בש"א 9742/06 לשכת עורכי הדין בישראל נ. אברהם (רמי) לב

1.השאלה שלפני בהליך זה הינה אם יש לבררו כערעור בזכות או ברשות. המבקשת בהליך שבכותרת ביקשה להצטרף כ"ידיד בית המשפט " להליך ערעור המתנהל ב בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו (ביום 26.10.06) כמו גם בקשה לעיון חוזר בהחלטתו זו (מיום 13.12.06). המבקשת סבורה כי עומדת לה זכות ערעור בנדון שכן ככל שהדברים נוגעים בה, נסתיים ההליך, מ דובר ב"פסק דין", והערעור כאמור הנו בזכות. משיב מס' 1, לעומת זאת, סבור כי השגת המבקשת יכולה להתברר כרשות ערעור בלבד. כך הדבר, שכן ההליך העיקרי שבין בעלי הדין המקוריים בערעור טרם נסתיים, וההחלטה בעניין בקשת הצטרפותה של המבקשת הינה טפלה להליך עיקרי זה ויש אפוא לראותה כ"החלטה אחרת" שניתן לערער עליה רק ברשות.

2.לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי יש לברר הליך זה כערעור בזכות. אמת, הליך הערעור העיקרי טרם נסתיים. אולם, בקשת המבקשת להצטרף להליך כ"ידיד בית המשפט" נסתיימה והוכרעה ואין אחריה ולא כלום, בלא תלות באי סיום ההליך העיקרי. במובן זה, מ דובר ב"פסק דין" בכל הנוגע בבקשת ההצטרפות של המבקשת שניתן לדידי לערער עליו בזכות (ראו עוד והשוו: ע"פ 2393/06 חמוד נ' מדינת ישראל (לא פורסם, החלטה מיום 22.6.06; רע"א 5928/04 בנית נ' פלורמן פיתוח ובנייה 1994 בע"מ (לא פורסם)). ודוק: ער אני לקושי המתעורר במצבים מסוג זה בהם צד זר להליך מבקש לערער על קביעות שבמסגרת ההליך כאשר אין חולק כי ההכרעה בעניינו אינה מהווה חלק מיריעת המחלוקת בהליך העיקרי ולא פעם אין היא כלל נוגעת ישירות לבעלי הדין. במובן זה יש טעמים טובים לראות אפוא הכרעה זו כ"החלטה אחרת" הנתונה לערעור ברשות ולא כ"פסק דין". כך ככלל וכך בייחוד שעה שככלות הכל, אותו צד זר אינו בעל דין עיקרי שיזם הליך משל עצמו אלא שעניינו הוכרע ונדון כבדרך אגב במסגרת הליך שאין הוא צד לו כל עיקר. עם זאת, ההלכה הפסוקה הכירה לא פעם בזכות הערעור של מי שלא היה בעל דין בהליך העיקרי על בסיס בחינה מהותית של מעמדו כבעל דין ועל יסוד מידת הפגיעה בו ושינוי זכויותיו ההופלדיאניות (ראו חמי בן-נון, הערעור האזרחי 491-516 (2004) והאסמכתאות שם , ראו עוד והשוו רע"א 8813/05 עמותת במות נ' מדינת ישראל (מיום 17.8.2006)). על רקע זה, דעתי היא כי בנסיבות בהן בעל דין זר מבקש להצטרף להליך תלוי ועומד לפני ערכאה דיונית כ"ידיד בית המשפט" ובקשתו זו נדחית, עומדת לו זכות ערעור נוכח ההכרעה הסופית בעניינו ושינוי זכויותיו ההופלדיאניות. זאת, הגם שביחס להליך העיקרי שבין בעלי הדין אפשר והחלטה זו הינה החלטה טפלה באופיה ואינה עומדת על רגליה היא. כך קבעתי בהקשר דומה בע"פ 2393/06 הנזכר (ערעור זה טרם נדון וראו החלטת כב' השופטת מ' נאור מיום 5.7.06) וקביעה זו עומדת היא בשינויים המחויבים גם בהקשר דנן. כך הדבר, בייחוד בשים לב למעמד המיוחד של בקשות הצטרפות להליך "ידיד בית המשפט" (וראו מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(1) 529; ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, 252-251), כמו גם בשים לב להיות "ידידי בית המשפט" בעל דין זר אינהרנטי להליך תלוי ועומד, בלא יכולת ליזום הליך עצמאי בנדון.

3.התוצאה היא אפוא כי יש לברר הליך זה כערעור בזכות. המבקשת תשלם את האגרה הקבועה בדין תוך 10 ימים מעת המצאת החלטה זו, ותוך מועד זה תגיש הודעת ערעור. עם פתיחת הערעור תטופל במסגרתו הבקשה "למתן צו גילוי ועיון במסמך ספציפי" מיום 9.1.07, המצויה בתיק זה. החלטתי זו תתויק בתיק השופטים בערעור שיפתח.