עע"מ 122/19 זכרון זאב צבי נ. מועצת עיריית ירושלים

1.

זוהי בקשה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (עת"ם 21947-06-18, השופט א' רובין ).

2.

מקורו של ההליך בהחלטתה של עיריית ירושלים (להלן: העירייה ) מיום 22.3.2018 להקצאת קרקע המצויה ברחוב מנחת יצחק בעיר (להלן: הקרקע ) לצורך הקמתו של בית כנסת. כיום מיועדת הקרקע להקמת 4 גני ילדים עירוניים על ידי העירייה, כאשר בקומה שמעל הגנים אמור להיבנות בית הכנסת. המבקשת והמשיבה 3 (להלן: המשיבה ) הן עמותות שחברים בהן מתפללים המתגוררים בקרבת הקרקע הנדונה.

3.

בחודש מרץ 2017 פרסמה העירייה הזמנה להגיש בקשות להקצאת הקרקע. חמש עמותות, ביניהן המבקשת והמשיבה, הגישו בעקבות זאת בקשות לעירייה בנושא. בסופו של דבר, החליטה העירייה כי הקרקע תוקצה למשיבה בחכירה למשך 25 שנים מיום השלמת הבניה.

4.

בהחלטתה ציינה העירייה שלושה נימוקים עיקריים המטים את הכף לעבר הקצאת הקרקע למשיבה – העובדה שהמשיבה היא עמותה קטנה יותר מהמבקשת, ועל כן נראה שהקרקע מתאימה יותר לצרכיה; העובדה שבקרקע אמורים להיבנות כאמור גם גני ילדים שעל גגם עתיד לקום בית הכנסת המדובר ושהעירייה שוקלת להקצות גנים אלה לעמותה של חסידות בעלזא אשר מתפלליה מזוהים עם המשיבה (בכפוף להליך הקצאה שיתנהל על פי דין), באופן שיתרום לקידום הפרויקט; וכן העובדה שהעירייה מתעתדת להקצות אף קרקע אחרת, המצויה בסמוך לקרקע מושא הדיון (להלן: הקרקע הנוספת ), אשר תעניק למבקשת מענה טוב יותר לצרכיה.

5.

המבקשת לא השלימה עם החלטתה של העירייה, ועל כן הגישה לבית המשפט המחוזי עתירה מינהלית כנגדה. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה בקבעו כי המבקשת לא הצביעה על פגם שנפל בהליך ושיש בו כדי להצדיק את ביטול החלטתה של העירייה. כך, בית המשפט המחוזי קבע כי מעיון במסמכים שהוגשו לו עולה שתהליך ההקצאה "בוצע ככתבו וכלשונו", וכי ועדת ההקצאות של העירייה דנה בהרחבה בשאלת ההקצאה ונתנה המלצות מנומקות היטב, שנדונו ואושרו בוועדת המשנה להקצאות ובמועצת העירייה. על רקע זה, קבע בית המשפט המחוזי כי אין יסוד לטענות המבקשת לפיהן ההליך שהתקיים לא היה שקוף וההחלטה לא נומקה. בית המשפט המחוזי אף עמד על כך שככלל, הקצאת מקרקעין מצריכה שקילת שיקולים מקצועיים בתחום המוניציפלי, ועל כן אמת המידה להתערבותו של בית המשפט בהחלטות העירייה בעניין זה היא מצומצמת.

6.

באופן יותר ספציפי, בית המשפט המחוזי דחה את הטענות הפרטניות שהעלתה המבקשת כנגד ההחלטה. בין היתר, בית המשפט המחוזי קבע כי לא הונחה תשתית עובדתית לטענת המבקשת לפיה המשיבה היא "עמותת קש" של חסידות בעלזא, והוסיף כי גם אם יש קשר – ואף קשר הדוק – בין חברי המשיבה לבין חסידות בעלזא, עדיין מדובר בחסידים שאינם מקבלים מענה לצורך בבית כנסת באזור הרלוונטי. בנוסף, בית המשפט המחוזי קבע כי העירייה הייתה רשאית, ואף חייבת, להביא בחשבון גם תהליכי הקצאה אחרים – בעניין גני הילדים והקרקע הנוספת – שכן העירייה היא הגורם בעל הראייה הכוללת לגבי מצבת המקרקעין ברחבי העיר, לגבי הצרכים השונים של תושביה ושל הגופים השונים שנזקקים להקצאת מקרקעין. על כן, נקבע כי החלטת העירייה בעניין הקצאה יכולה להיות מושפעת מתכניות עתידיות של העירייה ומסדר העדיפויות שהיא קובעת, בהתאם לנוהל משרד הפנים בעניין הקצאות וכן לנוהל ההקצאות הפנימי של העירייה.

7.

להשלמת התמונה יצוין כי בינתיים אכן פורסמה הודעה בדבר הליך ההקצאה של הקרקע הנוספת, אולם מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי המבקשת לא הגישה בקשה לעירייה בעניין זה "משיקולים שלא הובהרו עד תום".

8.

המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ובצדו הבקשה דנן למתן סעד זמני לפיו ההתקשרות החוזית בין המשיבה לעירייה "תוקפא" עד למתן פסק דין בערעור. בערעורה מעלה המבקשת טענות רבות כנגד החלטתה של העירייה, ובכלל זה טוענת כי ההחלטה פוגעת בעיקרון השוויון מאחר שהיא מטיבה עם חסידות בעלזא, ללא הצדקה, בהתחשב בכך שלחסידות זו בית כנסת גדול בקרבת הקרקע מושא ההקצאה. על רקע זה, ובשים לב לטענות נוספות התוקפות את הליך ההקצאה ואת פסק דינו של בית המשפט המחוזי, טוענת המבקשת כי סיכויי ערעורה הם גבוהים.

