עע"מ 119/18 ועדת הערער לתכנון ובניה מחוז ת"א נ. דוד ברונר

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים

(כב' השופט ש' שוחט ) , בעת"מ 48652-12-16, מיום 21.112017, עד להכרעה בערעור.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2 .

המשיב 1 (להלן: המשיב ) הגיש לועדה המקומית לתכנון ובניה – בני ברק (להלן: המשיבה 2 או הועדה המקומית ) בקשה לקבלת שלוש הקלות בנייה, בנוגע למקרקעין המצויים ברח' ריינס 15 בבני ברק, והידועים כגוש 6192 חלקה 732. עקב דחיית בקשתו של המשיב על-ידי הועדה המקומית, הגיש המשיב ערר לועדת הערר לתכנון ובניה – מחוז תל אביב (להלן: המבקשת או ועדת הערר ).

3.

ביום 17.8.2016, החליטה ועדת הערר לקבל, חלקית, את הערר שהוגש על-ידי המשיב, באופן שאישרה את שתי ההקלות הראשונות שהתבקשו על-ידי המשיב, ודחתה את בקשת המשיב להקלה בעניין גובה תקרת המרתף.

4.

ביום 17.8.2016, הגיש המשיב לועדת הערר בקשה לעיון מחדש, בכל הנוגע לדחיית בקשתו לקבלת הקלה בעניין גובה תקרת המרתף(להלן: הבקשה לעיון מחדש ). ביום 28.11.2016, החליט יו"ר ועדת הערר לדחות את בקשת המשיב לעיון מחדש.

5.

המשיב הגיש עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים, בגדרה, נדרש בית המשפט להורות על ביטול החלטת יו"ר ועדת הערר, אשר דוחה את הבקשה לעיון מחדש; לחילופין, התבקש בית המשפט לעניינים מנהליים לאשר את ההקלה הנוגעת לגובה המרתף; ולחלופי חילופין, להחזיר את הדיון בעניין גובה המרתף לדיון נוסף בפני ועדת הערר. לטענת המשיב, יו"ר ועדת הערר אינו מוסמך, על דעת עצמו, להכריע בבקשות לעיון מחדש, ועל כן, יש להביא בקשות כגון דא, להכרעה בפני מלוא הרכב ועדת הערר.

6.

ביום 21.11.2017, ניתן פסק הדין, מושא הבקשה שלפניי, בגדרו קיבל בית משפט קמא את עתירתו של המשיב, בהגיעו לכלל מסקנה, כי " בקשה לעיון מחדש אינה עניין של סדרי דין וההחלטה אם לאפשר דיון בה הינה החלטה מהותית שצריכה להינתן על ידי ועדת הערר ולא על-ידי היו"ר שלה ". לפיכך, קבע בית משפט קמא כי הבקשה לעיון מחדש תובא, בשנית, לדיון בפני ועדת הערר.

הבקשה לעיכוב ביצוע ותגובות המשיבות

7.

על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הוגש ערעור על-ידי ועדת הערר, ובמקביל, הוגשה הבקשה המונחת לפניי, שעניינה עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא.

לעמדת המבקשת, סיכויי הערעור להתקבל הינם גבוהים, משום שבפסק דינו של בית משפט קמא נפלו שגיאות רבות, המצדיקות את ביטולו. אשר למאזן הנוחות, טענה המבקשת, כי זה נוטה, באופן מובהק, לטובתה, שכן ככל שהבקשה לעיכוב ביצוע תידחה, הבאת הבקשה לעיון מחדש בפני ועדת הערר, "תייתר את הצורך בברור הערעור ותהפוך אותו לתאורטי ".

המשיב מתנגד לבקשה לעיכוב ביצוע, ולגישתו, יש לדחותה, תוך חיוב המבקשת בהוצאות. בפתח הדברים, הדגיש המשיב, כי המבקשת נמנעה מלציין בבקשה לעיכוב ביצוע, כי במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט לעניינים מנהליים, הצהירה המבקשת כי היא " מסכימה לבחון את הבקשה בהרכבה המלא ". בהתייחס למאזן הנוחות, טען המשיב, כי בהינתן " התמשכות הדיונים ", עיכוב ביצוע פסק הדין עלול לגרום לו נזק גדול יותר מאשר למבקשת, אשר מעוניינת, במסגרת הערעור, לקבל החלטה עקרונית בלבד.

