ע"א 89/04 דר יולי נודלמן נ. נתן שרנסקי

בתיק זה הוגש ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים, בתביעת לשון הרע שהגישו המשיבים נגד המערער לאחר שהאחרון פרסם ספר העוסק בקורותיו של המשיב 1. המערער נדרש להפקיד ערבון בסכום של 45,000 ₪, והגיש בקשה לפטרו מהפקדת ערבון ולחלופין להקטינו, והמשיב התנגד לבקשה ואף ביקש להגדיל את סכום הערבון, בהתחשב בהיקף התיק.

המבחנים העיקריים לקביעת סכום ערבון, וממילא להגדלת הסכום, פורטו בהחלטה בעניין ע"א 1989/94, כונס הנכסים הרשמי נגד זוסמן ואח', תק-על 95 (2) 656. שיקולים אלו כוללים: מספר המשיבים ומספר עורכי הדין המייצגים אותם כשהם מיוצגים על ידי עורכי דין שונים; שווי נשוא המשפט; מקום הימצאו של המערער – בישראל או בחו"ל; סכום ההוצאות שנפסקו בערכאה הראשונה; היקף העבודה המשפטית בערעור, וכן האם המערער פרע את ההוצאות שהושתו עליו בערכאות קודמות.

בענייננו מדובר, כאמור, בתיק רב היקף שהתנהל בבית המשפט המחוזי על פני שנים, וכלל אלפי עמודי פרוטוקול ומאות מסמכים ומוצגים. בסופו של הדיון, שהיה רווי אמוציות בין בעלי הדין לבין עצמם וכן בין המערער לבין בית המשפט, ניתן פסק דין המונה בסך הכל למעלה מתשעים עמודים (מלבד החלטות הביניים הרבות שניתנו במהלך המשפט), והמערער, הנתבע בבית המשפט המחוזי, חוייב בתשלום הוצאות בסך 300,000 ₪ לתובע – המשיב כאן, וכן 15,000 ₪ לתובעת – המשיבה 2 כאן.

כל האמור עד כה לא נועד אלא להמחיש את אופיו יוצא הדופן והיקפו החריג של התיק בבית המשפט המחוזי. נראה, איפוא כי על פי המבחנים שנמנו לעיל, יתכן שהיה מקום מלכתחילה לדרוש מן המערער סכום ערבון גדול מזה שנדרש ממנו. שכן היקף ההליכים בערכאה הראשונה והיקף הערעור הנגזר מהם, כמו גם הסכום הגדול שנפסק לחובתו והעובדה שסכום זה טרם שולם, מצביעים על צורך מוגבר להבטיח את הוצאות המשיבים, העשויות להגיע לסכומים גבוהים.

כנגד זאת עומדות טענותיו של המערער בדבר קשייו הכלכליים וחוסר יכולתו לגייס סכום גדול כערבון. המערער טוען שהוא מתקיים מגימלה מעבודתו כרופא בבית חולים ממשלתי, ואינו בעל נכסים משמעותיים אחרים. הוא מוסיף כי לאחרונה פיטר את באי כוחו משום שאינו יכול לעמוד בתשלום שכר טרחתם, וכי חברה בשליטת אחיו ששילמה עבורו את הוצאותיו חדלה לעשות זאת עם פטירת אחיו.

המשיבים מעלים טענות שונות כנגד נכונותן ומהימנותן של טענות המערער. אינני מוצאת לנכון להיכנס לכל פרטי הדברים. אומר, עם זאת, כי המערער, כאדם המקיים מסגרת חיים שהיא באופן כללי נורמטיבית, הזכאי לגימלה לאחר שנים של עבודה, לרשותו עומדת מכונית (גם אם, כטענת המערער, שייכת לאשתו), נסע בשנים האחרונות פעמים רבות לרוסיה, מחזיק קו טלפון, טלפון סלולרי ופקסימיליה למרות שלטענתו אינו עובד, וניהל משפט תוך שהוא נעזר בפרקליטים ידועים, לגבי אדם כזה קשה לקבל טענה כי אינו יכול כלל לעמוד בחובת הפקדת הערבון.

טענת המערער בדבר פיטורי עורכי הדין בשל חוסר יכולת מעוררת תמיהה כשהיא מועלה דוקא בשלב זה, לאחר שבמהלך כל ההליך בבית המשפט המחוזי וכן בהגשת הערעור לבית משפט זה והבקשה לעיכוב ביצוע היה המערער מיוצג על ידי עורכי דין. התמיהה גדלה עוד יותר נוכח טענתו כי בעתיד ייתכן שייתרם עבורו כסף למימון ייצוגו המשפטי.

זאת ועוד: המדובר, כאמור, בתביעת לשון הרע שהגישו המשיבים נגד המערער בגין ספר שפרסם, שכל עניינו חשיפת עובדות חייו של המשיב 1, אשר היה ועודנו אישיות ציבורית ידועה בישראל; עובדות אשר בית המשפט המחוזי קבע שיש בהן משום הוצאת דיבה. אין מדובר, איפוא, באימרת אגב שהשתרבבה לפרסום של המערער, או בזוטי דברים, כי אם בפרסום שיטתי ומכוון של ספר רחב היקף. המערער, כמי שנושא באחריות לפרסום זה, היה מודע לכך שפרסומו מהווה קריאת תיגר, וכי הוא צפוי ככל הנראה להיתבע בגינו. בנסיבות אלו, היה על המערער לצפות את ההליכים המשפטיים המתנהלים בעניין, וכן את הצורך לשאת בעלויותיהם, ובכלל זה את הוצאות הפקדת הערבון. יתר על כן: אף אם אין המערער בעל נכסים רבים, הרי לאחר שניהל מאבק משפטי ממושך ויקר, לא תישמע מפיו לפתע פתאום, כאשר הגיע מועד התשלום, טענת העדר אמצעים.

סיכומו של דבר: אינני באה לקבוע כי המערער בעל אמצעים כספיים רבים, וייתכן כי הפקדת הערבון בסכום שנדרש ממנו מהווה הכבדה ממשית לגביו. עם זאת, הסכום שנדרש משקף איזון ראוי, המביא בחשבון מחד גיסא את הצורך להבטיח למשיבים את הוצאותיהם הריאליות, ומאידך גיסא לא לחסום בפני המערער את זכות הערעור ואת הגישה לבית המשפט כתוצאה מדרישת סכום גבוה יתר על המידה.

התוצאה היא, איפוא, דחיית שתי הבקשות. הערבון בסכום שנקבע יופקד תוך שלושים יום מהמצאת החלטה זו, שאם לא כן יירשם הערעור לדחייה ללא התראה נוספת.