ע"א 9767/08 סלמאן קדמני נ. סרחאן יוסף מולא

1.

בפניי בקשה למתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים או מי מהם למכור ו/או להשכיר ו/או להעביר זכויות ו/או לעשות כל עסקה שהיא בקרקע הנמצאת באדמות כפר ירכא, עד למתן הכרעה סופית בערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' בר-זיו).

2.

הרקע לבקשה, בתמצית, הוא כדלקמן. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי לקבלת פסק דין הצהרתי בדבר זכויות בחלקה הנמצאת בכפר ירכא ואשר לגביה בוצעו עסקאות נוגדות (להלן: החלקה ). החלקה נכללה בצוואתו של המנוח, ונרשמה על שם המשיב 1, בנו של המנוח, מכוח צו קיום צוואת המנוח ובהתאם להסכם חלוקת העיזבון בין המשיב 1 לבין הבנים האחרים של המנוח, המשיבים 6 ו-7. במהלך שנת 2000 מכר המשיב 1 את החלקה למשיבים 2 ו-3 בחלקים מסוימים, ונרשמו לטובתם הערות אזהרה. המבקש טען בתביעתו כי רכש את החלקה בשנת 1993 מאת משיב 4, לאחר שנקנתה מהמנוח בשנת 1982. לטענת המבקש שתי העסקאות הנ"ל הושלמו והוא זכאי להירשם כבעלים של החלקה. על כן, לא היה תוקף להכללת החלקה בצוואת המנוח ולרשימתה על שם המשיב 1, בנו של המנוח.

3.

בית המשפט המחוזי קבע כי העסקה בין המנוח למשיב 4 הייתה עסקה למראית עין בלבד, כאשר הרוכש האמיתי היה המבקש. בית המשפט קבע שלא הוכח כי העסקאות בין התובע למשיב 4, ובין המשיב 4 למנוח הושלמו. יתר על כן, קבע בית המשפט כי גם לו היה מוכיח כי העסקאות בין המנוח למשיב 4 ובין המבקש למשיב 4 הושלמו, לא היה בכך כדי לזכות את המבקש בסעד אותו הוא מבקש, משום שבאי רישום העסקאות כמו גם באי רישום הערות האזהרה יש משום חוסר תום לב. עוד קבע בית המשפט כי המשיבים 2 ו-3 רכשו את החלקה בתום לב ובתמורה, וכי התנהלות המבקש הייתה נגועה בחוסר תום לב.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי לבית משפט זה, וכן בקשה למתן סעד זמני כאמור לעיל, נשוא ההחלטה דנן.

4.

לטענת המבקש, תביעתו אינה תביעה כספית ועל כן מאזן הנוחות נוטה לטובתו. לדבריו, המשיבים 2 ו-3 עלולים להעביר את הזכויות בקרקע לרוכשים אחרים או להשכיר את הקרקע, ובמקרה כזה, גם לו יזכה המבקש בערעורו, הוא לא יוכל עוד לקבל את הקרקע לידיו. כמו כן עלולים המשיבים לתפוס חזקה בקרקע תוך עשיית שינויים בקרקע אשר גם הם ימנעו את השבת המצב לקדמותו, ולפגוע באופן בלתי הפיך בתכנית הפיתוח שיזם המבקש עבור האזור. בנוסף טוען המבקש כי סיכוייו לזכות בערעור טובים וטענותיו מבוססות.

4.

המשיבים 2 ו-3 טוענים כי סיכויי הערעור שהגיש המבקש הם קלושים, מאחר ועיקר הערעור נסב על ממצאים עובדתיים של בית המשפט קמא. עוד טוענים המשיבים 2 ו-3 כי באם תתקבל הבקשה, ייגרם להם נזק כספי בשל הליך גביית המיסים עבור העסקה. כן מצביעים המשיבים, בין השאר, על קביעת בית המשפט המחוזי כי המבקש אינו מהימן. המשיבים טוענים כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, וכי אין ממש בטענת המבקש כי תכנית הבנייה אותה יזם תיפגע אם לא יינתן צו מניעה. גם משיבים 1, 5-7 גורסים כי סיכויי הערעור הם מעטים, ודוחים את טענת המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. יוער כי משיב 4 לא הגיש את תגובתו לבקשה.

5.

לאחר שבחנתי את טענות המבקש והמשיבים ועיינתי בפסק הדין של הערכאה דלמטה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

כלל הוא כי פסק דין יבוצע מיד עם הינתנו. על מנת לסטות מכלל זה נדרש בית המשפט לשני מבחנים מצטברים: סיכויי הערעור – אשר על מבקש עיכוב הביצוע להוכיח כי הינם גבוהים; ומאזן הנוחות – במסגרתו נדרש מבקש עיכוב הביצוע להוכיח כי ביצועו של פסק הדין יקשה עד מאוד על השבת המצב לקדמותו ועלול לגרום לו נזק בלתי-הפיך, אם וכאשר יתקבל הערעור (בש"א 2966/96 עטיה נ' עיריית תל-אביב יפו , פ"ד נ(1) 668, 672 (1996); רע"א 3221/08 השחר נ' אגודת בתי יתומים ויתומות תל אביב (לא פורסמה, 19.4.2008)). במקרה דנן, הנזק שעלול להיגרם למבקש בהעדרו של סעד זמני ניתן לתיקון בדרך של פיצוי כספי, ועל כן אין הוא מטה את מאזן הנוחות לטובת המבקש. בנוסף, לא שוכנעתי, וזאת מבלי לקבוע מסמרות בדבר, כי סיכויי הערעור טובים, וזאת בין היתר משום שעיקר הערעור מופנה נגד קביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא. דברים אלה נכונים ביתר שאת עת בית המשפט קמא מצא כי התנהלות המבקש נגועה בחוסר תום לב.

אי לכך דין הבקשה להידחות. המבקש ישא בשכר טרחת עורך דין בסך של 5,000 ₪ עבור המשיבים 2 ו-3, ובסך של 5,000 ₪ עבור המשיבים 1, 5-7.