עע"מ 2645/18 מועצת הכפר וולגה ו-38 מערערים נוספים נ. הוועדה המחוזית לתכנו

1.

בפני בקשה שהוגדרה כבקשה לעיכוב ביצוע של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים מיום 11.2.2018 (עת"ם 11782-04-17, השופט א' רובין ) ומכוונת בעיקרה לעיכוב ביצועם של צווי ההריסה המינהליים מושא פסק הדין.

רקע עובדתי והליכים קודמים

2.

המבקשת 1 היא מועצת הכפר וולג'יה (להלן: הכפר ), המצוי בחלקו בשטח האזור וחלקו בשטח השיפוט של העיר ירושלים. יתר המבקשים הם תושבים באחת מן השכונות בכפר, שכונת עין ג'וויזה (להלן: השכונה ), המצויה כולה בשטח השיפוט של ירושלים. המשיבה, היא הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה ירושלים, הוציאה צווי הריסה מינהליים נגד הנכסים שבהם מתגוררים אותם תושבים.

3.

בחודש אפריל 2017 הגישו המבקשים עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי, ובה עתרו למתן צווים שיחייבו את המשיבה לקדם את הליכי התכנון בכפר, וכן יאסרו על נקיטתם של הליכי אכיפה או הריסה נגד מבנים שנבנו ללא היתר ושהוצאו לגביהם צווי הריסה מינהליים, עד להסדרה התכנונית המבוקשת. בעתירה נטען כי על רקע הזנחה תכנונית ארוכת שנים של השכונה על-ידי הרשויות יזמו תושביה תכנית בנין עיר שתאפשר בניה בשכונה (להלן: תכנית 12062 ). המשיבה דנה בתכנית זו ביום 7.2.2009 והחליטה לדחותה. ביום 30.7.2009 דחתה ועדת המשנה לעררים של המועצה הארצית לתכנון ולבניה (להלן: ועדת המשנה לעררים ) את הערר שהוגש על החלטת המשיבה, בנימוק שאין מקום לדון בתכנית 12062 בטרם תכריע המועצה הארצית בעניין תכנית אחרת, תכנית מתאר מחוזית 30/1 (להלן: תמ"מ 30/1 ) אשר נסבה אף היא על השטח שאליו מתייחסת תכנית 12062.

4.

בעתירתם טענו המבקשים כי בחודש נובמבר 2013 פורסמה תמ"מ 30/1 ובה הוגדר השטח מושא העתירה "שטח לפיתוח עירוני", כך שייעודו אינו שולל את האפשרות לקדם את תכנית 12062. העותרים טענו כי חרף זאת המשיבה לא פעלה כפי שהמליצה ועדת המשנה לעררים.

5.

בתגובה המקדמית שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי צוין כי היא נכונה לקיים דיון מחודש ביוזמת התכנון של המבקשים, בכפוף לכך שזו תותאם למצב התכנוני הנוכחי. בהמשך לכך הוסכם בין הצדדים כי הדיון בעתירה יצומצם לסעד שעניינו הפסקת הליכי ההריסה והאכיפה שננקטים נגד בתיהם של המבקשים עד להסדרה תכנונית של השכונה.

6.

ביום 11.2.2018 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה. בית המשפט המחוזי עמד על כך, שבאופן כללי, הגם שבית המשפט מוסמך להורות על עיכוב ביצועם של צווי הריסה מינהליים בשל הליכי תכנון שעשויים להסתיים בהכשרת הבניה, הוא יעשה כן רק במקרים יוצאי דופן.

7.

על רקע זה, בית המשפט המחוזי סבר כי יש לדחות את העתירה מכמה טעמים. ראשית , הוא הצביע על כך שטענות המבקשים הועלו גם במסגרת ההליכים הפליליים שהתנהלו בעניינם של צווי ההריסה המינהליים, ונדחו. שנית , הוא קבע כי ההפרות המשמעותיות של דיני התכנון והבנייה בכפר מצדיקות מתן בכורה לשיקולים של אכיפת החוק. שלישית , בית המשפט המחוזי ציין כי האופק התכנוני שנפתח בפני המבקשים "רחוק מבחינה כרונולוגית, ונראה שסיכוייו להתממש אינם גבוהים". בית המשפט המחוזי סבר כי שיקולים אלה מכריעים את הכף חרף קיומם של שיקולים אחרים שעומדים לימינם של המבקשים, ובהם העובדה שבמשך שנים ארוכות לא קודמו הליכי תכנון בכפר, ומשום כך לא ניתן היה לקבל היתרים לבניה בו. בית המשפט המחוזי אף ציין כי עובדה זו שימשה בסיס לטענת הגנה מן הצדק שהעלו כמה מתושבי הכפר במסגרת הליכים פליליים שנוהלו נגדם, שעניינם בצווי ההריסה שהוצאו נגד בתיהם. בית המשפט המחוזי אף הצביע על כך שעובדה נוספת שיש בה כדי לתמוך בסעד המבוקש בעתירה היא שתמ"מ 30/1 "לא סגרה את הדלת בפני האפשרות שיינתנו היתרים לבניית בתי מגורים באזור בו עסקינן", כך שיתכן שבסופו של דבר בתי המבקשים – או לפחות חלק מהם – יוכשרו.