9.

בנוסף, המבקשת טוענת כי ככל שלא יינתן הסעד הזמני המבוקש והליך מימוש ההקצאה יימשך, עלול להיווצר מצב שבו לא ניתן יהיה להשיב את הגלגל לאחור במקרה שהעתירה תתקבל. המבקשת מציינת בהקשר זה כי למיטב ידיעתה, המשיבה סיימה את הליכי הרישוי וקבלת ההיתרים הדרושים ביחס לקרקע, וכי אנשי מקצוע מטעמה כבר עוסקים בתכנון מתקדם כך שהליכי הבניה צפויים להתחיל בקרוב.

10.

ביום 31.1.2019 הוריתי על הגשת תשובות לבקשה מטעם המשיבה והעירייה.

11.

לטענת המשיבה יש לדחות את הבקשה. המשיבה מצביעה על כך שטענותיה של המבקשת כבר הועלו בפני בית המשפט המחוזי ונדחו בפסק דינו המנומק והמפורט. בהמשך לכך, המשיבה טוענת כי סיכויי הערעור שהגישה המבקשת הם "אפסיים". המשיבה מוסיפה ומציינת כי הבקשה שהגישה המבקשת למתן צו ביניים בהליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי נדחתה, ואילו המבקשת לא השיגה על כך. המשיבה טוענת כי על רקע האמור בשלב זה לא קיימת כל דחיפות המצדיקה מתן סעד זמני. המשיבה מציינת כי טענות המבקשת בעניין השלמתם של הליכי התכנון אינן נכונות, וכי אף אם היו נכונות הן אינן מצדיקות להיעתר לבקשה. כך, המשיבה טוענת כי נקודת המוצא היא שלמבקשת אין זכות קנויה במקרקעין מושא ההקצאה, וכי לא עלה בידה להצביע על נזק קונקרטי שייגרם לה אם לא יינתן הסעד הזמני המבוקש. לעומת זאת, כך נטען, ככל שהליכי מימוש ההקצאה יעוכבו צפוי להיגרם נזק למשיבה ואף לציבור בכללותו. המשיבה מוסיפה כי המבקשת הייתה יכולה למזער את נזקיה הנטענים בדרך של הגשת בקשת הקצאה בקשר למבנה הנוסף, כהמלצת העירייה, אולם היא בחרה שלא לעשות כן.

12.

העירייה אף היא סבורה כי יש לדחות את הבקשה. לטענתה, הבקשה הוגשה בשיהוי, כ-70 ימים לאחר שניתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, באופן שעולה כדי מחדל של ממש מצידה של המבקשת. יתר על כן, העירייה טוענת כי בנסיבות העניין אין כל הצדקה לעצירתו של מהלך ההקצאה ולהותרתו של נכס ציבורי בשטח מבלי לקדם את פיתוחו ואכלוסו. ממילא, טוענת העירייה, המבקשת לא עמדה בנטל להראות כי עלול להיגרם לה נזק חמור אם תידחה בקשתה. באשר לסיכויי הערעור, העירייה טוענת כי כלל טענותיה של המבקשת בערעור זהות למעשה לטענות שהוכרעו על ידי בית המשפט המחוזי, וכי אין כל הצדקה להתערב בקביעותיו. בהקשר זה מדגישה העירייה במיוחד את קביעותיו של בית המשפט המחוזי באשר להליך היסודי והמנומק שקדם לקבלת ההחלטה בדבר ההקצאה.

13.

לאחר ששקלתי את הדברים מצאתי כי דין הבקשה להידחות. כידוע, מתן סעד זמני לתקופת הערעור מותנה בקיומם של שני תנאים מצטברים: ערעור שסיכוייו טובים ומאזן הנוחות הנוטה לטובת בעל הדין המבקש את הסעד הזמני (ראו: עע"ם 870/17 מועצה מקומית כפר כנא נ' אורוז שירותים בע"מ , פסקה 6 (29.3.2017)). כאשר עסקינן בהליך מינהלי נדרש בית המשפט במסגרת בחינת מאזן הנוחות גם לפגיעה באינטרס הציבורי (ראו: עע"ם 3553/17 אפקון בקרה ואוטומציה בע"מ נ' עיריית אשדוד , פסקה 11 (11.5.2017)). בענייננו, השיקולים האמורים מטים את הכף לעבר דחיית הבקשה. אכן, משמעותה של דחיית הבקשה היא שהליך מימוש ההקצאה עשוי להוסיף ולהתקדם, ולכן אפשר שהמשיבה תחל בבניה על הקרקע (אם כי המבקשת לא הביאה סימוכין לטענותיה בעניין זה). עם זאת, אין בכך בלבד כדי להצדיק את "הקפאת" מימוש ההקצאה, בהתחשב בנזק המשמעותי שעשוי להיגרם עקב כך למשיבה, ואף לאינטרס הציבורי שעניינו ניצול מיטבי של מקרקעי הציבור ומתן מענה לצרכי התושבים ברשות המקומית (ראו למשל: עע"ם 68/10 אדרי נ' שר הבינוי והשיכון , פסקה 15 (31.1.2010)). לבסוף, מבלי לקבוע מסמרות, אציין כי דומה שסיכויי הערעור אינם גבוהים במיוחד, בהתחשב בכך שהטענות בערעור זהות בעיקרן לטענות שהועלו בבית המשפט המחוזי ואשר נדחו בפסק דינו המפורט.

14.

אשר על כן: הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה והעירייה בסך כולל של 3,000 שקלים. בנסיבות העניין, המזכירות תקבע את הדיון בערעור לא יאוחר מסוף שנת המשפט הנוכחית.