ע"א 9056/99 דולב חברה למימון רכב בע" נ. קרן קיימת לישראל

בפניי בקשה למתן צו מניעה זמני בערעור, אשר יורה על השהיית הליכי מכרז 814/99 שפירסמה המשיבה, וזאת בעקבות דחיית תביעתה של המבקשת להכריז על הצעתה כעל ההצעה הזוכה במכרז, בתיק ה.פ. 11531/99 בבית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו.

המבקשת הינה חברה פרטית, המספקת שירותי שכירות רכב מסוגים שונים. בחודש ספטמבר 99 פרסמה המשיבה מכרז ובו הזמינה הצעות למתן שירותי השכרת רכב על דרך של ליסינג תפעולי. המבקשת הגישה הצעה במסגרת המכרז, אך ב30.11.99- קיבלה את הודעתו של מנהל חטיבת כספים וכלכלה של המשיבה, ולפיה, הצעתה נפסלה מפאת צירופה של ערבות בנקאית פסולה. לאחר תכתובות בין הצדדים, התברר כי הפסול בערבות נובע מהעובדה כי החייב המצוין על-גבי הערבות הוא חברת דוד לובינסקי בע"מ. דוד לובינסקי בע"מ היא יבואנית כלי רכב, ובעלי המניות שלה מחזיקים במניותיהן של קבוצת חברות נוספת ובהן דולב חברה למימון בע"מ, היא המבקשת.

המבקשת הגישה תובענה לבית המשפט המחוזי על דרך של המרצת פתיחה, בה התבקש בית המשפט ליתן צו המורה על ביטול החלטת המשיבה לפסול את ההצעה שהוגשה מטעם המבקשת למכרז, ועל הכללת הצעה זו במסגרת ההצעות המשתתפות במכרז. במקביל, התבקשו צווי מניעה זמניים, אשר יעמדו בתוקפם עד להכרעה בתובענה, להשהיית הליכי המכרז וכל הליך לבחירת ההצעה הזוכה במכרז, ובמידה ונבחרה ההצעה הזוכה, להשהיית ההתקשרות בין המשיבה לזוכה ולהשהיית הוצאתה לפועל של העיסקה נשוא המכרז.

ביום 6.12.99 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה ונתן את צווי המניעה המבוקשים. צווי המניעה נותרו בתוקפם עד ליום 16.12.99, בו ניתנה הכרעת-דינו של בית המשפט, אשר דחה את התובענה וביטל את צווי המניעה. עוד באותו יום הגישה המבקשת בקשה לבית המשפט המחוזי למתן צו מניעה זמני עד להכרעה בערעור. בית המשפט נעתר לבקשה בחלקה, בקובעו כי צו המניעה המבוקש יעמוד בתוקפו למשך שבוע ימים. ביום 20.12.99 הגישה המשיבה ערעור על פסק הדין לבית משפט זה ועמו בקשה למתן צו מניעה זמני עד לשמיעת הערעור, היא הבקשה שלפניי.

טענתה המרכזית של המבקשת מתמקדת בסיכויי הערעור. לפי הטענה, בערבות הבנקאית שצרפה להצעתה לא נפל כל פגם, ושמכך, שגה בית המשפט קמא בדחותו את תביעתה. עוד טוענת המבקשת, כי מאזן הנוחות נוטה אף הוא לטובתה, משום שלדבריה, "מתן צווים כמבוקש מתחייב ממהותם של דברים. בלא צווים כאמור, תעמוד המבקשת בפני שוקת שבורה מאחר שהליכי המכרז הסתיימו ולא יהא עוד טעם לדון בערעור".

המשיבה מתנגדת למתן צו המניעה הזמני. לטענתה, קביעתו של בית המשפט קמא כי הפגם שנפל בערבות שצרפה המבקשת להצעתה הינו פגם מהותי, מעוגנת היטב בהלכה הפסוקה. משכך, סיכויי הערעור הינם לכל היותר קלושים, ומכל מקום, הם אינם מספיקים לשם מתן סעד זמני עד להכרעה בערעור. עוד טוענת המשיבה, כי המבקשת לא הוכיחה בענייננו כל "טעמים מיוחדים" להיענות לבקשתה, כמתחייב מתקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984- (להלן: התקנות). המשיבה מוסיפה עוד, כי בחינת מאזן הנזקים שייגרמו עקב מתן הסעד מגלה כי נזקיה של קק"ל - המפורטים בתגובתה של המשיבה - עולים על הנזקים שייגרמו למבקשת אם לא יינתן הסעד. מכל מקום, טוענת המשיבה, גם אם כפות המאזניים מעוינות, מן הדין לבצע את פסק הדין באופן מיידי.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה, כי על פי הכללים שנקבעו בפסיקת בית משפט זה אין מקום להיעתר לבקשה.

