ע"א 9120/09 בנק לאומי למשכנתאות נ. אברהם פלקסר

1.

לפניי בקשה לעיון בכתבי הטענות המצויים בתיק בית-המשפט בערעור שבכותרת. למיטב הבנתי, המבקש מייצג בהליך אחר שנטען כי נושאו דומה, ומטעם זה הוא מבקש לעיין בכתבי-הטענות שבתיק בית-המשפט. המשיב מסכים לבקשה ואילו המערער (להלן: הבנק ) מתנגד לה. לטענת הבנק, התברר בדיעבד כי הבסיס העובדתי עליו הושתת ההליך כולו, מקורו במצג-שווא מטעם המשיב. עקב כך, נטען כי אין לאפשר למבקש להסתמך על כתבי הטענות של המשיב שכן הדבר עלול לפגוע באינטרס הציבורי. עוד נטען כי ככל שהמבקש מעוניין לעיין בכתבי הטענות שהגיש המשיב, פתוחה לפניו הדרך לפנות למשיב במישרין.

2.

דין בקשת העיון להתקבל. כידוע, נטל ההנמקה על מבקש העיון הינו קל יחסית נוכח מעמדו וחשיבותו של עקרון פומביות הדיון. המבקש הרים נטל זה בציינו כי העיון בכתבי-הטענות נדרש לו לצורך התדיינות משפטית בהליך אחר. די בכך כדי לעמוד בדרישה המינימאלית להנמקה הקבועה בתקנה 4(ג) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003.

אין חולק כי לא קיים איסור שבדין על העיון המבוקש, משהתיק התנהל בדלתיים פתוחות ומשפסק-הדין פורסם ברבים. ככל שהבנק מתנגד לבקשת העיון, עליו להציג הסבר כבד-משקל לפגיעה קונקרטית העלולה להיגרם עקב העיון. אין די בהקשר זה באמירות בעלמא. במקרה דנן, לא שוכנעתי כי הבנק הרים את הנטל האמור. הבנק טען בכלליות כי לא ראוי להתבסס על כתבי הטענות שהגיש המשיב בהליך שבכותרת משהתברר בדיעבד - כך לפי הנטען - כי מקורם במצג שווא. ברי כי ההליך שלפניי אינו ההליך המתאים לבירור ולהכרעה בטענת מצג-השווא והשלכותיה. בין כך ובין אחרת, מתן ההיתר המבוקש משמעו עיון בחומר כפי שהוגש בשעתו לתיק בית-המשפט, ולא נמצאה עילה למנוע זאת במקרה דנן. בהמשך לדברים האמורים יצוין כי טענת הבנק לפיה המבקש יכול להפנות את בקשת העיון למשיב במישרין, אין בה כשלעצמה כדי להצדיק את דחיית הבקשה שלפניי, בהתחשב בפומביות הדיון וזכות הציבור לדעת, ובשים לב לכך שהיתר לעיון בתיק בית-משפט הינו הכלל ולא החריג.

אשר על כן, ניתן בזאת היתר לעיון בתיק בית-המשפט בערעור שבכותרת, כמבוקש. העיון ייערך במזכירות בית-המשפט כמקובל.