עע"מ 6336/09 אויאנג ריו נ. שר הפנים

בקשה למתן סעד זמני בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ד"ר ק' ורדי) מיום 29.7.2009, בו נדחתה עתירת המבקש, אזרח סיני, להורות למשיבים להאריך את אשרת השהייה שלו בישראל.

1.

המבקש, אזרח סיני יליד 1969, נכנס לישראל כדין ביום 12.8.2007 לצורך עבודה בענף הבניין אצל תאגיד בניין, באשרה שתוקפה עד יום 31.12.2008. בחודש ספטמבר 2008 פוטר המבקש מעבודתו, אך לא עלה בידיו להסדיר את מעמדו בישראל באמצעות תאגיד אחר בתוך 30 הימים שבמהלכם אמור היה לעשות כן על פי נוהלי משרד הפנים. לפיכך, פנה המבקש ביום 17.11.2008 בעתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בה ביקש לאפשר לו לקבל אשרת עבודה בענף הבניין למשך 63 חודשים כנהוג (להלן:

העתירה הראשונה ). במסגרת זו הגיעו הצדדים ביום 25.1.2009 להסכמה לפיה יתאפשר למבקש להסדיר את מעמדו בישראל בתוך 30 ימים וכי לצורך כך יפנה למדור תשלומים במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (להלן:

מת"ש ) באמצעות תאגיד בניין המעוניין להעסיקו. עוד צוין בהודעה המוסכמת כי "לא תשמע טענה מפי העותר כי לא ידע מהן זכויותיו וחובותיו בהתאם להוראות נוהל תאגידים וחוזר מנהל אגף מספר 22/08". בעקבות הסכמה זו נמחקה העתירה הראשונה שהגיש המבקש, וביום 18.2.2009 אכן פנה התאגיד "ר. מעוז משאבי אנוש בע"מ" (להלן: " ר' מעוז" ) למת"ש ובקשתו להעסיק את המבקש אושרה, אלא שביום 11.3.2009 ביקש התאגיד לבטל את הבקשה בציינו כי הוא אינו מוצא את המבקש. כארבעה חודשים לאחר מכן, ביום 13.7.2009, נעצר המבקש בגין שהייה בלתי חוקית והוצאו נגדו צו הרחקה וצו משמורת. בעקבות מעצרו פנה המבקש ביום 20.7.2009 לבית הדין לביקורת משמורת בבקשה לשחרורו בערבות, תוך שהוא מצרף מכתב מתאגיד "עמלים משאבי אנוש בע"מ" המודיע על כוונתו לקלוט אותו כעובד מיד לאחר שחרורו ממשמורת. ביום 21.7.2009 הגיש המבקש עתירה נוספת לבית המשפט לעניינים מנהליים, היא העתירה נשוא הבקשה שבפניי, בה ביקש כי תוארך אשרת השהייה שלו בישראל עד תום תקופה של 63 חודשים, בשים לב לכך שישנו תאגיד המעוניין להעסיקו.

2.

בפסק דינו מיום 29.7.2009 דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את העתירה בקובעו כי המבקש שוהה בארץ כשנה באופן בלתי חוקי ומתוכה כשבעה חודשים לאחר ההסדר שהושג בעתירה הראשונה, תוך שהוא עובד בעבודות מזדמנות פרטיות. זאת מבלי שניסה להסדיר את מעמדו אף שהיה מודע לתוכן ההסדר וטענותיו בדבר ניסיונות שעשה להסדרת מעמדו בתאגידים שונים הועלו לראשונה רק לאחר מעצרו. בית משפט קמא קיבל את עמדת המשיבים לפיה בנסיבות אלה מתן אפשרות למבקש להמשיך לעבוד בארץ עלול לפתוח "פתח לכל בקשה של עובד שיוכל במשך תקופה ארוכה לשהות שלא כדין ולא לכבד הסכמים שקיבלו אף תוקף של פסק דין ולא לפנות להסדרת מעמדו, ובסופו של יום משייעצר יחפש תאגיד שיהיה מוכן להעסיקו ויבקש להכשיר את כל מה שהיה עד אז". מטעמים אלה דחה, אפוא, בית משפט קמא את העתירה וביטל את צו הביניים שניתן למניעת הרחקתו של המבקש מן הארץ, אך עיכב את ביצוע ההרחקה עד ליום 5.8.2009.

3 .