הכלל הרגיל הוא כי משזכה צד לדיון בפסק דין זכאי הוא לממשו לאלתר (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (בעריכת ש' לוין, מהדורה שביעית, 1995)). ואולם, העדפת האינטרס של הזוכה אינה מוחלטת, ולבית המשפט נתונה סמכות ליתן צו מניעה זמני, אשר יעכב את מימוש זכייתו של הצד הזוכה בפסק הדין. צו המניעה הזמני יינתן רק מקום בו קיים חשש שאם יזכה המבקש בערעור, לא ניתן יהיה עוד להשיב את המצב לקדמותו. אך גם אז, לא יינתן צו מניעה כאמור אם סיכויי הערעור קלושים, או אם מתן הצו עלול לגרום לזוכה נזק העולה, או אף השווה, לנזק שיישא בו המבקש כתוצאה מביצוע פסק הדין (ראו למשל: בש"א 4459/94 עמנואל סלמונוב ו2- אח' נ' משה שרבני (טרם פורסם)).

בענייננו, צודקת המשיבה בטענתה כי המבקשת לא הניחה כל בסיס לטענה, שהנזק שייגרם לה אם לא יינתן צו מניעה הינו נזק בלתי הפיך. המבקשת אף לא ציינה "טעמים מיוחדים" למתן הצו, כפי שמחייבות התקנות. כל שטענה המבקשת הוא, שמהותו של העניין מחייבת מתן צו מניעה, שיעכב את הליכי המכרז, כלומר, טענתה של המבקשת היא, כי העובדה שמדובר בהליכי מכרז - אשר אי השהייתם תביא, בסופו של דבר, לבחירת זוכה אחר - יש בה, כשלעצמה, כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין.

טענה גורפת זו אין בידי לקבל. כאמור, ככלל, מימוש הזכייה בפסק הדין בידי הצד הזוכה מתחיל מיד לאחר נתינתו של פסק הדין, ורק במקרים חריגים המצדיקים זאת יינתן צו המעכב את מימוש הזכייה. כלל זה חל באופן עקרוני גם לעניין מכרזים. אין לומר כי כל הליך של מכרז, אשר במסגרתו מוגשת תביעה לבית המשפט בידי מציע שלא עלה בידו לזכות במכרז מטעמים אלו או אחרים, מצדיק, מעצם טיבו, מתן צו מניעה, המעכב את המשך הליכי המכרז; זאת גם כאשר העיכוב מתבסס של הטענה, שפעולה לאורו של פסק הדין אשר דחה את תביעתו של המבקש והכשיר את בחירתו של מציע אחר, תסכל את סיכוייו של המבקש לזכות במכרז. בדרך כלל, גם בערעור הנוגע למכרז, הנטל על המבקש לעכב את הליכי המכרז להראות שאם לא יינתן הצו ייגרם לו נזק בלתי הפיך, או, לפחות, שמאזן הנזקים שייגרמו אם לא יינתן צו המניעה נוטה לצדו. לא למותר להזכיר כי גם כאשר הסעד המבוקש בערעור הינו הצהרה על זכייה במכרז ולא פיצוי כספי, הרי האפשרות לזכות בפיצוי כספי אם לא יכול המבקש לממש את זכייתו בערעור עדיין פתוחה בפניו, ויש להביאה בגדר השיקולים לעניין מתן צו מניעה זמני עד לשמיעת הערעור (ראו לעניין זה ע"א 700/89 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' מליבו בע"מ , פ"ד מז(1)667, 684-689).

במקרה שלפנינו לא הרימה המבקשת את הנטל להוכיח כי סיכוייה בערעור טובים על פניהם. אך גם אם נניח שסיכויי הערעור טובים הם, הרי אין בבקשה כדי להראות שהנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן צו המניעה המבוקש, עולה על הנזק שייגרם למשיבה אם יינתן הצו. כאמור, טענתה של המבקשת באשר לנזקיה היא טענה בעלמא, ואין לה כל ביסוס של ממש. המשיבה, לעומת זאת, פירטה בתגובתה את הנזקים שעלולים להיגרם לה כתוצאה ממתן צו אשר יעכב את המשך הליכי המכרז, וניכר כי אין מדובר בנזקים קלי ערך. בנסיבות אלה, המבקשת לא הרימה את הנטל המוטל עליה, ולא הוכיחה כי הנזקים שייגרמו לה אם לא יינתן צו המניעה גדולים מהנזקים שעלולים להיגרם למשיבה אם יינתן צו כאמור, ואף בעניין זה יש כדי להצדיק את דחיית הבקשה. על כך נאמר מפי השופט זמיר בע"א 6089/97 תפנית אדריכלות בע"מ נ' משרד הפנים ואח' (טרם פורסם):

"הכלל הוא כי בית משפט שלערעור אינו מצווה על השהיית פעולתו המיידית של פסק הדין שניתן בבית המשפט דלמטה, אלא אם הוכח בפניו כי אי מתן הצו המבוקש יביא על המבקש נזק בלתי הפיך, או, לפחות, כי מאזן הנזקים שייגרמו לצדדים נוטה בבירור לצדו של המבקש".

בנסיבות אלה, דינה של הבקשה להידחות.