עע"מ 7537/12 פלוני נ. בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין

1.

ל פניי בקשה דחופה למתן סעד זמני עד להכרעה בערעור, אשר הגישה המבקשת על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, מיום 22.10.2012 בעת"מ 54581-11-11 (כב' השופט י' מרזל ), בגדרו נדחתה עתירת המבקשת.

רקע עובדתי

2.

המבקשת הינה אזרחית סין, השוהה במדינת ישראל, מאז שנת 2011. המבקשת הסתננה שלוש פעמים למדינת ישראל דרך גבול מצרים, כאשר בשתי כניסותיה הראשונות (מרץ 2008, ומרץ 2010) נעצרה והורחקה למדינת מוצאה. ביום 1.6.2010, הסתננה המבקשת, בפעם השלישית, למדינת ישראל, ודרשה להכיר בה כפליטה מכוח האמנה בדבר מעמדם של פליטים, 1951 (להלן: האמנה ), שכן, לטענתה, הינה מתרגלת בשיטת ה" פאלון גונג " האסורה בסין, ולדבריה, מתרגלי השיטה נרדפים על-ידי השלטונות שם.

3.

ביום 12.9.2011, וביום 10.11.2011, דחה המשיב 2 את בקשותיה של המבקשת, להכיר בה כפליטה מכוח האמנה.

4.

ביום 29.11.2011, הגישה המבקשת עתירה נגד החלטות המשיב 2 , במסגרתה טענה, כי היא נמלטה מסין בשל החשש והסכנה לחייה, בהיותה מתרגלת של ה"פאלון גונג". בראיונות שנערכו לה, הוסיפה המבקשת, כי אחותה

נכלאה ונפטרה בבית כלא בסין, לאור השתייכותה ל"פאלון גונג"; וכי לדברי בתה, שנותרה בסין, המשטרה הסינית פקדה את בית מגוריה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

5.

בית משפט קמא עיין במכלול החומר אשר הונח לפניו, והגיע למסקנה, כי דין העתירה להידחות, בקובעו כי: " החלטות הוועדה המייעצת לענייני פליטים בעניינה של העותרת קבעו שגרסתה של העותרת הייתה מלאת סתירות והיא לא הצליחה להוכיח פחד מבוסס היטב להיות נרדף לפי האמנה. לא מצאתי מקום להתערב בעמדה זו בנסיבות המקרה ".

במסגרת פסק דינו, סקר בית משפט קמא, את התשתית העובדתית, בהסתמך על הראיות, וקבע, כי קיימים קשיים בגרסתה של המבקשת. שכן, טענתה של המבקשת, בדבר היותה מתרגלת לפי שיטת ה"פאלון גונג", הועלתה, לראשונה, בדיון שנערך בבית הדין למשמורת ביום 2.6.2011, מספר שנים לאחר כניסתה לישראל, ולאחר הרחקתה פעמיים מישראל. וזאת, למרות העובדה כי לטענת המבקשת, ה"פאלון גונג" מהווה דתה משנת 2003, והחל מן השנים 2006-2005, החלה

משטרת סין לרדוף אחריה. כמו כן, בפרוטוקול שנערך במסגרת שמיעת טענות שוהים בלתי חוקיים, מיום 10.3.2010, מסרה המבקשת כי היא הגיעה לארץ, לצורך " פרנסה ועבודה ", ובמסגרת ראיון שנערך למבקשת, ביום 10.7.2011, אישרה המבקשת שמבין סיבותיה לעזיבת סין, יש למנות גם מחסור כלכלי. לדברי המבקשת, היא מעולם לא נעצרה או נאסרה, ואף הצליחה לעזוב את סין באופן חוקי, ללא קושי, עם דרכון.

בית משפט קמא בחן את עמדתה של נציבות האו"ם לפליטים – לפיה, אין להכיר במבקשת כפליטה, אלא שיש מקום לפתוח את התיק ולראיין שוב את המבקשת – וציין, כי לעמדה זו יש משקל, אולם אין היא מחייבת, ולמשיב 2 מסור שיקול דעת בנדון.

