בג"ץ 64/17 מרכז השלטון המקומי בישראל נ. ממשלת ישראל

1.

לפניי בקשה אותה הגיש עו"ד משה ויסמן (להלן: המבקש ) לעיין בתיק בית המשפט.

מבקש העיון טוען כי הוא בעלים של דירה בבניין אשר לגביו הוגשה בקשה למתן היתר להריסה ובניה מחדש מכוח תמ"א 38 (תכנית המתאר הארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה), וכי הוא מתנגד להריסה כאמור. המבקש טוען כי ככל הידוע לו עניינה של העתירה הוא תכליתה ויישומה של תמ"א 38 והוא מעוניין לבחון האם יש בחומר שבתיק, ובפרט בעתירה, כדי לסייע לו.

2.המשיבות הודיעו כי אין להן התנגדות לבקשה לעיין בחומר שבתיק (בהתייחסן לכתבי בי-הדין שהיו בו במועד הגשת הבקשה) ואילו העותרים מתנגדים לבקשה.

לטענת העותרים העתירה - אשר עניינה תיקון 3/א לתמ"א 38 - היא תוצר של מחקר משפטי יסודי בו השקיעו שעות עבודה רבות, ומבקש העיון מעוניין לעשות שימוש בתוצר משפטי זה כ - "Free Rider" . בהקשר זה טוענים העותרים כי עיון של המבקש בעתירה יוביל לפגיעה מסחרית במשרד באי כוחם, ויפגע ב"יתרון התחרותי" שלהם. העותרים מוסיפים ומטעימים כי לימוד טענות דרך קריאת פסק דין אינו זהה לקריאה מלאה של כתב הטענות עצמו, וכי לפחות בנסיבות מסוימות יש לכתב הטענות מאפיינים של "סוד מסחרי". העותרים מדגישים כי למבקש אין קשר ישיר להליך שבכאן, וכי עיונו נדרש לו לפי הנטען לצורך הליך אחר. לטענת העותרים המבקש יוכל "ליהנות" מעקרון פומביות הדיון בדרך של נוכחות באולם הדיונים וכן עיון בהחלטות שיינתנו, אך אין מקום לאפשר לו לעיין - וודאי בשלב הנוכחי וטרם שהעתירה נדונה - בעתירה גופה. עוד מוסיפים העותרים כי המבקש פנה לבאי-כוחם לקבלת עותק של העתירה ובקשתו סורבה, ויש טעם לפגם בכך שהוא עוקף את סירובם בדרך של פניה בבקשת עיון לבית המשפט, ובהקשר אחרון זה מבוקש על ידם כי טרם מתן ההחלטה תינתן להם שהות לפנות לקבלת חוות דעת בעניין מוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. העותרים מוסיפים ומעלים חשש כי בכך שהמבקש יעלה בהליכים אחרים טענות דומות לאלו שהעלו הם בעתירה דנן, יהיה כדי לפגוע בעניינם שלהם. לחלופין מבקשים העותרים לדחות את ההיתר לעיון בעתירה עד לאחר שיינתן פסק דין בהליך.

בתשובה שהגיש המבקש הדגיש הוא כי עניינו בעיון הוא עניין אישי, ולא מקצועי, ועוד הדגיש כי העותרים הם גופים ציבוריים, כי אין בכוונתו להפר את זכויות היוצרים של באי-כוח העותרים, וכי לא מתעוררת בענייננו כל שאלה אתית.

3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ואיזנתי בין כל השיקולים הרלבנטיים הגעתי לכלל מסקנה כי הכף נוטה לקבלת הבקשה.

כאמור עניינה של העתירה בהוראות תיקון 3/א לתמ"א 38. לטענת המבקש נדרש לו עיון בעתירה - אשר הוגשה על ידי מרכז השלטון המקומי, פורום הערים העצמאיות (פורום ה-15) ועשרים עיריות ומועצות מקומיות - נוכח בקשה להיתר הריסה ובניה מחדש שהוגשה ביחס לבניין בו מצויה דירה שבבעלותו.

טעם זה שהעלה המבקש צולח את נטל ההנמקה הקל יחסית המוטל על צד שלישי המבקש לעיין בתיק בית משפט .

