עע"מ 3202/05 הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמת-השרון נ. אשר גנין

לפני בקשה לעיין בתיק שבכותרת שהוגשה על ידי עו"ד גינו וינס, אשר אינו נמנה עם בעלי הדין (להלן: המבקש) . כב' הנשיא ברק, בהחלטתו מיום 8.3.06, קבע כי הבקשה תידון בפני רשם בית המשפט. מכאן הבקשה שלפני.

1.

ההליך נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, אשר במסגרתו התקבלה עתירת המשיב להשבת בעלותו

בחלקה לאחר שזו הועברה על ידו בעבר ללא תמורה למערערת 1, עיריית רמת השרון.

המבקש מבהיר בבקשתו כי משרדו עוסק בתחום ההפקעות וכי יש למשרדו עניין רב בתיק על מנת להתעדכן באמור בו.

2.

בעלי הדין מתנגדים לבקשה. לטענת המערערות, הבקשה נועדה לעשות שימוש בעמלן בכל הקשור בתיק, תוך העלמת ענינו האישי של המבקש בתיק או עניין לקוחותיו. טענתן היא, כי תכלית הבקשה היא להשיג מידע משפטי אשר ישמש את המבקש כנגד המערערות לצורך עניין המצוי בטיפולו. התנגדות ב"כ המשיב לבקשה מתבססת על שלושה אדנים. ראשית , לטענתו, אין להיעתר לבקשה מטעמים של צנעת הפרט. לפי הנטען, המערערות העלו בכתבי טענותיהן טענות אישיות פוגעניות בנוגע למשיב ואין הוא מעוניין כי הן תיחשפנה לפני צד שלישי. שנית , לטענתו, מבקשת המבקש עולה שהוא מבקש להיבנות מאופן הצגת העתירה בכתב העתירה המינהלית ובסיכומים שנערכו על ידו. לפי הנטען, בעריכתם של כתבי בי דין אלה הושקעה עבודה רבה, תוך שימוש בידע ובניסיון שנצברו בעמל של שנים, ולפיכך מתן רשות למבקש לעיין בהם ולהעתיקם אינה מוצדקת ומהווה הפרת זכויות יוצרים. שלישית , לטענתו, אין לאפשר למבקש לעיין בחוות הדעת שהוגשו על ידי המשיב ולצלמן שכן לעורכי חוות הדעת מוקנות בהן זכויות יוצרים.

3.

נקודת המוצא לדיון בבקשה לעיין בתיק היא שיש לאפשר את העיון בתיק אלא אם כן העיון אסור על פי דין. נקודת מוצא זו נגזרת מעקרון פומביות הדיון הקבוע בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה. כאשר בעלי הדין הינן רשויות ציבורית הממלאות תפקיד על פי דין, כמו במקרה דנן, זכות העיון נובעת גם מחובת האמון הבסיסית המוטלת על רשות ציבורית (ראו: רע"א 291/99 ד.נ.ד אספקת אבן ירושלים נ' מנהל מס ערך מוסף , פ"ד נח(4) 221). יחד עם זאת, זכות העיון בתיקי בית המשפט אינה מוחלטת. היא כפופה למגבלות הדין וכן יש לאזנה כנגד אינטרסים נגדיים של בעלי הדין.

בשלב ראשון, יש לבחון אפוא אם קיים איסור בדין על העיון בתיק. בהקשר זה, ערה אני לטענת המשיב כי במתן זכות עיון

למבקש נפגעות זכויות היוצרים של עורכי חוות הדעת אשר, לפי המשתמע מטענתו, צורפו לתיק וכן נפגעות זכויות יוצרים שלו בכתבי הטענות המצויים בתיק. אקדים ואומר כי עיון בתיק מלמד שחוות הדעת אליהן מתייחס המשיב כלל לא צורפו לתיק שלפני, אשר רק לגביו הוגשה הבקשה לעיון. בדומה, לא צורף לתיק כתב העתירה המינהלית. משעה שאלה לא צורפו לתיק, ממילא לא מתעורר הצורך לבחון האם ניתן להתיר את העיון בהן. אשר לסיכומים שהוגשו על ידי ב"כ המשיב, השאלה האם כתבי בי דין מהווים "יצירה ספרותית" המוגנת על ידי דיני זכויות היוצרים וכן השאלה האם הופרה זכות זו הן שאלות שאינן נקיות מספקות אשר יש לבחון אותן בכל מקרה לפי נסיבותיו (ראו בעניין זה: א(ת"א) 38116/05 קלדרון יעקב, עו"ד נ' גולן אלון , עו"ד (טרם פורסם)). במצב דברים זה, אין לקבוע, לצורך הבקשה שלפני, כי מתן זכות עיון "אסורה על פי דין", כמשמעות ביטוי זה בתקנה 4(א) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003). בטענות אלה, אין כדי למנוע את העיון עצמו, אלא על הטוען להפרה לנקוט אמצעים מתאימים לקבלת הסעדים הקבועים לעניין זה בדין (ראו: ע"א 8849/01 צבי סבוב, עו"ד נ' פז-גל חברה לשווק בע"מ , דינים עליון, כרך עא, 324).

בהעדר איסור על פי דין על זכות העיון, אפנה אפוא לבחון האם ראוי להתיר את העיון בתיק נוכח האינטרסים והזכויות של כלל הצדדים המעורבים. נקודת המוצא לדיון זה, היא שיש לאפשר את העיון. מטרת העיון של מבקש היא להתעדכן בכל הנוגע לתיק שכן הוא מטפל בתיקים בהם מתעוררות סוגיות דומות הקשורות להפקעת מקרקעין. בניגוד לעמדת המערערות, דעתי היא כי מדובר באינטרס לגיטימי. אך טבעי וראוי הוא, כי עורך דין המנהל תיקים אשר במסגרתם מתעוררות סוגיות דומות לאלה העומדות לבירור ולהרכעה בתיק המצוי לפני ערכאת ערעור יבקש להתעדכן בנוגע להתפתחויות בטיפול בתיק זה. טענת המערערות כי תכלית העיון היא "לצייד" את המבקש בחומר נגדן מעוררת תמיהה המתגברת נוכח היותן של המערערות רשויות ציבוריות הפועלות על פי דין. מעמדן זה רק מחזק את ההצדקה לאפשר למבקש לעיין בתיק. אשר לטענת המשיב כי התרת זכות העיון תפגע בצנעת הפרט. עיינתי היטב בכתב הערעור ובסיכומי התשובה, ואף שיש בהם התייחסות מטעם המערערות באשר לאופן התנהלות המשיב, לא ראיתי שיש בכך כדי לפגוע בצנעת הפרט שלו במידה המצדיקה את חסימת זכות העיון.

התוצאה היא, שניתנת בזה זכות עיון כמבוקש. אין צו להוצאות.