פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
עע"מ
6385/14 - ב'
לפני:
כבוד הרשמת ליאת בנמלך
המערערת:
כהן גבעון סוכנות לביטוח (1994) בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. עיריית ראשון לציון
2. י. פרי סוכנות לביטוח (1995) בע"מ
3. כלל חברה לביטוח בע"מ
בקשה להוצאת מוצג
החלטה
המשיבות 2 ו-3 עותרות להוצאת מוצג מתיק מוצגי המערערת ולמחיקת ההתייחסות אליו בסיכומיה.
המוצג נשוא הבקשה הינו מכתב מיום 1.8.2011 של היועץ המשפטי במשרד הפנים אל היועץ המשפטי של החברה למשק וכלכלה בדבר החובה לערוך מכרזים פומביים בנוגע לביטוחי רשויות מקומיות (מוצג 4, להלן: חוות הדעת ). עיון בבקשה ובתגובת המערערת מלמד כי זו אינה חולקת על טענת המשיבות 2-3, אליה הצטרפה גם המשיבה 1, לפיה חוות הדעת לא הוצגה בבית המשפט קמא, אלא שלטענתה יש לאפשר את הצגתה בבית משפט זה "בהיותה בגדר דין מחייב ואינה בגדר עניין שבעובדה". בנוסף טוענת המערערת כי חוות הדעת מופיעה בפסק-דין אחר, אליו ניתן להפנות, וכי מכל מקום האסמכתאות המובאות בבקשה להוצאת המוצג ואשר עליהן מבקשות המשיבות 2-3 להסתמך, מתייחסות להליך אזרחי רגיל ולא להליך ערעורי על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים.
אין מקום לקבל טענות אלו של המערערת.
ראשית יובהר כי הכללים הקבועים בפרק ל' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, ובהן הוראות תקנות 437(א) ו-457 המסדירות את הגשתם של תיק המוצגים ושל בקשה להוספת ראיות במסגרת הליך הערעור, חלות גם בערעורים המוגשים על פסקי דין של בית המשפט לעניינים מנהליים (ראו: תקנה 34 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000; עע"מ 2399/07 הועדה המקומית לתכנון ובניה - כפר סבא נ' פלאפון תקשורת בע"מ (23.6.2008)).
לגופם של דברים דומני כי קשה לקבל את טענת המערערת לפיה ההפניה לחוות הדעת נעשתה שלא להוכחת עניין שבעובדה, שהרי בסיכומיה ציינה, כעניין עובדתי, כי "גם משרד הפנים עצמו, חיווה דעתו לאחרונה, כי עיריות מחויבות בעריכת מכרזי ביטוח פומביים, וכי לא חלה על מכרזים אלו הוראת הפטור הקבועה בתקנה 8(3) לתקנות המכרזים". דומני כי אין מקום להשוות בהקשר דנן את מעמדה של חוות הדעת ל"דין" וכי לא ניתן לראות בהפניה האמורה משום הפניה לאסמכתא משפטית גרידא, והעובדה שחוות הדעת נזכרה בפסק דין שניתן בהליך אחר אין בה כדי לשנות ממסקנה זו (וזאת מבלי שיש בכך כדי למנוע מן המערערת לצרף את פסק הדין כאסמכתא משפטית, ככל שהיא מבקשת להסתמך עליו ככזו ושלא להוכחת עניין שבעובדה).
הנה כי כן, ומשאין חולק כי חוות הדעת לא הוצגה כראיה בערכאה הדיונית, הרי שהמערערת לא היתה רשאית לצרפה כ"מוצג" ולהפנות אליה מבלי שהוגשה בקשה מתאימה לכך.
המזכירות תחזיר אפוא למערערת את סיכומיה ואת תיק המוצגים, והיא תגיש סיכומים מתוקנים ותיק מוצגים מתוקן, בהתאם לדין ולהנחיות, בתוך עשרה ימים. ככל שתחפוץ בכך, רשאית המערערת להגיש בתוך אותו מועד בקשה לצירוף ראיה.
המערערת תישא בשכר טרחת עורך-הדין של המשיבים 2-3 בסך של 1,500 ש"ח.
ניתנה היום, כ"ו בשבט תשע"ה (15.2.2015).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת