עע"מ 5853/05 אחים כאלדי בע"מ נ. רכבת ישראל בעמ

1.בפניי בקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור שהגישה המערערת על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' סגן הנשיא י' זפט), לפיו נדחתה עתירת המערערת להצהיר על ביטול החלטת וועדת המכרזים של המשיבה מס' 1 (להלן: רכבת ישראל או וועדת המכרזים ) שקבעה כי, המשיבה מס' 2 זכתה במכרז לביצוע חלק מעבודות התשתית למסילת באר שבע-נתיבות. כן עתרה המערערת לכך שבית המשפט יצהיר שהיא הזוכה במכרז הנזכר.

2.טענותיה של המערערת בפני בית המשפט המחוזי התמקדו בשניים: בשורה של פגמים שנפלו, לדבריה, בהצעת המשיבה מס' 2 ובכך שוועדת המכרזים החליטה שלא לאמץ את המלצת הוועדה המקצועית שהמליצה על המערערת, החלטה אשר לקתה בחוסר סבירות, לטענת המערערת.

בית המשפט המחוזי דחה טענות אלו וקבע כי הפגמים עליהם הצביעה המערערת בהצעת המשיבה מס' 2 היו פגמים טכניים שאין בהם כדי להביא לפסילת ההצעה. באשר להמלצת הוועדה המקצועית, בית המשפט קבע כי הוועדה המקצועית המליצה לוועדת המכרזים לבחור בהצעתה של המערערת, על אף שהצעתה של המשיבה מס' 2 היתה הזולה ביותר, מפני שסברה שהצעתה של המשיבה מס' 2 לא היתה מאוזנת, שכן בסעיפים מסוימים מחיריה היו גבוהים, ובסעיפים אחרים מחיריה היו נמוכים. הוועדה המקצועית חששה שהמשיבה מס' 2 לא תשלים את הפרויקט. ואולם, לאחר שניתנה ההמלצה, הזמינה וועדת המכרזים את המשיבה מס' 2 לברר את הצעתה, ומשהגיעה למסקנה כי המשיבה מס' 2 תוכל לבצע את התכנית, בחרה בה. בית המשפט קבע כי לא נפל כל דופי בהזמנת המשיבה מס' 2 לשיחת בירור ובקבלת הצעתה בנסיבות המתוארות, שכן הסמכות לבחור בהצעה נתונה לוועדת המכרזים.

3.על החלטת בית המשפט המחוזי הגישה המערערת ערעור לבית משפט זה, בו חוזרת היא על טענותיה באשר לפגמים שנפלו בהצעת המשיבה מס' 2 ובאשר לחוסר סבירות החלטת וועדת המכרזים שלא לאמץ את המלצות הוועדה המקצועית. בד בבד עם הגשת הערעור, הגישה המערערת בקשה לסעד זמני לתקופת הערעור. המשיבים מתנגדים למתן הסעד. לטענתם, מתן הסעד כמבוקש, ודחיית ביצוע עבודות מכרז, עשויים לגרום לנזק בלתי הפיך לציבור. לעומת זאת, אם תזכה המערערת בערעור, תוכל לזכות בפיצוי מספיק בגין הנזקים שנגרמו לה. מאזן הנוחות נוטה אפוא לטובת המשיבים. כן טוענים המשיבים כי אין סיכוי של ממש לערעור, הן משום שפסק הדין של בית המשפט המחוזי מנומק היטב ומבוסס על קביעות עובדתיות בהן בית המשפט שלערעור לא יתערב והן משום שהחלטת וועדת המכרזים לא לקתה בחוסר סבירות.

4.לאחר בחינת הבקשה, החלטת בית המשפט המחוזי, הודעת הערעור ותגובות המשיבים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות. בית המשפט ייעתר לבקשה למתן סעד זמני בערעור רק אם יראה המבקש כי סיכויי הערעור ומאזן הנוחות נוטים לטובתו. במקרה דנן, מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים, לטובת רכבת ישראל, הפועלת בשם האינטרס הציבורי. היחסים בין המערערת ורכבת ישראל הנם יחסים מסחריים, וניתן, במקרה שהמערערת תזכה בערעור, לפצות אותה בפיצוי כספי בגין הנזקים שייגרמו לה. מנגד, קשה יהיה להעריך את הנזק אשר עלול להגרם לציבור אם יידחה ביצוע העבודות, וספק אם ניתן יהיה להבטיח פיצוי מלא (ראו: עע"מ 5265/04 א.י.ל סלע (1991) בע"מ נ' חברת נתיבי איילון בע"מ ואח' (טרם פורסמה, ניתנה ביום 24.6.2004). משכך, דין הבקשה להדחות, ואיני רואה צורך להביע עמדה באשר לסיכוי הערעור.

הבקשה נדחית אפוא.

אין צו להוצאות.