ע"א 9011/09 מקור הנפקות וזכויות בע''מ נ. מדינת ישראל

1.

ביום 8.3.2012 הגישה המבקשת בקשה שהשופט י' דנציגר "יפסול עצמו בדיעבד מלשבת בדין בע"א 9011/09 וכפועל יוצא מכך יבוטל פסק הדין מיום 31.10.2010 בע"א 9011/09".

2.

מותב זה נתן את פסק הדין בערעור שבכותרת אותו הגישה המבקשת כשמינהל מקרקעי ישראל (להלן המינהל ) משמש כמשיב. לאחר מתן פסק הדין הגישה המבקשת בקשה לקיום דיון נוסף ובגדריה אף בקשה לפסילתו של השופט דנציגר מלשבת בדין.

המבקשת טענה כי במועדים בהם ישב השופט דנציגר

בדין ובהם ניתן פסק הדין היה לו אינטרס לקבלת פיצויים (בקרקע או בכסף) מהמינהל וסכסוך משפטי תלוי ועומד בקשר לכך. בהחלטת הנשיאה (בדימ') ד' ביניש מיום 1.8.2011 בדנ"א 8399/10 נדחו טענותיה של המבקשת. בהמשך לכך, הגישה המבקשת תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים (להלן הנציב ) אשר בהחלטתו מיום 20.2.2012 קבע כי היה על השופט דנציגר להביא לידיעת בעלי הדין דבר קיומם של ההליכים נגד מינהל מקרקעי ישראל. בהסתמך על החלטה זו של הנציב הוגשה הבקשה דנן במסגרתה עותרת המבקשת לפסלות בדיעבד של השופט דנציגר מחמת חשש ממשי למשוא פנים כאמור וכפועל יוצא מכך לביטול פסק הדין.

3.

לאחר שעיינו בבקשה הגענו לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לה. לא מצאנו עילה לביטולו של פסק הדין שבנדון, ומשזה ניתן הסתיימה מלאכתו של בית משפט זה.

4.

בבחינת למעלה מן הצורך, הטעמים להיעדר חשש ממשי למשוא פנים פורטו בהתייחסותו של השופט דנציגר לבקשת הפסלות שהגישה המבקשת לנשיאה (בדימ') ביניש במסגרת הבקשה לדיון נוסף כאמור. התייחסותו של השופט דנציגר הועברה לנשיאה (בדימ') בחודש מארס 2011. בהחלטתה קבעה הנשיאה (בדימ') כי:

"בין ההליך נשוא הבקשה שלפני ובין העניין שהשופט דנציגר הוא צד לו אין כל זיקה; לא כל שכן זיקה מן הסוג המקים חשש ממשי למשוא פנים. יש לזכור כי רק חשש כאמור הינו עילה לפסילת שופט. עצם העובדה שהשופט דנציגר הוא צד להליך תלוי ועומד נגד מינהל מקרקעי ישראל בעניין אחר ושונה, אין משמעה פסלות אוטומטית של השופט לישב בתיקים בהם מעורב המינהל. לפיכך, דין הטענה להידחות מכל וכל".

מאוחר יותר הועברה התייחסותו של השופט דנציגר אף לנציב, והוא ציטט חלק ממנה בהחלטתו. הנשיאה (בדימ') קבעה בהחלטתה כי לא התקיים חשש ממשי למשוא פנים. יצויין כי הנציב לא קבע בהחלטתו ממצא לפיו התקיים חשש ממשי למשוא פנים. הוא ייחד החלטתו לעניין חובת הגילוי.

בנימוקי הבקשה דנן אין כדי לשנות מהאמור, קרי, אין מקום לקביעת פסלות.

5.

אשר על כן, איננו נעתרים לבקשה.

6.

לאחר שנכתבה החלטה זו הגישה המבקשת "בקשה ליתן החלטה כמבוקש". אין בבקשה זו כדי לשנות מהחלטתנו דלעיל.