עע"מ 6956/17 הועדה המקומית תכנון ולבניה ראשון לציון נ. ארז לרנר

1.

לפניי בקשה להצטרף לערעור שבכותרת כמערערים .

הערעור נסב על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד מיום 1.6.2017 אשר עניינו עתירה מנהלית שהגישו המשיבים נגד המערערת בנוגע לפרשנותה וליישומה של תכנית מפורטת אשר אושרה מכוח סעיף 23 לתמ"א 38 - תכנית רצ/106/1 (להלן: התכנית המפורטת ). לאחר שבית המשפט פירש את הוראות התכנית המפורטת ועמד על החלטה שניתנה בוועדת הערר המחוזית ביום 7.12.2016 קבע הוא כי המערערת לא תאשר ולא תדון בבקשות להיתר בניה מכוח התכנית המפורטת (כל עוד לא תתקבל החלטה אחרת בהליך כלפי החלטת וועדת הערר); וכי לגבי בקשות להיתר בניה שאושרו טרם יום 7.12.2016, הרי שאלו לא תבוטלנה אך לא יינתנו היתרי בניה מכוחן ככל שיש בכך חריגה מן המכסה הקבועה בתכנית המפורטת לאותו מתחם, אלא אם תערך הבדיקה הפרוגרמתית הנדרשת בהתאם להוראות התכנית המפורטת ובכפוף לתוצאותיה.

המבקשים להצטרף עומדים בבקשתם על כך שביום 30.11.2016 החליטה המערערת ליתן להם היתרי בניה עם תנאים מכוח התכנית המפורטת, אך כי לאחר מתן פסק הדין הודיעה להם המערערת כי היות שכל המכסות שנקבעו בתכנית המפורטת במתחם הרלבנטי לעניינם מוצו, לא יוצא להם היתר בניה. המבקשים להצטרף טוענים כי נודע להם על פסק הדין לראשונה ביום 27.6.2017 במסגרת הליך שניהלו. עוד טוענים הם כי לתוצאות הערעור השפעה ישירה על עניינם, ולטעמם בהתאם למבחנים שהותוו בדין ובפסיקה יש להיעתר לבקשתם להצטרף להליך כמערערים.

המערערת נתנה הסכמתה לבקשה, באשר לטעמה יש ליתן לצדדים שלישיים העשויים להיפגע מתוצאות ההליך את יומם בפני בית משפט זה; ואילו המשיבים מתנגדים לבקשה

להצטרף להליך כמערערים (בעיקר בשל טענה לשיהוי בהגשתה). עם זאת לא מתנגדים הם לצירוף המבקשים להליך כמשיבים "ובלבד כי לא תינתן להם כל זכות להרחיב את היריעה" ולהעלות טענות שלא נטענו בערעור.

2.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובכל החומר שבתיק ושקלתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה כי הכף נוטה לדחיית הבקשה.

כפי שציינתי לעיל מבוקשם של המערערים הוא להצטרף להליך כמערערים נוספים (והם אף טוענים כי לוּ לא היה מוגש ערעור קיימת להם "זכות ערעור עצמאית" ביחס לפסק הדין). בע"א 3658/16 העיר החדשה טי. אל. וי. בע"מ נ' שמש (12.2.2017) (להלן: עניין העיר החדשה ) עמדתי בהרחבה על התנאים שנקבעו בפסיקה לצירופו של בעל דין אשר לא היה צד להליך בערכאה נמוכה כמערער , כחריג של הכלל הבסיסי לפיו בעלי הדין בהליך הערעורי זהים לאלו שהיו צד להליך שהתנהל בערכאה נמוכה יותר:

