עע"מ 2138/20 ענאן מוחמד ראג'ב חושיה נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

1.

בקשה למתן צו מניעה זמני המורה למשיבים להימנע מנקיטת צעדי אכיפה נגד הבינוי הבלתי-חוקי (בב"ח ח' 65-62) באדמות כפר יטא, עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (עת"ם 57023-12-19).

2 .

אלה, בתמצית, העובדות הצריכות לענייננו: המבקש, ענאן מוחמד ראג'ב חושיה, הגיש תכנית לוועדת המשנה לתכנון ורישוי של מועצת התכנון העליונה – יוש/1703/67/17. במסגרת התכנית, ביקש חושיה את הכשרתם של מספר מבנים בלתי חוקיים, בכללם בב"ח ח' 65-62 (להלן:

המבנים ). בהחלטת הוועדה מיום 15.9.2019 נדחתה התכנית. הוועדה נימקה החלטתה בכך שחושיה לא הוכיח זיקה מספקת לתא השטח שלגביו הוגשה התכנית, ובכך שעל אף שהתכנית מצויה בתחום אתר ארכיאולוגי לא התקבל אישורו של קמ"ט ארכיאולוגיה. עוד הוסיפה הוועדה, כי התכנית מייעדת את השטח להקמת ישות תכנונית חדשה, מבלי שקיימת הצדקה תכנונית לכך. לבסוף צוין, כי הבינוי שאותו מבקשת התכנית להסדיר מצוי בשטח אש, ולפיכך היא מצריכה היתר מפורש מאת המפקד הצבאי.

3.

משנדחתה התכנית הגיש חושיה עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (השופט ר' וינוגרד ). בצד העתירה הגיש גם בקשה למתן צו ביניים. בפסק דין מיום 15.3.2020 נדחתה העתירה על הסף. בית המשפט קבע, כי די בהימצאות התכנית בשטח אש, כדי להביא לדחיית העתירה על הסף. בקביעתו-זו הסתמך בית המשפט על פסק הדין בבג"ץ 7590/19 דבאסה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית (17.11.2019)), לפיו, בנסיבות שבהן מצויה תכנית בשטח אש אין למוסדות התכנון סמכות לאשרה מבלי שינתן אישורו של המפקד הצבאי. כמו כן הוסיף בית המשפט, כי היה מקום לדחות את העתירה גם מן הנימוקים האחרים שצוינו בהחלטת הוועדה.

4.

חושיה הגיש ערעור על פסק הדין ובצדו הבקשה שלפנַי. בבקשה נטען, כי בשלבים מוקדמים הוצאו צווי הריסה נגד המבנים, וכעת משדחה בית המשפט לעניינים מנהליים את העתירה על הסף, הצווים "שרירים וניתנים לביצוע" . הודגש, כי עסקינן במבני מגורים אשר הריסתם בעת הזאת, עשויה לגרום נזקים "כבדים ובלתי הפיכים" לחושיה ולבני משפחתו, ומתן צו מניעה זמני לא יגרום נזק למשיבים.

5.

בתגובת המשיבים מיום 6.4.2020, תוארה השתלשלות העניינים העובדתית בהרחבה. בין היתר, התייחסו המשיבים לקיומם של הליכים תלויים ועומדים – בג"ץ 413/13 ובג"ץ 1039/13 – שבמסגרתם עתרו חושיה ועותרים נוספים נגד ההכרזה על השטח מושא התכנית כשטח אש. מתגובת המשיבים למדנו, כי במסגרת ההליכים הנ"ל הוצא צו ביניים המונע את פינויו של חושיה מן השטח עד שתתברר העתירה. המשיבים טוענים, כי תצלומי אוויר של השטח מושא התכנית מעלים, "כי לאורך השנים נערכו שינויים במבנים ואף נוסף מבנה בלתי חוקי נוסף לאחר מועד הגשת עתירות שטח האש" . בהקשר זה טוענים המשיבים, כי חושיה נדרש להמתין עד אשר תתברר עתירתו, בטרם הגיש את התכנית לוועדה. לדבריהם, התנהלותו של חושיה בעניין הזה, "עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט" .

6.

המשיבים גורסים, כי בשים לב לכך שהעתירה המינהלית נדחתה על הסף, סיכויי הערעור להתקבל "קלושים ביותר" . בייחוד מדגישים המשיבים, כי התכנית נעדרת היתר מאת המפקד הצבאי, הגם שעסקינן בתכנית המצויה בשטח אש. אשר למאזן הנוחות טוענים המשיבים, כי הוא אינו נוטה בבירור לטובת חושיה, על אף שעסקינן בבתי מגורים: "אין חולק על-כך שהמבנים נבנו ללא היתר, בניגוד לדין ובשטח צבאי סגור, כך שהאינטרס הציבורי מחייב את הריסתם" .

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה שניתנה לה, על נספחיהן, ובחנתי את נימוקיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הבקשה קצרה, חסרה, נעדרת תשתית עובדתית רלבנטית. הלכה פסוקה מושרשת וידועה היא, כי העותר נגד התנהלות המינהל צריך לבוא לשערי בית המשפט כשידיו נקיות. לא כך פעל חושיה בענייננו. בבקשתו, כמו גם בערעור שהגיש – לא ציין חושיה כי קיימים הליכים נוספים תלויים ועומדים בעניין השטח מושא התכנית, לא דיווח על מתן צו ביניים, ולא על מתן צו על תנאי. היה על המבקש לציין את קיומם של אותם הליכים, את הסעדים שניתנו במסגרתם, ואת לוח הזמנים שנקבע בעניינם (ראו, למשל: עע"ם 7186/10 זילבר נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים, פסקאות 12-11 (22.4.2013)).

8.

אינני מתעלם מן העובדה שלפחות חלק מן המבנים מושא התכנית משמשים למגורים, עובדה אשר ככלל יש בה כדי להטות את הכף בבקשות כגון דא. ברם, בבקשה שלפנַי לא נתברר אלו מן המבנים חוסים תחת צו הביניים שניתן בהליכים המקבילים ומוגנים מפינוי, אלו נבנו לאחר נתינתו ובגינם הוצאו צווי ההריסה, מהו יעודם של המבנים שהריסתם מתבקשת, ומהו השימוש שנעשה במבנים האחרים? בנסיבות הללו, של העדר תשתית עובדתית מינימלית מחוייבת, לא ניתן לעמוד על מאזן הנוחות כנדרש, ואין הצדקה להורות על הסעד המבוקש.

9.

אשר על כן, הבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור – נדחית.