עע"מ 22683-06-26 עע"מ 22683-06-26

המשנה לנשיא נעם סולברג: שורשיו של ההליך נטועים בבקשה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: החוק), אותה הגישה המערערת, התנועה לחופש המידע, למשיב, משרד הביטחון. ביום 14.12.2025, לאחר שחלף המועד הקבוע בחוק למתן תשובה, וגם פניות נוספות מצד המערערת אל המשיב לא הועילו, הגישה המערערת עתירה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. ביום 7.1.2026, הורה בית המשפט על מחיקת העתירה, תוך שהוּתר לצדדים לטעון לעניין ההוצאות. זאת, על יסוד הסכמת הצדדים, ובעקבות התחייבות המשיב להשיב לבקשת המערערת עד יום 1.3.2026 (עת"מ 40452-12-25; סגן הנשיא א' יקואל). דא עקא, שבפועל המידע התקבל רק ביום 18.5.2026 –חודשיים-ימים ויותר לאחר התאריך שעליו הוסכם. ביום 26.4.2026, לאחר שהצדדים טענו לעניין ההוצאות, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (סגנית הנשיא ר' ברקאי), ובה נקבע כי אין לפסוק לטובת המערערת הוצאות משפט. ביום 6.5.2026, נדחתה גם בקשת המערערת לעיון חוזר בהחלטה. מכאן ההליך דנן, אשר נפתח בתחילה כ"בקשת רשות ערעור" על החלטות בית המשפט המחוזי מימים 26.4.2026 ו-6.5.2026. בהחלטה מיום 15.6.2026, הורתה השופטת ברק-ארז למשיב להגיש את תשובתו לבקשת רשות הערעור, וזו הוגשה ביום 22.6.2026. במישור הדיוני, ציין המשיב, "למען הסדר הטוב", כי "נראה שלמבקשת עומדת זכות להגיש ערעור [...] וכי יש לראות את ההחלטה בשאלת ההוצאות כחלק מפסק הדין". לגופם של דברים, הודיע המשיב כי הוא מותיר את ההחלטה בשאלת ההוצאות לשיקול דעת בית המשפט. בהמשך לכך, בהחלטה מיום 14.7.2026, הורתה הרשמת מ' יהב כי ההליך יסווג כערעור בזכות, והוא הועבר לטיפולי. לאחר שעיינתי בערעור ובנימוקיו, תוך שימת לב גם לבחירת המשיב שלא להביע עמדה לגופו של עניין, הגעתי למסקנה כי דין הערעור – להתקבל. לא אחת שנינו, כי מצב דברים לפיו "מי שהגישה 'עתירות מוצדקות בשל אי-קבלת מענה לבקשות על פי חוק חופש המידע, תצא בחסרון כיס, אף אם המענה ניתן לבסוף בסמוך לאחר הגשת העתירות' [...] מצדיק התערבות חריגה בשיעור הוצאות המשפט שנפסק בבית המשפט המחוזי" (עע"מ 74365-09-24 עורכי דין לקידום מנהל תקין נ' הממונה על-פי חוק חופש המידע במועצה המקומית לקיה (8.1.2025); ראו גם: עע"מ 226/23 עמותת עורכי דין לקידום מנהל תקין נ' הממונה על חוק חופש המידע במועצה המקומית לקיה (29.5.2023)). הדברים נכונים גם לדנן, שמא אף ביתר שאת, שכן עתירת המערערת נמחקה מלכתחילה בכפוף להתחייבות מאת המשיב למתן מענה בתוך חודשיים-ימים – שלא קוימה. אשר על כן, על-פי סמכותנו שלפי תקנה 138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, החלה בענייננו מכוח תקנה 34(א) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, אנו מורים על קבלת הערעור. בהתחשב בהתנהלות המשיב בגלגוליו הקודמים של ההליך ובפרק הזמן הממושך שחלף עד קבלת המענה, אך תוך מתן משקל גם לכך שאת מקצת העיכוב ניתן להסביר בהסטת הקשב שדרש מבצע 'שאגת הארי', ולכך שהמערערת לא תמכה את טענותיה לגבי שיעור ההוצאות בחשבוניות או תימוכין רלבנטיים אחרים, אנו מחייבים את המשיב לשלם למערערת סך של 6,500 ₪, לכיסוי הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד – הן בבית המשפט המחוזי, הן בבית משפט זה (ראו, מִני רבים: עע"מ 13715-11-25 אם תרצו – ציונות להיות או לחדול נ' הממונה על יחידה לחופש המידע צבא ההגנה לישראל (15.3.2026); עע"מ 44230-01-26 עורכי דין לקידום מנהל תקין (ע"ר) נ' הממונה על חוק חופש המידע במועצה המקומית לקיה, פסקה 7 (22.2.2026)).