עע"מ 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים 1989 בע"מ נ. עיריית תל-אביב - יפו

רקע

1.עיריית תל-אביב – היא המשיבה מס' 1 - פרסמה מכרז פומבי למכירת מקרקעין הידועים כמגרש 19 בתב"ע 1112ג, חלקה 14 בגוש 6634. למכרז הוגשו שתי הצעות: האחת, על ידי י.ח. דמרי בניה ופיתוח בע"מ, היא המשיבה מס' 2, והשניה על ידי אחים שרבט יוזמים ובונים 1989 בע"מ, היא המבקשת. הצעתה של המשיבה מס' 2 היתה הגבוהה בין השתיים. בישיבתה מיום 7.11.01 החליטה ועדת המכרזים להכריז על זכייתה של המשיבה מס' 2 במכרז.

המבקשת עתרה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו נגד החלטתה של ועדת המכרזים. כמו כן עתרה לצו ביניים. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' זפט), בהחלטתו מיום 20.11.01, קבע, כי "הפגמים בהם מדובר הינם בעליל פגמים טכניים, ואיני סבור כי קיימת עילה להתערבות בהחלטת ועדת המכרזים. עפ"י תקנה 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים גם העתירה נדחית".

המבקשת ערערה על החלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את עתירתה. במסגרת הערעור בקשה צו ביניים המורה למשיבות להימנע מנקיטת כל פעולה לקידום מכירת המקרקעין עד להכרעה בערעור. המשיבות השיבו על הבקשה. המבקשת השיבה על תשובת המשיבות.

ההשגות

2.בערעורה ובבקשתה לצו ביניים טוענת המבקשת, כי פסק הדין "ראוי לערעור ולשינוי על פניו בהיותו בלתי מנומק ובלתי מוסבר". לעצם הענין טוענת היא, כי הערבות שצרפה המשיבה מס' 2 להצעתה פגומה: א) שם הנערב בכתב הערבות אינו נכון, משום שנכתב בו "י.ח. דימרי בניה ופיתוח בע"מ" במקום "י.ח. דמרי בניה ופיתוח בע"מ"; ב) בכתב הערבות נכללה הסתייגות כי "ערבות זו אינה ניתנת להעברה"; ג) הסתייגות נוספת שנכללה היא, כי דרישה לתשלום צריכה להימסר "למשרדי הסניף החתום מטה בשעות שבהן הסניף הח"מ פתוח לקבלת קהל"". המבקשת טוענת, כי מדובר בפגמים מהותיים וכי מחמתם אין הערבות עומדת בתנאי המכרז; לפיכך יש לפסול את הצעתה של המשיבה מס' 2. עוד טוענת המבקשת, כי קבלת הצעתה של המשיבה מס' 2 עומדת בסתירה להחלטה קודמת של ועדת המכרזים בענין אחר מיום 18.12.00, לפיה במכרזים חדשים "ההתייחסות לערבות תהיה לחומרא". לטענת המבקשת, יש לתת את צו הביניים כבקשתה, לאור הסיכויים הטובים של הערעור. עוד טוענת היא, כי למשיבות לא יגרם כל נזק מעיכוב ההליכים, בעוד שהמשך הליכי מכירת המקרקעין עשוי לסכל את ביצוע פסק הדין בערעור או להקשות עליו.

כנגדה טוענות המשיבות שאין סיכוי לערעור. לדעתן, הפגמים בכתב הערבות הם טכניים ואינם מהותיים ואין בהם כדי לפסול את הצעתה של המשיבה מס' 2. עוד טוענות המשיבות, כי עיכוב הליכי מכירת המקרקעין יגרום נזק חמור: למשיבה מס' 1 ולציבור - בכך שלא ייכנסו לקופת העירייה הכספים תמורת מכירת המקרקעין; למשיבה מס' 2 – בכך שייפסקו הליכי הבניה שהיא נערכת להתחיל בקרוב וכן עקב הוצאות המימון הנוספות שיגרום העיכוב.

דיון

3.לפי תקנה 471(א) ו- (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 - החלה מכוח ס' 14 לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס – 2000 גם על ערעור על עתירה מינהלית - רשאי בית המשפט שלערעור לתת סעד זמני לתקופת הערעור "מטעמים מיוחדים שיירשמו" (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, התשנ"ה), בעמ' 865-867). לענין זה נאמר, כי "צריך טעם מיוחד כדי שבית משפט לערעורים ימנע ממי שזכה בדין להנות מפרי הזכיה. לכן הגשת ערעור כשהיא לעצמה אינה מונעת מבעד הזוכה להוציא לפועל את פסק הדין או לפעול על פי פסק הדין בכל דרך אחרת. מי שמבקש, כי בית המשפט לערעורים ימנע מבעד הזוכה לפעול על פי פסק הדין, ולו רק באופן זמני, נושא בנטל, ואין זה קל, לתמוך את הבקשה בטעם טוב" (דברי השופט י' זמיר בבש"א 2966/96 (ע"א 2965/96) עטיה נ' עיריית תל-אביב – יפו , פ"ד נ(1) 668, בעמ' 670; וכן ראו דבריו בע"א 6089/97 תפנית אדריכלות בע"מ נ' משרד הפנים ואח'

(טרם פורסם)).