יוזכר בהקשר זה כי הכלל הנגזר מעקרון פומביות הדיון וחופש המידע הוא כי יש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט "אלא אם קיימים הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון..." (ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים , פ"ד נה(2) 433, 437 (2000). כן ראו בג"ץ 9474/00 גל נ' ראש עירית חיפה, עמרם מצנע , פ"ד נט(3) 714, 718 (2004)). בפסיקה הודגש בהקשר זה כי נטל ההנמקה המוטל על מבקש העיון הוא קל יחסית, ועוד נקבע כי כאשר הטעם שביסוד הבקשה הוא הליך משפטי אחר אשר יש לו קשר ענייני נטען להליך בו מבוקש העיון, ככלל מבקש העיון אינו נדרש להסביר כיצד העיון יועיל לו להתדיינות המשפטית "האחרת" (השוו: ע"א 7379/06 ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ נ' טהוליאן

(26.8.2010); בג"ץ 10003/08 מ. לסר בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר , פסקה 10 (5.4.2012); דנ"פ 7005/12 בר עידן יצור ופתוח בע"מ נ' הוועדה המרחבית לתכנון ולבניה שקמים , פסקה 3 (14.4.2016)). מכל מקום בענייננו הדבר אינו טעון הסבר מעבר למפורט בבקשה ובתשובה, ודי בכך שהסוגיה המשפטית נשוא העתירה רלבנטית להליך המתנהל או שיתנהל בעניינו של המבקש (גם אם הצדדים להליך שונים).

אכן זכות העיון, ככל זכות אחרת, אינה זכות מוחלטת. לפיכך כאשר קיים איסור בדין על חשיפת חומרים שבתיק אין לאפשר עיון. כמו כן, מקום בו בעלי הדין טוענים לפגיעה באינטרס ממשי הטעון הגנה - למשל טענה לפגיעה בפרטיות או לסוד מסחרי - יש לאזן בין האינטרסים משני צידי המתרס (ראו לשון הוראת תקנה 4(ד)

לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקי בית משפט), תשס"ג-2003 (להלן: תקנות העיון ). כן ראו למשל: בג"ץ 5699/07 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (23.4.2009); בג"ץ 3884/16 פלונית נ' השר לביטחון פנים (26.2.2017)). אולם הפסיקה הדגישה בהקשר זה כי על המתנגד לבקשת עיון רובץ הנטל לשכנע כי אין להתירו, וכי עליו להעלות בהקשר זה טעם ממשי וכבד משקל המצדיק את שלילת העיון ואף לספק הסבר קונקרטי באשר לפגיעה העלולה להגרם כתוצאה מחשיפתם של מסמכים ספציפיים (ואין די בהקשר זה בטענות כלליות) (ראו: ראו בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים , פסקאות 24-26 (8.10.2009); בג"ץ 10076/02 ד"ר רוזנבאום נ' נציב שירות בתי הסוהר (22.8.2005); ע"א 3976/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ קבוצת כרמלטון בע"מ (25.10.2004)).

4.במקרה דנן העתירה עוסקת בעניין ציבורי מובהק, ואין לה נגיעה לעניינים שבצנעת הפרט או המצויים תחת הפרטיות העסקית של בעלי הדין. הטענה העיקרית היא כי העיון בעתירה יפגע בבאי כוח העותרים אשר השקיעו ממרצם ומזמנם בגיבוש העתירה, אשר יש לראותה, כך נטען, כמעין סוד מסחרי שלהם. כן הועלתה טענה כי עיון בעתירה עשוי לפגוע בסיכוייה, וכפועל יוצא בעותרים עצמם.

איני סבורה כי טעמים אלו שהעלו העותרים הם בבחינת "טעם ממשי וכבד משקל" המצדיק את שלילת העיון בתיק.

טענת בעלי דין כי אין לאפשר עיון בעתירה העוסקת בעניין ציבורי והמתנהלת באופן פומבי בשל "זמן, כסף ועמל" שהם ובאי כוחם השקיעו בהכנת עתירה נדחתה בעבר בבית משפט זה, וכך נקבע:

"עצם הטענה כי העיון בתיק יפגע בעותרים משום שהשקיעו מכספם, זמנם ועמלם בתיק, אינה מוכיחה פגיעה קונקרטית בעותרים ואין בה כדי להצדיק מניעת העיון בתיק" (בג"ץ 7186/06 מלינובסקי נ' עיריית חולון , פסקה 8 (22.4.2009) (להלן: עניין מלינובסקי ). כן ראו עע"מ 3202/05 עיריית רמת השרון נ' גנין (18.7.2006)).