8.

להשלמת התמונה יצוין כי לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי פנו אליו המבקשים בבקשה להאריך את צווי הביניים שניתנו במסגרת ההליך, על מנת לאפשר להם להגיש ערעור על פסק הדין. ביום 22.2.2018 הורה בית המשפט המחוזי על הארכת צווי הביניים עד למתן החלטה אחרת, ובצד זאת ביקש את תגובת המשיבה לבקשה. בהמשך הגישה המשיבה תגובה, ובה הודיעה כי היא מסכימה להארכת תוקף הצווים לתקופה של 30 ימים, בכפוף לכך שמניין 30 הימים לביצוע ההריסה יעוכב גם הוא במשך תקופת זמן זו. בית המשפט המחוזי הורה למבקשים להשיב להודעת המשיבה עד ליום 7.3.2018, אולם כפי שמפורט להלן תגובה מטעמם לא הוגשה עד לשלב זה.

הערעור והבקשות שהוגשו בעקבותיו

9.

ביום 28.3.2018 הגישו המבקשים ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בתמצית, המבקשים טוענים כי יש בעניינם נסיבות חריגות ויוצאות דופן המצדיקות את עיכובם של הליכי ההריסה. בפרט מדגישים המבקשים את העובדה שבמשך עשרות שנים לא יזמו המדינה ורשויותיה תכנית להסדרת הבניה בחלקו של הכפר המצוי בשטחה של ירושלים, וחרף זאת בשנים האחרונות ננקטים צעדים להריסתם של בתי השכונה הצפונית של הכפר. המבקשים מדגישים כי בשנים שחלפו הכפר והאוכלוסיה שבו מתפתחים וגדלים, והמצב התכנוני ה"קפוא" אינו מאפשר חיים סדירים בו. המבקשים טוענים עוד כי מצבם צריך להיחשב חריג במיוחד בהתחשב בכך שלטענתם עיריית ירושלים אינה מספקת לכפר שירותים מוניציפאליים מכל סוג שהם.

10.

ביום 5.8.2018 הגישה המשיבה לבית משפט זה בקשה להורות על בטלותם של צווי הביניים שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי, בהתחשב בכך שהמבקשים לא הגישו תגובה בהתאם להחלטתו של בית המשפט המחוזי (כמתואר לעיל) ואף לא צירפו לערעורם בקשה לעיכוב ביצוע או לסעד זמני לתקופת הערעור. לאחר השתלשלות עניינים נוספת שאיני רואה לפרטה כאן, הוריתי כי המבקשים יהיו רשאים להגיש בקשה עדכנית מטעמם לבית משפט זה עד ליום 16.10.2018, וכי אם לא תוגש בקשה כאמור – יבוטלו הצווים שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי.

11.

בהתאם לכך, הגישו המבקשים את הבקשה שבפני. המבקשים חוזרים בה על טענותיהם בערעור, וטוענים כי סיכויי הערעור הם גבוהים בשים לב למצוקה ההומניטארית שממנה סובלים תושבי הכפר. במישור של מאזן הנוחות טוענים המבקשים כי הנזק שייגרם להם כתוצאה מהריסת בתיהם הוא בלתי הפיך וחסר תקנה, ומשמעותו היא למעשה הריסת שכונה שלמה בכפר תוך הותרת משפחות רבות ללא קורת גג. לטענתם, מדובר בנזק שהוא גבוה לאין שיעור מהנזק שייגרם למשיבה אם תעוכב ההריסה במספר חודשים עד להכרעה בערעור, ככל שקיים כזה. המבקשים מוסיפים וטוענים כי אם ימומשו צווי ההריסה יתייתר למעשה הדיון בערעור, המכוון אף הוא לסעד של הפסקת הליכי האכיפה נגדם עד להסדרה תכנונית כוללת בכפר.

