המרצת הפתיחה, ועל כך הגיש המערער את הערעור שלפנינו.

2.

דין הערעור להידחות, ולו מן הטעם ששלל כתבי הטענות שהגיש המערער, המייצג את עצמו, כתובים בלשון בלתי ברורה ובלתי קוהרנטית, המעוררת קושי רב להתחקות אחר טיבן של הטענות ולרדת לסוף דעתו של המערער. די בטעם זה כדי לדחות את הערעור.

מכל מקום, לאחר שעיינו בחומר שלפנינו ושמענו את טענות הצדדים, לא מצאנו כי נפלה שגגה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

3.

לנוכח ריבוי ההליכים בהם נקט המערער, בכללם הליכים הנחזים כהליכי סרק, שקלנו אם להוציא בעניינו צו חוסם (על סמכותו של בית המשפט להוציא צו חוסם, ראו יורם רבין ואלון רודס "צווים חוסמים" משפט מפתח גיליון מס' 5 בעמ' 137 (אוגוסט 2019); וכן אריאל נתן "הגבלת זכות הגישה לערכאות כאינטרס ציבורי: על תובעים טרדניים וצווים חוסמים", שם בעמ' 146). לסופו של יום החלטנו, בשלב זה ולפנים משורת הדין, להימנע מכך. ככל שהדבר יידרש בעתיד, יש להניח כי נושא זה ייבחן מחדש.

4.

אי לכך, הערעור נדחה.

המערער ישא בשכר טרחת עורכי דינן של המשיבות בסך 5,000 ₪.