ע"א 8481/14 אפרידר, החברה ולפיתוח ישראל בע"מ נ. עו"ד אביב פריצקי

1.לפניי בקשת המשיב 1 לסילוק הערעור שבכותרת על הסף, בטענה כי נדרשת רשות להגשתו. המשיבים 4-3 מצטרפים לבקשה, ואילו המערערת מתנגדת לה. בפתח הדברים אציין כי הטיפול בהליך התעכב ועם הצדדים הסליחה.

2.הרקע העובדתי הוא, בקצירת האומר, כדלקמן: המערערת (להלן: אפרידר ) הגישה תובענה נגד המשיבה 2 (להלן: החברה ) ונגד המשיבים 4-3, בעלי מניותיה של החברה (להלן: בעלי המניות ). החברה ובעלי המניות הגישו תובענה שכנגד נגד אפרידר. הן התובענה והן התובענה שכנגד התבררו במסגרת הליך בוררות. בהמשך הדרך ננקטו הליכי פירוק נגד החברה, וכתוצאה מכך עוכב בירורן של התובענה והתובענה שכנגד, ככל שהן נוגעות לחברה. המשיב 1, אשר מונה כמפרק של החברה (להלן: המפרק ), הגיש לבית המשפט שעל הפירוק בקשה למתן הוראות בגדרה עתר, בין היתר, לקבלת אישור להמשך בירורה של התובענה שכנגד אותה הגישה החברה נגד אפרידר. אפרידר, מצידה, הגישה בקשה להצטרף כמשיבה בבקשה למתן הוראות, וזאת על מנת להביא לפני בית המשפט את טענותיה ביחס לבקשה. ביום 27.10.2014 דחה בית המשפט את בקשת ההצטרפות (להלן: החלטת ההצטרפות ). הערעור שלפניי מופנה כנגד החלטה זו. ביום 16.11.2014 הכריע בית המשפט בבקשה למתן הוראות ואישר את המשך בירורה של התובענה שכנגד (להלן: החלטת האישור ).

3.במסגרת דיון קדם ערעור אשר התקיים בערעור דנן, העלה בית המשפט שאלה באשר לאופן סיווגו הנכון של ההליך, לאמור - האם עמדה לאפרידר זכות להגשת ערעור

על החלטת ההצטרפות או שמא היה עליה להגיש בקשת רשות ערעור , והכל על רקע מתן החלטת האישור אשר הכריעה בבקשה למתן הוראות. בהחלטה אשר ניתנה בעניין זה נקבע, כי ככל שמי מהמשיבים מעוניין להגיש בקשה לסילוק הערעור על הסף מן הטעם האמור, יהיה רשאי לעשות כן; וכי הבקשה תובא, כמקובל, להכרעת הרשמים של בית משפט זה.

4.על רקע האמור הגיש המפרק את בקשת הסילוק שלפניי, בגדרה טען כי לא עומדת לאפרידר זכות להגשת ערעור על החלטת ההצטרפות. על פי הנטען, החלטת ההצטרפות

הינה החלטת ביניים בגדר ה"יחידה הדיונית" שעניינה הבקשה למתן הוראות, ואילו החלטת האישור

היא היא ההחלטה אשר מסיימת את הדיון ביחידה הדיונית האמורה. משכך, אופן ההשגה על החלטת ההצטרפות - המהווה החלטת ביניים כאמור - הינה על דרך של בקשת רשות ערעור, וממילא לא הייתה אפרידר רשאית להגיש ערעור בזכות ביחס אליה. המפרק הדגיש, כי אפרידר רשאית הייתה להגיש ערעור בזכות על החלטת האישור (אולם כאמור, הערעור שבכותרת אינו מופנה כנגד החלטת האישור אלא כנגד החלטת ההצטרפות בלבד). בעלי השליטה תומכים אף הם בבקשת הסילוק.

אפרידר, מצידה, מתנגדת לבקשת הסילוק וטוענת כי נתונה לה זכות ערעור על החלטת ההצטרפות. כך, מן הטעם שהחלטה זו הכריעה באופן סופי בבקשת ההצטרפות מטעמה ועל כן יש לראות בה משום "פסק דין" ביחס אליה. אפרידר מוסיפה ומציינת, כי משבקשתה להצטרף להליך הבקשה למתן הוראות נדחתה, היא כלל לא הייתה צד להליך זה וממילא (כך במשתמע) לא יכולה הייתה להשיג על החלטת האישור. לחלופין עותרת אפרידר לקבלת ארכה להגשת בקשת רשות ערעור.