הועדה המקומית מסכימה לבקשה לעיכוב ביצוע, ולשיטתה עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא מתחייב משני טעמים. ראשית, טענה הועדה המקומית, כי עיכוב ביצוע פסק הדין נועד למנוע " בזבוז זמן יקר " של ועדת הערר, ובכלל זה, למנוע דיון בבקשה לעיון מחדש, שייתכן כי יתייתר ככל שהערעור יתקבל. הטעם השני נעוץ בהתנהלותו של המשיב, אשר שבוע ימים ממועד מתן פסק הדין, הגיש בקשה חדשה באותו נושא לועדת הערר, בצירוף ראיות חדשות. עוד נטען, בהקשר זה, כי " ועדת הערר נקלעה לכדי טעות " וקבעה " ללא סמכות " דיון בבקשה החדשה, ביום 9.4.2018.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובות המשיבים וצרופותיהן, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע להתקבל, באופן שהדיון בבקשה לעיון מחדש יעוכב עד להכרעה בערעור.

9.

כידוע, בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין עד להכרעה בערעור על עתירה מנהלית, תבחן על פי הכללים שנקבעו לעניין זה במשפט האזרחי, ובראשם הכלל לפיו הגשת הערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה עליה מערערים ( תקנה 42 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000 (להלן: תקנות סדר הדין לענינים מינהליים ); עע"מ 2709/14

רמי חסון בע"מ נ' עיריית חדרה (13.4.2014); עע"מ 5860/13

ע.ר. אציל בע"מ נ' מרדכי (30.8.2013)). בית המשפט ייעתר לבקשה לעיכוב ביצוע במקרים חריגים בלבד, ורק כאשר הראה המבקש, כי מתקיימים, בעניינו, שני תנאים מצטברים – האחד, כי סיכויי ערעורו טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, במובן זה, שאם פסק הדין יבוצע, ובסופו של יום יתקבל ערעורו, הוא ייתקל בקושי ניכר להשיב את המצב לקדמותו (תקנה 43 לתקנות סדר הדין לענינים מינהליים; עע"מ 5835/14 ג.ב.ע.ם. לוי נכסים והשקעות בע"מ נ' עיריית קריית ים

(10.9.2014); עע"מ 2835/14 שגיב נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (10.9.2014)).

10.

יחסי הגומלין בין השיקול הנוגע לסיכויי הצלחת הערעור, לבין השיקול בדבר מאזן הנוחות, מוכרים בפסיקה כמבחן משולב, המכונה " מקבילית הכוחות ". לפי מבחן זה, ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר, כך ניתן למעט בדרישת מאזן הנוחות ולהיפך ( עע"מ 4013/14

שירז תעשיות פלסטיק בע"מ נ' משרד התעשייה והמסחר

(13.8.2014); עע"מ 4886/14

הנתיב המהיר בע"מ נ' כביש חוצה ישראל בע"מ

(11.8.2014)). ואולם, השיקול שעניינו מאזן הנוחות,

מהווה את אבן הבוחן המרכזית להכרעה בבקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור ( עע"מ 4977/14

גדות תעשיות ביוכימיה בע"מ נ' הממונה כהגדרתו

בחוק אוויר נקי - המשרד להגנת הסביבה (18.8.2014); עע"מ 68/10

אדרי נ' שר הבינוי והשיכון (31.1.2010)).

11.

אפתח בנושא מאזן הנוחות ואומר, כי השתכנעתי, כי זה מטה את הכף לעבר קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע. מקובלת עלי טענת המבקשת, כי ביצוע ההוראה האופרטיבית שניתנה בפסק דינו של בית משפט קמא, עלול להפוך את הדיון בערעור לתיאורטי. במילים אחרות, סבורני, כי ככל שהבקשה לעיון מחדש תובא, בשנית, לדיון בפני ועדת הערר, עשוי הערעור להתייתר.

לפיכך, ומבלי לנקוט עמדה לגבי סיכויי הערעור, נראה כי מאזן הנוחות נוטה לטובת עיכוב הדיון בבקשה לעיון מחדש בעניינו של המשיב, עד להכרעה בערעור. כמו כן, וכעמדת הועדה המקומית, יש לעכב אף את הדיון שנקבע ליום 9.4.2018, בבקשה החדשה שהוגשה על-ידי המשיב, באותו נושא, וזאת עד להכרעה בערעור.

12.

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע מתקבלת בזאת.

בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.