בג"ץ 9609/16 התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע" נ. הממונה

1.

לפניי בקשה אותה הגיש עו"ד אסף פוזנר

(להלן: המבקש ) לעיין בתיק בית המשפט.

עניינה של העתירה בבקשת העותרת להורות למשיבה על הגדלת תעריף הביטוח השיורי לאופנועים. לטענת המבקש נדרש לו עיון בחומר שבתיק כיוון שהוא מייצג נפגע בתביעה המתנהלת

בבית המשפט המחוזי לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ח-1975 כנגד העותרת, ובמסגרת ההליך הועלתה בין היתר שאלת שיעור ההיוון המתאים לפסיקת פיצויים. לטענתו לסוגיות המועלות בעתירה דנן עשויה להיות השלכה על השאלות הנדונות בהליך האמור (בשל טענה שהועלתה בגדרו לקשר בין שיעור ההיוון לפרמיות הביטוח).

2.

המשיבה הותירה את ההכרעה בבקשה לשיקול דעת בית המשפט, ואילו העותרת מתנגדת לבקשה.

העותרת טוענת כי מבקש העיון העלה נימוק "דחוק וכללי" שאין בו כדי לעמוד בחובת ההנמקה, וגם לגופם של דברים אין הוא מצדיק עיון בתיק. עוד טוענת העותרת כי במסגרת ההליך המתנהל בבית המשפט המחוזי הגיש מבקש העיון בקשה לגילוי ועיון במסמכים ספציפיים ובכך פועל הוא "בשתי חזיתות" דבר שאין לו מקום. העותרת מוסיפה וטוענת כי העתירה ונספחיה - ובפרט חוות דעת ומכתבים בין העותרת למשיבה - כוללים נתונים כלכליים שהם בגדר "סוד מסחרי" שלה. לפיכך, כך נטען, בכל מקרה אין מקום להתיר עיון מסמכים אלו ובהתייחסויות להם בעתירה.

המבקש הגיש תשובה מטעמו בה, בין היתר, שב וטוען הוא לקשר בין הסוגיות המועלות בשני ההליכים. כן טוען המבקש כי כתבי בי-הדין אינם כוללים "סוד מסחרי", וכי גם אם כך הוא יש להתיר את העיון בהם.

3.

הכללים הנוגעים לבחינת בקשות לעיין בתיקי בית משפט חזרו ונשנו בפסיקתו של בית משפט זה. בפסיקה זו נקבע כ י הכלל הנגזר מעקרון פומביות הדיון וחופש המידע הוא כי יש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט "אלא אם קיימים הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון..." (ע"א 4825/97 גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים , פ"ד נה(2) 433, 437 (2000). כן ראו בג"ץ 9474/00 גל נ' ראש עירית חיפה, עמרם מצנע , פ"ד נט(3) 714, 718 (2004)). עוד הודגש בפסיקה כי נטל ההנמקה המוטל על מבקש העיון הוא קל יחסית, כי על המתנגד לבקשת עיון רובץ הנטל לשכנע כי אין להתירו, וכי עליו להעלות בהקשר זה טעם ממשי וכבד משקל המצדיק את שלילת העיון ואף לספק הסבר קונקרטי באשר לפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מחשיפתם של מסמכים ספציפיים, ואין די בהקשר זה בטענות כלליות (ראו: בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים , פסקאות 24-26 (8.10.2009); בג"ץ 10076/02 ד"ר רוזנבאום נ' נציב שירות בתי הסוהר (22.8.2005); ע"א 3976/04 בנק דיסקונט לישראל בע"מ קבוצת כרמלטון בע"מ (25.10.2004)). כן נקבע בפסיקה כי כאשר הטעם שביסוד הבקשה הוא הליך משפטי אחר אשר יש לו קשר ענייני נטען להליך בו מבוקש העיון, ככלל מבקש העיון אינו נדרש להסביר כיצד העיון יועיל לו להתדיינות המשפטית "האחרת" (השוו: ע"א 7379/06 ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ נ' טהוליאן (26.8.2010); בג"ץ 10003/08 מ. לסר בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד החקלאות ופיתוח הכפר , פסקה 10 (5.4.2012); דנ"פ 7005/12 בר עידן יצור ופתוח בע"מ נ' הוועדה המרחבית לתכנון ולבניה שקמים , פסקה 3 (14.4.2016) (להלן: עניין בר עידן יצור ופיתוח בע"מ )).

4.

יישומה של פסיקה זו על ענייננו מוביל לטעמי לקבלת הבקשה, שכן העותרת לא הרימה את הנטל להוכיח קיומו של טעם כבד משקל המצדיק לחסות את העתירה ונספחיה.

ראשית, עמדת העותרת לפיה הטעם שהעלה מבקש העיון בבקשתו - עיון לצורך תביעה שהגיש בשם נפגע בו מתעוררות לטענתו סוגיות הקשורות לאלו שמתעוררות בעתירה - לא מצדיק להתיר את עיונו בתיק (כיוון שהטעם הועלה בכלליות וכיוון שאין בחומר שבתיק כדי להועיל למבקש בהליך אותו הוא מנהל), אינה עולה בקנה אחד עם הפסיקה הנזכרת לעיל. כעולה מן הפסיקה לצורך הכרעה בבקשת עיון אין צורך להידרש לשאלה האם ועד כמה יהיה בעיון להועיל למבקש העיון בהליך אשר בעטיו מבוקש הוא, ודי בכך שמבקש העיון הצביע על קשר ענייני אפשרי בין הטענות המועלות בשני ההליכים כדי להרים את הנטל הקל המוטל עליו בהקשר זה. בענייננו הצביע מבקש העיון על קשר ענייני כזה בבקשה ובתשובה שהגיש.