דברים אלו יפים גם למקרה דנן. אוסיף כי גם אם אניח כי לבאי כוח העותרים נתונות זכויות יוצרים בעתירה שהגישו (מבלי להדרש לכל השאלות המתעוררות בעניין זה. העותרים הפנו לע"א (חיפה) 40319-02-10 עו"ד יוסף סגל נ' עו"ד אבי גולדהמר (10.8.2010). כן ראו עניין מלינובסקי , פסקה 6), הרי שבכך יש להשליך על השימוש אותו יהיה רשאי המבקש לעשות בכתבי בי-הדין בהם יעיין ואין בכך כדי למנוע את העיון עצמו (השוו: בג"ץ 8621/12 טיב תשלובת טכסטיל (1969) בע"מ נ' שר האוצר , פסקה 9 (3.1.2013); עניין מלינובסקי , פסקה 6; ע"א 8849/01 פקיד השומה למפעלים גדולים נ' פז-גל חברה לשווק בע"מ , פ"ד נט(5) 385, 395-396 (2005)). כמו כן, את הטענה לפיה טיעון משפטי הנכלל בכתב טענות המוגש בהליך המתנהל בדלתיים פתוחות הוא בבחינת "מידע עסקי ... שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים" (ראו הגדרת "סוד מסחרי" בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999) אין מקום לטעמי לקבל, וגם ההבחנה המוצעת בהקשר זה בין הטענה המשפטית עצמה לבין אופן ניסוחה או אופן עריכתה והצגתה בפני בית המשפט במסגרת כתב טענות מוקשית היא בעיני. יתרה מכך, לטעמי הטענה כי אופן הצגתו של טיעון משפטי בכתב בי-דין המוגש לבית המשפט בהליך המתנהל בדלתיים פתוחות הוא "מעין סוד מסחרי" עומדת בסתירה לעקרון פומביות הדיון ולהלכות שהותוו בפסיקה (ויוזכר כי ההליך כולו פומבי הוא, ואין די אפוא בהצעה שהמבקש יסתפק בעיון בהחלטות ובנוכחות בדיון שיתקיים בפני מותב תלתא). גם את טענת העותרים לפיה אין לאפשר עיון בעתירה נוכח החשש שהשימוש שייעשה על ידי המבקש בטיעונים המשפטיים הכלולים בעתירה יפגע בסיכוייה של העתירה איני מוצאת לקבל. מדובר בטענה ספקולטיבית, אשר אינה מהווה משקל נגד לזכות העיון.

לכל האמור אוסיף כי עניינה הציבורי של העתירה ומיהותם של העותרים, אשר כולם גופים ציבוריים, מחזקים אף הם את המסקנה כי יש להיעתר בענייננו לבקשת העיון (ראו: עע"ם 8597/10 חב' לן-לי אינטרנשיונל בע"מ נ' עיריית יהוד מונוסון , פסקה 4 (23.10.2011); בר"ם 8974/15 מוסקוביץ, אזרואל - משרד עורכי דין נ' גרוסמן

(13.4.2016)).

לבסוף איני מוצאת לעכב את מתן ההחלטה לשם הגשת חוות דעת מטעם ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. את בקשת העיון יש לבחון בהתאם להוראות תקנות העיון ולהלכות שנקבעו בפסיקתו של בית משפט זה ביחס לבקשות עיון בתיקים, עליהן עמדתי לעיל, ואין זו המסגרת הדיונית המתאימה לבחינת שאלות מתחום האתיקה המקצועית (מה גם שהמבקש הבהיר כי העיון נדרש לו באופן אישי כבעל דירה ולא ב"כובעו" כעורך דין).

מכל הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה לעיון מתקבלת. עם זאת היות ובמועד הגשת התגובות לבקשה הוגשו בהליך העתירה ונספחיה בלבד, והמשיבות הדגישו כי התגובה ניתנת ביחס למסמכים שבתיק, בשלב זה ניתן היתר לעיין בעתירה ובנספחיה. אשר לכתבי בי-הדין הנוספים שהוגשו לאחר הגשת הבקשה - ככל שהצדדים מתנגדים לעיון בכתבי בי-דין אלו או בחלק מהם יגישו תגובה מנומקת בתוך שבעה ימים מעת המצאת ההחלטה. היה ולא תוגשנה תגובות נוספות, יותר העיון בכל כתבי בי-הדין שבתיק.

בנסיבות העניין איני מוצאת לעשות צו להוצאות.