" האחד , שההחלטה משנה את מערך הזכויות שהיו נתונות לו והחובות אשר חלו עליו בטרם מתן ההחלטה; והשני , שהתקיים 'הליך נלווה' בו הוא היה בעל דין בפועל ובסיומו ניתנה אותה החלטה הקובעת סופית את המצב המשפטי בין הצדדים בשאלה מסוימת. בפסיקה הובהר כי ההיגיון העומד בבסיס ההלכה המקנה זכות ערעור בהתקיים שני תנאים אלו הוא 'הצורך לאפשר לבעל דין בפועל, היינו, מי שאינו בעל דין בהליך אך למעשה התקיים הליך בעניינו כנספח להליך העיקרי, להשיג על החלטה המשפיעה עליו במישרין' (בג"ץ 6291/14 יגאל מולי תיירות בע"מ נ' בית משפט השלום בפתח תקווה , פסקה 8 (12.10.2014)). במרוצת השנים נוסף לתנאים אלו תנאי שלישי לפיו על אותו בעל דין להסביר מדוע לא פעל להצטרף להליך בערכאה הדיונית, ולשכנע כי לא השתהה ולא החמיץ את השעה להפוך לבעל דין (ראו: בש"א 7240/15 יצחקי נ' עו"ד טדי ארז , פסקה 8 (9.2.2016) והאסמכתאות המובאות שם (להלן: עניין יצחקי)). הודגש בפסיקה כי בנסיבות בהן לא התקיימו הדרישות האמורות, אין בידי מי שלא היה בעל-דין פורמאלי בערכאה הדיונית זכות להגיש ערעור" ( שם , פסקה 5).

במקרה שלפנינו די בכך שלא התקיים בעניינם של המבקשים להצטרף אותו "הליך נלווה" - דהיינו קיומו של "'ריב' ( lis ) שהזר היה צד לו ובית המשפט הכריע בו הכרעה שיפוטית, לאחר שניתנה הזדמנות לנוגעים בדבר להשמיע את דברם" (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) 806. כן ראו האסמכתאות הנזכרות בעניין העיר החדשה , פסקה 5; עע"מ 8884/11 אייץ אנד או אופנה בע"מ

נ' ועדת המשנה לעררים המועצה הארצית לתכנון ובניה , פסקה 4 (29.3.2012)) - המהווה אחד התנאים להצטרף כמערער להליך ערעורי תלוי ועומד או להגיש ערעור עצמאי בידי מי שלא היה צד להליך קמא, כדי לדחות את הבקשה. יוזכר בהקשר זה כי בפי המבקשים להצטרף אין כל טענה לקיומו של הליך נלווה בעניינם, שהרי לטענתם שלהם נודע להם על ההליך שהתנהל בבית המשפט לעניינים מנהליים רק לאחר מתן פסק הדין.

המבקשים להצטרף לא התייחסו לכך בבקשה מטעמם, ומשלא התקיים בעניינם אחד מן התנאים הקבועים בפסיקה, יש לדחות את הבקשה.

3.

בבחינת למעלה מן הנדרש, ואף שהדבר לא התבקש על ידי המבקשים עצמם, שקלתי האם יש מקום להורות על צירופם של המבקשים כמשיבים לערעור. גם בהתייחס למבחן הנוהג לעניין צירוף משיב מכוח הוראת תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 אפנה לעניין העיר החדשה . כפי שמצוין שם הפסיקה התוותה בעניין זה "מבחן משולש" לפיו יש לבחון האם מי שמבקש להצטרף להליך עלול להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה במחלוקת נשוא ההליך הערעורי; האם ראוי שההכרעה תכבול את מבקש ההצטרפות במעשה-בית-דין; והאם שיקולי יעילות וסדר דיוני מצדיקים את הצירוף המבוקש (ראו שם , פסקה 7).

בענייננו שלנו דומני כי המוקד מצוי במבחן שעניינו שיקולי יעילות וסדר דיוני. בעניין זה יש ליתן משקל משמעותי לכך שלפסק הדין השלכה על כל אותם אנשים או גופים הנמנים עם הקבוצה של אלו שבקשתם להיתר בניה אושרה לפני יום 7.12.2016 אך לא ניתנו להם היתרי בניה, ואף על כל אותם אנשים או גופים הנמנים עם אלו שהגישו בקשה להיתר בניה ובקשתם תלויה ועומדת.

