ע"א 9042/12 עפו אבו עיסא נ. סלמאן סולימאן סרחאן מועדי ואח'

לפניי בקשה לפי סעיף 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) , אשר במסגרתה מתבקש בית משפט זה ליתן סעד זמני שיאסור על המשיב 1 לעשות כל פעולה משפטית בנוגע לחלקה 61 ועל יתר המשיבים לעשות כל שימוש בהסכמים או ייפויי כוח מטעם המשיב 1, וזאת עד להכרעה בערעור, אשר הגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ר' למלשטריך-לטר ) מיום 2.12.12 בת"א 24384-03-11.

1.

הצדדים הגישו לבית המשפט המחוזי בחיפה תביעות הדדיות בקשר להסכמי חליפין (להלן: ההסכמים ) של מקרקעין באדמות כפר ירכא שנערכו בשנת 1986. המבקש עתר בתביעתו להצהיר כי רכש מכוח ההסכמים זכויות בחלקה 61 בגוש 18929; ואילו המשיב 1 ביקש, בתביעה שכנגד, להצהיר כי חלקות 61 ו-64 לא נכללו בהסכמים וממילא המבקש לא רכש בהן זכויות. יצוין כי לאחר כריתת ההסכמים חלק משטחה של חלקה 61 נמכר על-ידי המשיב 1 למשיב 6; על-ידי המשיב 6 למשיב 2; ועל-ידי המשיב 2 למשיב 3. כמו כן, חלק מחלקה 64 נמכר על-ידי המשיב 1 למשיב 5. חלק אחר של חלקה 64 נמכר על ידי המבקש למשיב 4 באמצעות ייפוי כוח משנת 2001 שעליו חתם המשיב 1 לטובת המבקש. בעניין זה ביקש המשיב 1 מבית המשפט להצהיר כי ייפוי הכוח חסר תוקף וכי עסקת המכר בין המבקש לבין המשיב 4 בקשר לחלק מחלקה 64 שנעשתה באמצעות ייפוי הכוח בטלה אף היא.

2.

לאחר בחינת חומר הראיות פסק בית המשפט המחוזי כי חלקה 61, להבדיל מחלקה 64, לא נכללה בהסכמים וממילא הזכויות בה שייכות כיום בדין למשיב 3. מעבר לכך, נקבע כי על ההסכמים חלה התיישנות דיונית, ומשכך אף באשר לחלקה 64 אין לקבל את תביעותיהם ההדדיות של הצדדים באופן שאין לקבוע למי שייכות הזכויות בחלקה זו. באשר לייפוי הכוח משנת 2001 נקבע כי תוכנו אינו תואם את נסיבות נתינתו וכי הוא ניתן למראית עין בלבד, וממילא בטל. בנוגע לחלקה 64 נקבע עוד כי אמנם כאמור תביעתו שכנגד של המשיב 1 להצהיר על כך שחלקה זו לא נכללה בהסכמים נדחתה, אך מכיוון שהמשיב 4 הרחיק את עצמו מהדיון, נעתר בית המשפט לבקשת המשיב 1 והצהיר, בהיעדר הגנה, כי אין למשיב 4 זכויות בחלקה. סיכומו של דבר, נקבע כי חלקה 61 כולה מוחזקת בדין כיום על-ידי המשיב 3, ואילו בנוגע לחלקה 64 קביעתו היחידה של בית המשפט הייתה כי למשיב 4 אין בה זכויות.

יצוין כי עוד בטרם החלו להישמע הראיות בתיק, נתן בית המשפט המחוזי, בהחלטה מיום 11.4.11, תוקף להסכמת הצדדים למתן צו מניעה זמני באשר לביצוע פעולות משפטיות ביחס לחלקות מושא המחלוקת.

3.

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה, בגדרו נטען כי תביעת המבקש לא התיישנה מאחר שמירוץ ההתיישנות החל רק עם רישום הערת האזהרה לטובת המשיב 2 בשנת 2011; כי לא עלה בידי המשיב 1 להרים את הנטל המוטל עליו לסתור את האמור בייפוי הכוח שעליו חתם בשנת 2001; וכי אי מתן עדות ואי הגשת תצהיר מצד המשיב 1 היו צריכים לשמש כראיה נגדו.

בצד הערעור הגיש המבקש בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשיב 1 לעשות כל פעולה משפטית בנוגע לחלקה 61, וכן יאסור על יתר המשיבים לעשות כל שימוש בהסכמים או ייפוי כוח מטעם המשיב 1, למעט ייפוי הכוח שניתן למבקש. בבקשה נטען כי סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים. באשר למאזן הנוחות טוען המבקש כי אי מתן הסעד הזמני המבוקש עלול לגרום לו נזק בלתי הפיך בכך שהזכויות והחזקה בחלקה 61 עלולות לעבור לצדדים שלישיים תוך הפיכת הערעור לתיאורטי.

4.

המשיב 1 מתנגד לבקשה בטענו כי סיכויי הערעור קלושים, שכן פסק הדין של בית המשפט קמא מושתת על קביעות עובדתיות המבוססות על חומר הראיות שהוצג בפניו. באשר למאזן הנוחות נטען כי המבקש לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי עלול להיגרם לו נזק בלתי הפיך. בהקשר זה נטען כי הנזק שעלול להיגרם למבקש מאי מתן צו המניעה הזמני ניתן לכימות בכסף וממילא אינו בלתי הפיך. עוד מטעים המשיב 1 כי מאז שנת 1988 המקרקעין מושא המחלוקת עברו ידיים ארבע פעמים ללא כל התנגדות מצד המבקש.

5.

המשיב 3, שכזכור מחזיק כיום בחלק מחלקה 61, מתנגד אף הוא לבקשה למתן סעד זמני. בתגובתו נטען כי סיכויי הערעור קלושים וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו. בהקשר זה מודגש כי המשיב 3 רכש את חלקה 61 כדין ולאחר בדיקת הזכויות הרשומות בפנקס מקרקעין בקשר לחלקה. לטענת המשיב 3, היעתרות לבקשה תסב לו נזק כבד יותר מהנזק שעלול להיגרם למבקש כתוצאה מדחיית הבקשה.

גם המשיב 2 מתנגד לבקשה בטענו כי קבלת הבקשה עלולה לחושפו לתביעה מצד המשיב 3.

6.

עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. כידוע, במסגרת הדיון בבקשה למתן סעד זמני שהוגשה בתקופת הערעור יש לבחון את סיכויי הערעור להתקבל ואת שאלת מאזן הנוחות בין הצדדים, במסגרתה נבחן אם ביצועו המיידי של פסק הדין צפוי להסב למבקש נזק כבד יותר, מהנזק שעלול להיגרם לצד שכנגד כתוצאה ממתן סעד זמני עד להכרעה בערעור (ע"א 2469/06

סויסה נ' חברת זאגא

בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ , פס' 11 להחלטה (לא פורסם, 21.5.06)).

7.

בנוגע למאזן הנוחות לא שוכנעתי כי עלול להיגרם למבקש נזק בלתי הפיך. כידוע, בבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דין הנטל להוכיח כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו מוטל על המבקש. במקרה דנן, המבקש לא פירט בבקשתו מה המצב בשטח בקשר לחלקה ואם המבקש עצמו עושה בה שימוש כלשהו. טענתו היחידה של המבקש בנוגע לנזק שעלול להיגרם לו כתוצאה מאי מתן הסעד המבוקש נסובה סביב האפשרות שהמשיב 3 יעביר את הזכויות בחלקה לצד שלישי. אכן, העברה כאמור, ככל שתיעשה, עלולה לגרום למבקש נזק מסוים אם ערעורו יתקבל. ואולם, כפי טען בצדק המשיב 1, לא נראה כי יהיה קושי לפצות את המבקש בגין נזק זה באמצעות פיצוי כספי (ע"א 1418/04

בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים השקעות בע"מ (10.3.04)). מעבר לכך, על יחסו של המערער לנזק הנגרם לו כתוצאה מהעברת הזכויות בחלקה לצדדים שלישיים, ניתן ללמוד מכך שככל הנראה שלאורך השנים לא הביע המבקש התנגדות כלשהי לאף אחת מהעסקאות שנערכו בחלקה, אשר כתוצאה מהן עברה החלקה לידי צד שלישי. לפיכך, אין מדובר בנזק בלתי הפיך המצדיק את מתן הסעד הזמני המבוקש.

8.

באשר לסיכויי הערעור, ומבלי לקבוע מסמרות, אציין כי אף שאיני שוללת לחלוטין את סיכויי הערעור, לא מצאתי כי הסיכויים במקרה זה הינם גבוהים מספיק עד כי ניתן להקל בדרישת מאזן הנוחות, שפועל לחובת המבקש כאמור. זאת, מכיוון שפסיקת בית המשפט קמא מושתתת בעיקרו של דבר על קביעה עובדתית, לפיה חלקה 61 לא נכללה בהסכמי החליפין.

הבקשה, איפוא, נדחית. צו המניעה שניתן בבית המשפט המחוזי בטל. המבקש ישא בהוצאות שכר טרחת עורך דין לטובת כל אחד מהמשיבים 1, 2 ו-3 בסך של 2,000 ₪.