עע"מ 4291/22 לשכת עורכי הדין בישראל נ. שלומי נתן ארז

1.

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת ש' רנר ) בעת״מ 16998-04-22 מיום 21.06.2022, בגדרו התקבלה עתירת המשיבים, וזאת עד להכרעה בערעור שבכותרת.

2.

ביסוד הערעור שבכותרת סוגיית מנגנון 'משיכת ערר' על מטלת הכתיבה (ראו תקנה 18(א) ותקנה 18ה(א)(4)-(6) לתקנות לשכת עורכי הדין (סדרי בחינות מדינת ישראל, באתיקה מקצועית החלה על עורכי דין זרים, ובבחינת ההסמכה לעריכת דין), התשכ"ג-1962 (להלן: התקנות ), והחלטות מבקשת 2 החל ממועד קיץ 2020), בבחינת לשכת עורכי הדין להסמכה לעריכת דין (ראו סעיף 38 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961); וזאת מקום בו נפסלו בדיעבד שאלות רב ברירה או שהתקבלה בהן תשובה חלופית נוספת, על-ידי בית משפט בעקבות עתירות או ערעורים מינהליים, בניגוד לשאלות בהן נקבע כאמור על-ידי מבקשת 2, עקב עררים שמוגשים על-ידי נבחנים מכוח תקנה 18ה(א)(1)-(3) לתקנות.

בפסק דינו קבע בית המשפט קמא, כדלהלן:

""הכשרתן" של תשובות נוספות או פסילתן של שאלות נוספות על אלו לגביהן החליטה הועדה הבוחנת בעררים שהוגשו אליה, וזאת בפסקי דין שניתנו בעתירות כנגד החלטתה, משמעותה למעשה כי כך היה ראוי להחליט מלכתחילה וכי החלטה אחרת איננה סבירה. שאם לא כן, אין הצדקה להתערבות בשיקול הדעת של הועדה הבוחנת של לשכת עורכי הדין (השווה על דרך ההיקש לבג"ץ 221/86 כנפי נ. בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מא(1) 469 שם נפסק, לעניין דיני הטעות, כי יש לראות בהחלטה המפרשת חוק כהצהרה על מובנו של דבר החקיקה שהיה קיים מאז מעולם). ככל וזהו אכן מצב הדברים, אזי אילו פעלה הועדה הבוחנת בסבירות והייתה מכשירה או פוסלת את שנקבע בפסיקה מאוחרת יותר כי כך היה עליה לעשות, היה חל בעניינם של העותרים מתווה המשיכה האוטומטי והם היו עוברים את הבחינה.

אכן, העותרים נטלו סיכון בהגשת הערר על מטלת הכתיבה כי בעקבות הגשת הערר ציונם בבחינה ירד. עם זאת, אין לומר כי הם נטלו סיכון או היה עליהם ליטול סיכון כי ועדת הבחינות תפעל שלא בסבירות בכל הנוגע להחלטה בעררים שהוגשו על פתרון הבחינה.

אי השוויון שנוצר מובנה בהחלטת ועדת הבחינות לפרסם בנפרד ובמועדים שונים את ההחלטה בעררים בנוגע לשאלות הרב ברירה ובמטלת הכתיבה תוך מתן אפשרות למתווה משיכה אוטומאטי בפער הזמנים שבין השניים. אלמלא פיצול זה, שהוחל בו בשנת 2020, היה אכן חל הכלל ולפיו הציון בערר הוא הציון הקובע כאמור בתקנות. ייתכן כי תוצאה זו הייתה פחות מיטיבה עם כלל הנבחנים ואולם הפוטנציאל לחוסר שוויון במקרה זה היה נמנע. משבחרו המשיבות להיטיב עם ציבור הנבחנים כדבריהן ולאפשר את מתווה המשיכה האוטומטי דומה כי יש מקום להחיל הטבה זו גם על העותרים.

לפיכך העתירה מתקבלת ואני מורה כי ציונם של העותרים במטלת הכתיבה יהא כאילו הערר בעניינם נמשך."

3.

בהחלטתי מיום 24.06.2022 הוריתי למשיבים להגיש תגובתם לבקשה; עוד הוריתי כי התיק יקבע לדיון לפני הרכב במהלך חודש יולי. ביום 03.07.2022 הוגשה תגובת המשיבים, והתיק נקבע לדיון ביום 25.07.2022.

4.

בפי שני הצדדים טענות רבות כּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת־הַיָּם; אולם, לאחר עיון בבקשה ובתגובה על נספחיהן, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל; ואבאר טעמיי להלן.

5.

כלל הוא שאין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע ההחלטה עליה מערערים (תקנה 42 לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000), וכי על המבקש סעד זמני בערעור להוכיח התקיימותן של שתי אמות מידה מרכזיות - כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (עע"מ 1957/20 שיא שי עד בע"מ נ' המפקח על השירותים הפיננסים פסקה 10 (07.04.2020)).

6.

אשר לסיכויי הערעור במקרה דנן, על פניו ומבלי להביע עמדה לגופו של עניין, דומה כי לשני הצדדים טענות כבדות משקל; כך, גם מאזן הנוחות במקרה זה נע ונד בין טענות משמעותיות משני צידי המתרס, אך דומה כי הוא נוטה יותר לקבלת הבקשה וזאת בשל שלושה טעמים מצטברים:

ראשון הוא פרק הזמן הקצר עד לשמיעת הערעור (כשבועיים בלבד); הטעם השני יסודו בהשפעות הרוחב שטומן בחובו פסק הדין מושא הערעור על ציבור רחב של נבחנים; והטעם השלישי הוא כי גם אם נראה במשיבים, כמצוות פסק דינו של בית המשפט קמא, כ"מי שקיבל[ו] ציון של 60 אחוזים לפחות מהציון הכולל בבחינה, יראו אות[ם] כמי שעבר[ו] את הבחינה" (ראו תקנה 18ג לתקנות) - אין הדבר אומר כי הם רשאים לעסוק בעריכת דין בטרם התקיים טקס הסמכתם ובטרם התקבלו הם באופן רשמי לחברות בלשכת עורכי הדין. משכך איני סבור כי נגרמת להם פגיעה משמעותית, וממילא לא כזו שלא ניתנת לשיפוי (ויוזכר כי המבקשות חתמו על כתב התחייבות עצמית, לפיו יפצו את המשיבים בגין כל נזק שיגרם עקב מתן צו זמני).

7.

שתי הערות בטרם חתימה. האחת היא כי שומה על המבקשות לתת דעתן לפרק הזמן שיינתן לנבחני מועד קיץ 2022, שהתקיים ביום 28.06.2022, לצורך הגשת ערר על מטלת הכתיבה, לאחר שיוכרע הערעור שבכותרת. השנייה היא כי אין בהחלטתי זו, ואיני מביע כל עמדה בעניין, כדי לדחות או לאיין את האפשרות כי המותב אשר יכריע בערעור יעשה כן במובן העקרוני, דהיינו - מבלי שתוצאת הערעור "תשיב את הגלגל לאחור" ביחס למשיבים; כפי שנעשה במקרים אחרים שעניינם בחינת ההסמכה של לשכת עורכי הדין. אולם, החלטה זו היא לפתחו של המותב אשר ישמע את הערעור ביום 25.07.2022, והוא יכריע בה כחוכמתו.

8.

הבקשה מתקבלת אפוא.