בעניין זה יצוין כי מפסק הדין עולה כי המערערת העלתה בבית המשפט קמא טענת סף בעניין זה וטענה כי המשיבים לא צירפו לעתירתם "משיבים הכרחיים", בעומדה על שתי הקבוצות האמורות (ראו סעיף 11 לפסק הדין). בהתייחס לכך קבע בית המשפט קמא כי אין מקום למחוק את העתירה בשל אי צירוף כאמור - לעניין אנשים שבקשתם להיתר בניה אושרה לפני יום 7.12.2016 אך לא ניתנו להם היתרי בניה הדגיש בית המשפט כי מדובר ככל הנראה "בעשרות רבות אם לא מאות אנשים" ועוד הודגש כי אין "לוקחים" מאותם אנשים את מה שקיבלו אלא נקבע כי ככל שיש חריגה מן המכסה ההיתרים לא יינתנו בפועל ללא בדיקה פרוגרמתית; ואילו בהתייחס לאנשים שבקשתם להיתר בניה תלויה ועומדת, עולה מפסק הדין כי בית המשפט סבר שטענה זו התייתרה כיוון שלדידו מסקנת פסק הדין נוגעת למעשה רק לאלה שבקשתם להיתר אושרה אך טרם ניתן להם היתר בפועל (כעולה מסעיף 28 לפסק הדין). בהינתן האמור, צירופם של המבקשים להצטרף כמשיבים לערעור כמוהו כקבלת טענה ערעורית על קביעת בית המשפט ביחס לטענת הסף האמורה, הכלולה בפסק הדין (ואציין כי המבקשים להצטרף לא התייחסו לכך בבקשתם) (השוו: עע"מ 3055/13 ראש עיריית בני ברק, הרב אברהם רובינשטיין נ' חורוזובסקי , פסקה 5 (27.10.2013) (להלן: עניין רובינשטיין )).

כמו כן, כאשר עניין לנו בהליך בעל השלכות רוחב - כפי שקורה לא אחת בהליכים מנהליים - אזי קיים קושי לצרף להליך הערעורי את כל הנפגעים הפוטנציאליים מפסק הדין בערעור (השוו: עניין רובינשטיין , פסקה 6; עע"ם 105/13 עירית תל-אביב נ' האגודה לזכויות האזרח (28.2.2013)). בענייננו נראה כי מספרם של נפגעים פוטנציאליים המשתייכים לשתי הקבוצות שבפסק הדין (אלו שבקשותיהם למתן היתר אושרו אך לא ניתן להם היתר בפועל וכן אלו שבקשותיהם למתן היתר תלויות ועומדות) הוא רב. עוד אוסיף כי המבקשים להצטרף לא הבהירו אילו טענות קיימות בפיהם אשר אין בידי המערערת להעלותן (מעבר לטענה הכללית כי יש לשמוע את בעלי הבניינים והיזם), כך שלא הוכיחו כי תהיה תועלת ממשית בצירופם, ובעניין זה אזכיר כי המערערת היא גוף ציבורי אשר חזקה עליו שיעלה את מלוא הטענות להבטחת האינטרסים של הציבור אותו הוא מייצג. כמו כן, ככל שהמבקשים להצטרף כיוונו להעלאתן של טענות שלא הועלו על ידי המערערת, לא הבהירו הם מדוע ראוי לאפשר הרחבת חזית בשלב הערעור (ולעניין זה אזכיר כי המשיבים נתנו הסכמתם לצירוף המבקשים כמשיבים נוספים בכפוף לכך שלא ירחיבו חזית).

מטעמים אלו כולם הגעתי לכלל מסקנה כי הכף נוטה לדחיית הבקשה, והיא נדחית אפוא.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.