12.

בתגובת המשיבה לבקשה, שהוגשה ביום 26.10.2018, נטען כי יש לדחותה. בפתח הדברים עומדת המשיבה על כך שלא מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע כי אם בבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור, וכן חוזרת וטוענת כי היה מקום להגיש את הבקשה מיד עם הגשת הערעור. לגוף הדברים טוענת המשיבה כי סיכויי הערעור קלושים באופן שמצדיק את דחייתה, בהתחשב בכך שטענות דומות נדחו בהליכים הפליליים שננקטו נגד המבקשים. המשיבה מדגישה, כי לשיטתה אין מקום לעכב את ביצועם של צווי הריסה אשר אושרו בהליכים משפטיים אחרים, בשל ההשלכות הכרוכות בכך מהיבט הפגיעה בשלטון החוק. נוסף על כך, המשיבה טוענת כי לצורך בחינתו של מאזן הנוחות יש להביא בחשבון את העובדה שהפרותיהם של דיני התכנון והבניה בכפר היא נרחבת מאד – הן בהיבט הכמותי והן מהיבט התפרשותן לאורך זמן, לרבות – כך נטען – לאחר פתיחת ההליך דנן.

דיון והכרעה

13.

לאחר ששקלתי את הדברים אני סבורה כי יש לקבל את הבקשה.

14.

בפתח הדברים יש לציין, כי כפי שטענה המשיבה, המדובר למעשה בבקשה לסעד זמני לתקופת הערעור, ולא בבקשה לעיכוב ביצוע, בהתחשב בכך שפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו כולל הוראה אופרטיבית. כך או כך, העקרונות המנחים בהכרעה בבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור, בדומה לאלה שחלים על הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע, הם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות, אשר מביניהם המבחן של מאזן הנוחות הוא העיקרי (ראו: עע"ם 2357/14 אסבוק נ' משרד הפנים , פסקה 7 (7.5.2014); עע"ם 855/15 בלאי נ' משרד הפנים , פסקה 13 (3.3.2015)). בעיקרו של דבר, אני סבורה כי מבחן זה מטה את הכף במקרה דנן לעבר קבלת הבקשה.

15.

אכן, צודקת המשיבה כי ככלל, יש מקום לזהירות שיפוטית רבה בכל הנוגע להליכים "חוזרים", דהיינו הליכים מינהליים אשר נסבים על צו הריסה שתוקפו אושר זה מכבר בהליך פלילי. בית משפט זה נקט בעמדה זו לא אחת בעת שדן בבקשות לסעד זמני בערעור (ראו: עע"ם 8273/10 ח"כ טלב אסאנע, יו"ר התנועה הערבית הדמוקרטית בכנסת נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה – מחוז דרום , פסקה 8 (18.11.2010); בר"ם 5777/17 רשק נ' עיריית ירושלים , פסקה 10 (30.7.2017); עע"ם 2296/18 מעתוק נ' עיריית ירושלים , פסקה 4 (21.3.2018)). אולם, כלל וחריג בצדו. בית משפט זה הבהיר גם כי הסמכות לעכב את ביצועו של צו הריסה מינהלי עומדת בעינה, הגם שהיא שמורה למקרים חריגים ויוצאי דופן (ראו: עע"ם 6807/07 אוהרנסיאן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים , פסקה 5 (26.9.2007)). אני סבורה כי המקרה דנן הוא אכן מקרה חריג המצדיק היעתרות לבקשה, בהתחשב בנסיבותיו המורכבות והייחודיות כמתואר בהשתלשלות העניינים לעיל. אני מייחסת משקל מכריע לכך שאי היעתרות לבקשה לא רק תוביל להותרתם של תושבים רבים בכפר ללא קורת גג, אלא אף תייתר את הדיון בערעור בכללותו (ראו: עע"ם 870/17 מועצה מקומית כפר כנא נ' אורוז שירותים בע"מ , פסקה 6 (29.3.2017)). ראוי להטעים, כי אין בכך כדי לתת הכשר לבניה בלתי חוקית, והדברים אמורים רק לצורך הדיון בשיקולי מאזן הנוחות. בנסיבות אלה, לא ראיתי לקבוע מסמרות לעניין סיכויי הערעור. עם זאת, לא למותר לציין כי בית המשפט המחוזי עצמו הצביע על מספר טעמים השוקלים לטובתם של המבקשים.

16.

סוף דבר: הבקשה מתקבלת כך שמימושם של צווי ההריסה מושא הערעור יעוכב עד להכרעה בערעור.