5.אכן, סוגיית אופן סיווגה של החלטה הדוחה בקשה מטעם גורם שאינו בעל דין להצטרף כצד להליך, עשויה לעורר שאלות שונות. גישה אפשרית אחת בהקשר זה היא לראות בהחלטה כאמור משום "החלטת ביניים" הניתנת במסגרתו של ההליך העיקרי (התובענה, או בענייננו ה"יחידה הדיונית" שעסקה בבקשה למתן הוראות) ואשר ניתן להשיג עליה באמצעות בקשת רשות ערעור. גישה זו עשויה לתמוך בקבלתה של בקשת הסילוק. עם זאת, רואה אני לציין כי יישום הגישה האמורה על ענייננו עשויה לעורר שאלות משל עצמה. כך למשל, מאחר שלפי גישה זו ההחלטה בסוגית ההצטרפות נתפסת כהחלטת ביניים בלבד, על פני הדברים נראה כי עם מתן פסק הדין הסופי בהליך העיקרי (ובענייננו, עם מתן החלטת האישור) היא נבלעת בתוכו. ככל שכך הדבר, הרי שניתן לטעון כי מעת סיומו של ההליך העיקרי שוב לא ניתן עוד להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה בעניין ההצטרפות, והדרך להשיג עליה היא באמצעות הגשת ערעור על פסק הדין אשר יכלול השגה גם על ההחלטה בעניין ההצטרפות (ראו והשוו, רע"א 121/12 פלקסר נ' בנק אוצר החייל בע"מ , פיסקה 7 (4.6.2012); ע"א 476/90 מיטב הנדסה בע"מ נ' מדינת ישראל , פ"ד מו(4) 411, 416 (1992)).

6.מכל מקום, דומה כי הגישה השלטת בפסיקה לעניין סיווגה של החלטה הדוחה בקשה של צד שלישי להצטרף כבעל דין בהליך, הינה גישה שונה אשר עשויה לצדד בדחייתה של בקשת הסילוק. על פי הגישה אשר הובעה בפסיקה, ההחלטה הדוחה את בקשת ההצטרפות מסיימת, מבחינתו של הצד השלישי , את ה"מקטע" הרלוונטי אליו והעוסק בסוגיית ההצטרפות. כך, אף שההליך העיקרי ממשיך להתברר. על כן, מבחינת הצד השלישי ההחלטה בסוגית ההצטרפות מהווה "פסק דין" עליו הוא יכול לערער בזכות. כפי שנקבע בעניין דומה, "אין חולק בנסיבות המקרה כי החלטת בית המשפט המחוזי שלא לצרף את המערערת סיימה את המחלוקת בסוגיה זו של ההצטרפות. בכך נדחה הסעד העיקרי והיחיד לו עתרה בהקשר זה, והוא ההצטרפות. לא תהא גם למערערת הזדמנות אחרת לערער על החלטה זו בהמשך ההליך. במצב דברים זה, עומדת לה זכות הערעור" (ע"א 2875/05 פרי מבח"ר לאריזה וקירור בע"מ נ' יבולי גליל בע"מ , פיסקה 4 (19.5.2005)). (ראו והשוו, לעניין סיווגה של החלטה הדוחה בקשה להצטרף כ"ידיד בית משפט", את ההחלטה בבש"א 9742/06 לשכת עורכי הדין בישראל נ' לב

(8.3.2007), אשר אוזכרה בהסכמה ברע"א 3564/12 בייר נ' פלוראליטי בע"מ

(בפירוק), פיסקה 14 (1.8.2012). עוד ראו, ע"א 3906/07 אחים טופז יהלומים נ' בנק הפועלים בע"מ , פיסקה 7 (4.11.2007); רע"א 5928/04 בנית נ' פלורמן פיתוח ובניה 1994 בע"מ (23.9.2004)).

ודוק: הגישה האחרונה מבוססת על התפיסה לפיה ההחלטה בסוגיית ההצטרפות מסיימת את ה"יחידה הדיונית" הרלוונטית מבחינת צד השלישי, ועל כן מהווה "פסק דין" מבחינתו, ואילו ההליך העיקרי ממשיך להתנהל בהיעדרו של הצד השלישי (השוו, רע"א 8813/05 עמותת במות נ' מדינת ישראל , פ"ד סא(2) 795 (2006)) . מתפיסה זו נגזרת המסקנה כי ההחלטה בסוגיית ההצטרפות

אינה "נבלעת" בפסק הדין ה סופי בהליך (ובענייננו, בהחלטת האישור). ממילא דומה, כי אין במתן פסק דין כאמור כדי לאיין באחת את זכות הערעור הנתונה לצד השלישי ביחס להחלטה בסוגיית ההצטרפות . כך, מבלי שנעלם מעיניי כי עשויה להתעורר שאלה לגבי הנפקות של קבלת ערעור על החלטה בסוגית ההצטרפות , במצב דברים בו פסק הדין בהליך העיקרי כבר ניתן. מכל מקום רואה אני להדגיש, כי אפרידר לא הגישה ערעור על החלטת האישור, ואף בגדר תגובתה לבקשת הסילוק לא העלתה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת האישור.

7.על רקע כלל האמור ובשים לב לגישה השלטת בפסיקה, כפי שפורטה לעיל, לא ראיתי להורות על מחיקת הערעור שבכותרת. בקשת הסילוק נדחית, איפוא. אין צו להוצאות.