שנית, איני רואה לקבל את טענת העותרת לפיה יש למנוע את העיון בתיק כיוון שהמבקש הגיש בקשה לגילוי ועיון במסמכים בבית המשפט המחוזי. המדובר בשני מסלולים דיוניים נפרדים המוסדרים על ידי הוראות דין שונות. את הבקשה שלפניי עליי לבחון בהתאם להוראות הדין והפסיקה ביחס לעיון בתיקי בית משפט, ואין בהגשתו של הליך אחר או בקשה נפרדת בהליך אחר כדי לשנות מכך (השוו לעניין עתירה לפי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998: עניין בר עידן יצור ופיתוח בע"מ , פסקה 3).

שלישית, אף את טענת העותרת לפיה אין להתיר עיון בעתירה ובנספחיה כיוון שאלו כוללים סודות מסחריים (בהפנותה לחוות דעת אשר צורפה כנספח לעתירה ולהתכתבויות עם המשיבה, הכוללות התייחסות לנתונים כלכליים שלה), איני מוצאת לקבל.

תחילה אציין בהקשר זה כי ההליך מתנהל בדלתיים פתוחות ולא הוטל חסיון עליו או על מסמכים שבתיק. כן אציין כי בכל מקרה לא היה מקום להתנגדותה הגורפת של העותרת לעיון בתיק כולו וכי ראוי היה שלכל היותר תצמצם את התנגדותה לעיון במסמכים אליהם הפנתה, הכוללים לטענתה נתונים אותם יש לחסות. מכל מקום מבקש העיון עומד על עיון בכל המסמכים שבתיק, ועל כן יש לבחון האם יש לאפשר עיון גם באותם מסמכים.

עיינתי במסמכים אליהם הפנתה העותרת ומצאתי כי בנסיבות העניין אין מקום להגביל את העיון. כמצוין בעתירה ובחוות הדעת שצורפה לה העותרת-"הפול" אינה חברת ביטוח נפרדת אלא תאגיד שהוקם על ידי חברות הביטוח העוסקות בביטוח רכב חובה בישראל לניהול הסדר הביטוח השיורי. בהתחשב בכך נראה כי העותרת אינה מתחרה בחברות הביטוח ומובן כי גם מרשו של מבקש העיון אינו מתחרה שלה . העותרת מצידה לא פירטה מיהם מתחריה הפוטנציאליים, כיצד יהיה בחשיפת נתונים כלכליים למבקש העיון כדי לפגוע בה מן ההיבט העסקי ואף לא הפנתה לנתונים קונקרטיים בחוות הדעת אשר לטענתה הם בבחינת "סוד מסחרי", אלא ביקשה לדחות את הבקשה במלואה ולחלופין לחסות את כל חוות הדעת "וכל התייחסות בעתירה" הנוגעת לה (ואף זאת - מבלי שהפנתה לפסקאות קונקרטיות בעתירה אותן יש לטעמה לחסות). אעיר כי אין מקום לקבל בהקשר זה את טענתה המשתמעת של העותרת כי כל "נתון כלכלי" הוא "סוד מסחרי", דהיינו "מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו ..." [ההדגשה הוספה] (ראו הגדרת "סוד מסחרי" בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999). הנה כי כן, בהיעדר כל פירוט כאמור לעיל לא הרימה העותרת את הנטל להוכיח כי יש לחסות את חוות הדעת מחמת קיומו של "סוד מסחרי", ומשכך לא הרימה היא את הנטל להוכחת קיומו טעם כבד משקל המצדיק לחסות כתבי בי-דין או חלקם המוטל על המתנגד לעיון.

בנוסף לא מצאתי למנוע עיון במכתבים בין העותרת למשיבה ובהתייחסות להם להם בעתירה. גם לגבי מכתבים אלו לא הוכיחה העותרת קיומו של "סוד מסחרי", ומשצורפו הם לעתירה לא חלות בקשר אליהן הוראות הדין אליהם הפנתה העותרת (ויוזכר בהקשר זה כי המשיבה לא התנגדה לעיון המבוקש).

לבסוף, נתתי משקל במסקנתי לעניינה הציבורי של העתירה (קביעת "תעריף האופנועים") ומיהותם של הצדדים לה - תאגיד שהוקם לפי דין ורשות ציבורית - אשר גם בהם יש לתמוך בבקשת העיון (השוו: בג"ץ 64/17 מרכז השלטון המקומי בישראל נ' ממשלת ישראל , פסקה 4 (20.6.2017)).

5.

סיכומם של דברים

- מכל הטעמים המפורטים לעיל, הבקשה לעיון מתקבלת.

היות ובמועד הגשת הבקשה והתגובות לה כתב בי-הדין המהותי היחיד שהיה בתיק הוא העתירה ונספחיה, בשלב זה ניתן היתר לעיין בה. אשר לכתבי בי-הדין הנוספים שהוגשו לאחר הגשת הבקשה - ככל שהצדדים מתנגדים לעיון בכתבי בי-דין אלו או בחלק מהם יגישו תגובות מנומקות בתוך שבעה ימים מעת המצאת ההחלטה, ואלו (אם תוגשנה) תועברנה לטיפולי. היה ולא תוגשנה תגובות נוספות, יותר העיון בכל כתבי בי-הדין שבתיק.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.