ביום 5.8.2009 הגיש המבקש לבית משפט זה ערעור על פסק-דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים ועימו הבקשה שבפניי למתן סעד זמני לתקופת הערעור. המבקש טוען כי אם תידחה הבקשה והוא יורחק מן הארץ יהיה זה בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו אפילו יזכה בערעור והערעור יתייתר למעשה. המבקש מוסיף וטוען כי אם יעוכב ביצועו של פסק הדין לא ייגרם למשיבים כל נזק שכן הוא מוחזק במשמורת וככל שהערעור יידחה ניתן יהיה להרחיקו מן הארץ ללא קושי. לבסוף טוען המבקש בבקשתו כי סיכויי הערעור טובים וכי אין לומר שהערעור על-פניו חסר סיכוי. בערעור טוען המבקש כי הוא נכנס לישראל לפני פחות משנתיים ולשם כך נאלץ לשלם סכומי כסף גדולים, כי עד למועד פיטוריו הוא שהה בישראל כדין, כי מיד בסמוך לאחר ההסכמה אליה הגיעו הצדדים במסגרת העתירה הראשונה הוא פנה למספר תאגידים בענף הבניין, כי הוא לא ידע על כך שהתאגיד "ר. מעוז" פנה להסדרת מעמדו ועל כך שניתנה תשובה חיובית בעניינו וכי מעצם הביטול המהיר של הבקשה עולה שהתאגיד לא עשה מאמץ מינימאלי לאתרו. המבקש מוסיף וטוען כי בניגוד לקביעתו של בית משפט קמא הוא לא שהה בארץ שלא כדין במשך כשנה אלא פחות מכך וכי הוא הגיש את העתירה הראשונה בתוך חודש לכל היותר מרגע שסורבה בקשתו להסדרת מעמד. המבקש טוען עוד כי הוא לא הסדיר את מעמדו בתוך 30 יום כפי שהוסכם מסיבות שאינן תלויות בו, שכן באותה תקופה לא הייתה דרישה לעובדים בתחום הבניין; רשויות המדינה הן שעיכבו את מתן היתרים לתאגידים בשנת 2009 והתאגידים עצמם לא ידעו כמה היתרים יקבלו באותה שנה; בפועל הנפקת האשרות לעובדים בתחום הבניין נעשתה רק לקראת חודש יוני 2009 ועד לאותו מועד לא ניתן היה להסדיר מעמדם של עובדים בתחום הבניין. המבקש טוען כי הוא נאלץ לעבוד בעבודות מזדמנות על מנת להחזיר את ההלוואה שלקח בסין ולשלם לעורך-דינו, וכי הוא סבר בתום לב שבעיית האשרות משותפת לכלל העובדים הזרים בענף הבניין. לבסוף טוען המבקש כי הוא ביקש מיוזמתו להסדיר את מעמדו לאחר שפוטר, כי יש בכך כדי לסתור את קביעת בית משפט קמא לפיה הוא בחר לעבוד בעבודות מזדמנות מבלי להסדיר את מעמדו, כי כיום יש תאגיד המוכן לקלוט אותו באופן מיידי, כי המשיבים מסכימים במקרים רבים לאפשר לעובדים שנעצרו להסדיר מעמדם מחדש אפילו ביקשו זאת רק לאחר מעצרם, וכי אם ישוב לסין מבלי להחזיר את ההלוואות שלקח בהסתמך על כך שיעבוד בישראל במשך 5 שנים לפחות "הוא ובני משפחתו יחשבו למתים".

4.

המשיבים מצידם מתנגדים לבקשה וטוענים כי סיכויי הערעור נמוכים ביותר. לטענת המשיבים, פנייתה של חברת "ר. מעוז" למת"ש והעובדה שהיא ביטלה את בקשתה להעסיק את המבקש לאחר שלא הצליחה לאתרו, מלמדים כי אין לשמוע מפי המבקש טענה כי פנה כביכול למספר תאגידים ללא הועיל וכן טענה כי לא ניתן היה להסדיר את מעמדם של העובדים בענף הבניין באותה תקופה. עוד טוענים המשיבים כי המבקש אינו עונה על התנאים הקבועים ב"נוהל העסקת עובדים זרים בענף הבניין על ידי קבלני כוח אדם" (להלן: נוהל התאגידים ) לצורך השמתו אצל מעסיק אחר בענף הבניין, שכן הוראת הנוהל המסדירה את המעבר של עובד מתאגיד מורשה אחד לשני קובעת כי תינתן לעובד שהות בת 30 ימים לחיפוש עבודה אצל תאגיד מורשה אחר, ואילו המבקש במשך חודשים רבים לא פנה להסדיר את מעמדו ורק לאחר מעצרו, במסגרת העתירה שהגיש, ביקש הזדמנות נוספת לכך. המשיבים מוסיפים וטוענים כי המבקש אף לא עומד בהוראות חוזר מנהל אגף 22/08 שעדכן את נוהל התאגידים, לפיו במקרים בהם קיימת ראשית ראיה כי האיחור ברישום נבע ממחדל של התאגיד יתאפשר רישומו של העובד בתוך 60 ימים מן היום שבו דווח על הפסקת העסקתו. עוד טוענים המשיבים כי במסגרת ההודעה המוסכמת ניתנה למבקש הזדמנות להסדיר את מעמדו אך הוא לא עשה כן גם כשנמצא מעסיק שהיה מוכן לקלוט אותו, וכי בהודעה צוין מפורשות שהובהרו לו זכויותיו וחובותיו. המשיבים טוענים, אפוא, כי בנסיבות אלו ונוכח שיקול הדעת הרחב הנתון להם בנושא זה, אין כל עילה להתערב בהחלטת משרד הפנים מה גם שהמבקש לא הציג טעמים עניינים לחריגה מן הנהלים וקבלת הערעור תיצור אי-שוויון בין העובדים הזרים בענף הבניין. לבסוף טוענים המשיבים כי המבקש מיוצג על-ידי עורך דין ונוכחותו בישראל אינה חיונית לבירור טענותיו.

