עע"מ 2800/19 עמותת אלע"ד אל עיר דוד נ. עינת אדרי- הממונה על חוק חופש המיד

1.

לפניי בקשה מטעם התנועה לחופש המידע (להלן: המבקשת ) להצטרף כמשיבה לערעור שבכותרת.

2.

ואלה בקצרה העובדות הצריכות לעניין: המערערת הגישה לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים עתירה מינהלית נגד היענותן של המשיבות 3-2 לבקשה שהגישה להן המבקשת לקבלת מידע ומסמכים לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998. המערערת לא צירפה את המבקשת כצד לעתירה המינהלית, ולכן ביום 13.2.2019 הגישה האחרונה בקשה לצירופה כצד להליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי.

3.

בהחלטתו מיום 19.3.2019 נעתר בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' שחם ) לבקשה והורה על צירופה של המבקשת כצד להליך. לצד זאת, בית המשפט המחוזי ביטל את החלטתו לקיים את הדיון בעתירה בדלתיים סגורות והורה כי החלקים הנוגעים לתוכנו של המידע או המסמכים שבמחלוקת יוגשו במעטפה חתומה וכי דיון בהם יתקיים במעמד המערערת והמשיבות בלבד. כמו כן בית המשפט המחוזי הורה על צו איסור פרסום בכל הנוגע למסמכים הכוללים את המידע מושא העתירה.

הערעור שבכותרת מופנה נגד החלטה זו.

4.

בבקשה שלפניי טוענת המבקשת כי היא צד נדרש לערעור ומשלא צורפה יש להורות על סילוק הערעור על הסף ולמצער להורות על צירופה כמשיבה לערעור. המשיבות 3-2 מסכימות לצירופה של המבקשת כצד לערעור בכפוף לשמירה על המתווה שנקבע בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 19.3.2019. לעומת זאת, המערערת סבורה כי אין לצרף את המבקשת כצד לערעור.

5.

נקודת המוצא לענייננו היא תקנה 424 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) המורה כי "כל מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת ואיננו מערער, יהיה משיב בערעור" (תקנה זו חלה בענייננו מכוח תקנה 34 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000). מטרתה של תקנה 424 היא ליידע את בית המשפט מי הם בעלי הדין הרלוונטיים להליך הערעורי, לתת להם את יומם ולמנוע מצב שבו תוצאת פסק הדין לא תחייב את כל הצדדים לערכאה הדיונית (ראו: בש"א 4553/01 שיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' ברזילי , פ"ד נה(5) 357, 358 (2001)). תקנה זו יושמה בהרחבה בפסיקתו של בית משפט זה ונקבע, בין השאר, כי די בכך שבעל דין היה צד למקטע מסוים בהליך הדיוני כדי לצרפו כמשיב לערעור (ראו: ע"א 3185/05 אדמנור שירותים בע"מ נ' אתרים בחוף תל אביב לפיתוח אתרי תיירות בתל אביב בע"מ (8.9.2005); ע"א 5068/12 נציגות ועד הבית צומת האלופים נ' מסיקה (28.8.2012); רע"א 7378/12 קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עזבון זכריא אסעד ג'ברין , פיסקה 3 (10.2.2013); ע"א 3496/13 פלדום פיינגולד מתכות נ' גיצלטר , פיסקה 4 (11.11.2013) ).

6.

בענייננו, ההחלטה כלפיה מופנה הערעור ניתנה, בין השאר, בבקשה שהגישה המבקשת בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי – המבקשת הייתה יוזמת מקטע דיוני זה בבית המשפט המחוזי וממילא לקחה בו חלק פעיל. משכך, יש לראות בה כמי שהייתה צד להליך קמא אשר צירופו נדרש נוכח הוראות תקנה 424 לתקנות.

7.

האם יש בטענות המערערת כדי לשנות ממסקנה זו? אני סבורה כי התשובה לשאלה זו שלילית.

טענות המערערת המתייחסות לרגישות הביטחונית בחומרים שבבסיס הערעור אינן מצדיקות את אי צירופה של המבקשת כצד לערעור, אלא ניתן לתת להן מענה – ככל שיש הצדקה לכך – על ידי הטלת מגבלות שונות הנוגעות לפרסום החומרים בהליך הערעור ולאפשרות העיון בהן על-ידי המבקשת. בנוסף, טענות המערערת הנוגעות לשאלת הרלוונטיות של המבקשת כצד להליך קמא , אינן רלוונטיות לשאלת צירופה כצד להליך הערעורי . ההיפך הוא הנכון, אני סבורה כי הצגת עמדתה של המבקשת לפני ערכאת הערעור באשר לשאלת צירופה להליך בבית המשפט המחוזי היא הכרחית על מנת לתת למבקשת את יומה ולהעמיד לפני ההרכב שידון בערעור את טענות הצדדים במלואן. לא למותר לציין בהקשר זה את קביעת הפסיקה כי לצד שלישי המבקש להצטרף להליך ובקשתו נדחתה עומדת זכות ערעור על החלטה זו (ראו: בש"א 9742/06 לשכת עורכי הדין בישראל נ' לב (8.3.2007); ע"א 3906/07 אחים טופז יהלומים נ' בנק הפועלים בע''מ , פיסקה 6 (4.11.2007)). היינו, הפסיקה כבר הכירה בכך שלמבקש להצטרף להליך בערכה הדיונית עומדת הזכות להשמיע טענותיו גם לפני ערכאת הערעור.

אף בטענות המערערת הנוגעות לצו שניתן בהחלטתה של כבוד השופטת ברק-ארז מיום 29.4.2019 – אשר כוון לצירופה של המבקשת להליך בבית המשפט המחוזי ולא להליך שבכותרת – אין כדי לשנות מהחלטתי זו.

8.

אם כן, המערערת לא צירפה את המבקשת כמשיבה לערעור למרות חובתה לעשות כן. נוכח טענות המערערת אבהיר כי אין בכך שהיא ציינה בתוכן הערעור את בחירתה שלא לצרף את המבקשת כצד להליך כדי לענות על דרישות תקנה 424 לתקנות.

בנסיבות העניין לא ראיתי להורות על סילוק הערעור על הסף, שהוא צעד השמור למקרים חריגים, אלא על צירופה של המבקשת כמשיבה לערעור שבכותרת.

אוסיף כי לא ראיתי לתת הוראות נוספות – מעבר להוראות שניתנו בהחלטתה של כבוד השופטת ברק-ארז מיום 18.4.2019 – באשר לחיסיון ההליך. אולם אני מורה כי בשלב זה של ההליך המערערת והמשיבות 2-1 תהיינה רשאיות להגיש את החומרים שאותם עתרה המבקשת לחשוף במעטפה סגורה, אשר לא יתאפשר בה עיון למבקשת. כמובן, שאין באמור כדי למנוע מההרכב שידון בערעור לתת כל החלטה אחרת בעניין.

9.

סוף דבר: אני מורה על צירופה של התנועה לחופש המידע כמשיבה לערעור שבכותרת.

למען הסדר הטוב, אני מפנה את תשומת לב התנועה לחופש המידע להחלטתו של כבוד השופט א' שטיין מיום 14.5.2019.

המערערת תישא בהוצאות של התנועה לחופש המידע בסך של 1,000 ש"ח בגין בקשה זו.

המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים לאלתר, תוודא הגעתה גם באמצעות הטלפון ותתייק עותק ממנה הן בתיקי השופטים והן בתיק עיכוב הביצוע.