4.מקובל עלינו, שאין נותנים צו מניעה זמני או צו ביניים בערעור אם סיכויי הערעור קלושים וכן אם מתן הצו עלול לגרום לזוכה נזק העולה או אף השווה לנזק שיישא בו המבקש אם יזכה בערעור (ראו, בין היתר: ענין עטיה , לעיל; ענין תפנית , לעיל; בש"א 4459/94 סלמונוב ואח' נ' משה שרבני

(טרם פורסם); ע"א 2398/97 דלק ואח' נ' אבנר (טרם פורסם); בג"צ 3330/97 עיריית אור יהודה נ' ממשלת ישארל, פ"ד נא(3) 472, בעמ' 478; ע"א 9056/99 דולב חברה למימון רכב נ' קרן קיימת לישראל (טרם פורסם)). שיקולים אלה – סיכויי הערעור והנזק הצפוי – תלויים זה בזה ומושפעים זה מזה. בשלב הראשון שוקל בית המשפט את סיכויי הערעור; אם הגיע למסקנה כי טובים הסיכויים שפסק הדין שעליו הוגש הערעור יבוטל או אם הגיע למסקנה כי הסיכויים לכך קלושים, פוחת משקלו של השיקול השני, שהוא היחס בין הנזקים הצפויים לכל אחד מבעלי הדין אם יעוכב הביצוע. אולם, אם סיכויי הערעור מאוזנים, או שלא ניתן להעריך אותם, יעבור מרכז הכובד אל השיקול השני, והוא שיכריע.

5.כאמור, סמכה המבקשת את ערעורה ואת בקשתה לצו ביניים על פגמים שמצאה בערבות שצרפה המשיבה מס' 2 להצעתה. כמו בית המשפט המחוזי, סבורני גם אני, כי לכאורה מדובר בפגמים טכניים שאינם מונעים מן המשיבה מס' 1 לגבות את סכום הערבות מן הבנק הערב (ראו, בין היתר: ע"א 248/97 איי.אף.אן מערכות בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד נא(2) 646; ע"א 6160/97 ר.ג.א. שירותים ונקיון בע"מ נ' עיריית בת ים (טרם פורסם); עת"מ (ת"א) 1375/01 סני שירותי תברואה בע"מ נ' עיריית תל-אביב ואח (טרם פורסם)). אין אלה פגמים מהותיים שניתן לומר עליהם שהם פוגעים בשוויון בין המציעים. לא היה, אפוא, בפגמים שפורטו כדי להביא לפסילת הצעתה של המשיבה מס' 2. אין לקבוע, אפוא, שסיכויי ההצלחה של המבקשת בערעורה טובים.

אולם, אפילו סברתי כי סיכויי הערעור מאוזנים, הנה לא שוכנעתי, כי באיזון בין הנזק העלול להיגרם למבקשת, אם לא יעוכבו הליכי המכירה, לבין הנזק שיגרם למשיבות אם יעוכבו ההליכים, ידה של המבקשת על העליונה. הטעמים שהביאו המשיבות בענין זה, שעליהם עמדתי למעלה, מטים את הכף לזכותן. כך או כך, אם תזכה המבקשת בערעורה, אחרי שיתחילו הליכי הבניה, תוכל המבקשת להיפרע מן המשיבות עבור הנזק הכספי שנגרם לה; וכידוע, נזק כספי איננו עילה מספקת למתן צו כזה (ראו, בין היתר: ע"א 6089/97 הנ"ל).

6.בשולי הדברים אעיר, כי אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעתה של הערכאה הראשונה שהעניקה סעד זמני כזה או סירבה להעניקו (ראו, בין היתר: רע"א 3753/99 רשת הריבוע הכחול נ' סופר פארם

(טרם פורסם); רע"א 8473/99 כרטיסי אשראי לישראל בע"מ נ' שגב (טרם פורסם) והאסמכתאות שם). כך גם כאן.

7.הבקשה לצו ביניים נדחית.

המבקשת תשלם לכל אחת מהמשיבות שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.