להשלמת התמונה יצוין כי עם הגשת הערעור, ביום 5.8.2009, עוכבה הרחקתו של המבקש מישראל עד למתן החלטה אחרת.

5.

דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי על המבקש סעד זמני בשלב הערעור רובץ הנטל להראות שסיכויי הערעור טובים ושמאזן הנוחות נוטה לטובתו כך שאי-מתן הסעד הזמני יגרום לו נזק בלתי הפיך (ראו: עע"ם 6881/07

ברגר נ' המועצה האזורית עמק חפר , פיסקה 6 (טרם פורסם, 24.9.2007) ; עע"ם 3692/08 קדאלי נ' משרד הפנים , פיסקה 4 (טרם פורסם, 14.5.2008) (להלן: עניין קדאלי ); עע"ם 549/08 שנגן נ' משרד הפנים ,

פיסקה 5 (טרם פורסם, 18.2.2008) (להלן: עניין שנגן )). בענייננו נראה על פניו כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, בהתחשב בעובדה שהמבקש פוטר מעבודתו לכל המאוחר בחודש ספטמבר 2008 ומאז, במשך כמעט שנה, לא נקלט בעבודה אצל תאגיד אחר היכול לבקש עבורו אשרת שהייה. המבקש שוהה בישראל שלא כדין לפחות מאז 25.2.2009 (30 ימים לאחר מחיקת העתירה הראשונה) ובמשך כחמישה חודשים שחלפו מאז ועד שנעצר ביום 13.7.2009 לא פנה להארכת התקופה שניתנה לו להסדרת מעמדו בישראל, אף שהיה מודע לנהלים החלים לגבי עובדים זרים בענף הבניין. לכך יש להוסיף כי המבקש עצמו טוען שהאשרות המוקצות לתאגידים פורסמו במהלך חודש מארס 2009 וטענתו לפיה רק בחודש יוני 2009 התקבלו האשרות בפועל אינה יכולה להועיל לו, שכן בין חודש מארס 2009 לחודש יוני 2009 יכול היה המבקש לפנות לאחד מאותם תאגידים מורשים כדי שיפנו בבקשה לקליטתו. טענת המבקש לפיה קיים תאגיד המוכן לקלוט אותו נשמעה רק ביום 20.7.2009, לאחר הוצאת צו המשמורת ופניית חברת "ר. מעוז" לביטול הבקשה לאישור העסקתו של המבקש משום שלא הצליחו למצאו מלמדת אף היא על התנהלותו הבעייתית של המבקש.

אשר למאזן הנוחות, כבר נפסק כי הנזק הנגרם כתוצאה מדחיית בקשה למניעת הליכי הרחקה מן הארץ בשלב הערעור אינו בלתי הפיך, שכן אם יתקבל הערעור

יוכל המבקש לשוב לישראל (ראו: עע"ם 5014/04 פובאדורה נ' שר הפנים (לא פורסם, 29.7.2004); עניין קדאלי , פיסקה 4 ). אין להתעלם אומנם מטענת המבקש לפיה ככל שהוא יזכה בערעור יקשה עליו לשוב לישראל בין היתר בשל העלות הכרוכה בכך, אך נוכח סיכויי הערעור שאינם גבוהים אין בטעם זה לבדו כדי להצדיק את מתן הסעד הזמני (ראו: עניין קדאלי , פיסקה 4; עניין שנגן , פיסקה 5).

אשר על כן, הבקשה נדחית והצו הארעי שניתן ביום 5.8.2009 מבוטל.

אין צו להוצאות.