בסופו של דבר, נקבע כי " בנסיבות המקרה שלפניי, הגיע המשיב למסקנה מבוססת לפיה העותרת לא הייתה אמינה; וכמו כן, העותרת לא ביססה את טענתה לפחד מבוסס היטב להיות נרדף, לפי האמנה ". כאמור, לנוכח חוסר אמינותה של המבקשת, לא מצא בית משפט קמא מקום להתערב בעמדת המשיב, ודחה

את עתירת המבקשת.

הערעור והבקשה למתן סעד זמני לתקופת הערעור

6 .

על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור, ובמקביל הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי. ביום 22.10.2012, דחה בית משפט קמא את הבקשה לעיכוב ביצוע, בקובעו כי " משעה שהוגש ערעור לבית המשפט העליון...מסורה הסמכות לדון בבקשה מעין זו – שהיא למעשה בקשה לסעד זמני בערעור (חרף הכתרתה כבקשה לעיכוב ביצוע) – לבית המשפט העליון... ". ביום 28.10.2012, הוגשה הבקשה למתן סעד זמני, המונחת לפניי.

7.

במסגרת הערעור, משיגה המבקשת על קביעותיו של בית משפט קמא, ולגישתה, בית המשפט שגה, עת לא התערב בקביעת המשיב 2, בדבר חוסר מהימנותה של המבקשת, ומשלא בחן את טענותיה בעניין זה. עוד מוסיפה המבקשת וטוענת, כי קיים חשש כבד שעניינה לא נלקח ברצינות הראויה; כי בית משפט קמא התעלם מעמדת נציבות האו"ם לפליטים; וכי החלטת המשיב 2 כנגד מתן מקלט למבקשת במדינת ישראל הינה בלתי סבירה, לנוכח אפלייתה לעומת זרים אחרים הזוכים למקלט.

בבקשה למתן סעד זמני, נטען, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה, על רקע סכנת החיים הנשקפת לה בארץ מולדתה, היה ותושב אליה. כמו כן, לדברי המבקשת, לאחר מתן פסק הדין, ביום 4.10.2012, ערכה לה נציבות האו"ם לפליטים ראיון בין כותלי מתקן המשמורת בו היא שוהה, ראיון שיש לו השלכה על קביעתו של בית משפט קמא, בעניינה של המבקשת.

תגובת המשיבים לבקשה

8.

לטענת המשיבים, סיכויי הערעור נמוכים, שכן אין בפי המבקשת כל טענה של ממש, המקימה עילה להתערבות שיפוטית במסקנותיו של בית משפט קמא. כמו כן, מוסיפים המשיבים, כי פסק דינו של בית משפט קמא הינו מפורט, מנומק ומעוגן היטב בתשתית הנרחבת, אשר הוצגה בפניו. לפיכך, כך לעמדת המשיבים, לא נפל פגם בקביעתו של בית משפט קמא, לפיה לא הוכח, מצד המבקשת, חשש מבוסס מפני רדיפה, במידה שתשוב לסין. עוד נטען, כי בנסיבות המקרה דנן, שיקולי מאזן הנוחות תומכים בדחיית הבקשה, שכן קבלת הבקשה תעודד הגשת בקשות סרק נוספות לקבלת מעמד פליט בישראל, ובייחוד על-ידי מי שאשרתם פגה, והם שוהים בישראל באופן בלתי חוקי, וחפצים להמשיך ולשהות בישראל מאינטרסים כלכליים בלבד.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בבקשה, בערעור ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

10.

השיקולים במתן סעד זמני בערעור על פסק דין בעתירה מנהלית דומים לשיקולים הנשקלים במסגרת מתן סעד זמני בערעור אזרחי, שלפיהם הכלל הרחב הוא כי הגשת הערעור לא תעכב את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. בית המשפט ייעתר לבקשה למתן סעד זמני רק במקרים בהם הוכיח המבקש כי סיכויי הערעור גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, במובן זה שאם יזכה בערעור יהיה קושי ממשי להשיב את המצב לקדמותו (ראו: עע"מ 8759/06

רג'א נ' הוועדה מהקומית לתכנון ובניה – גבעת אלוני (לא פורסם, 13.11.2006); עע"מ 9158/09

המועצה הארצית לתכנון ובניה נ' השמורה בע"מ (לא פורסם, 18.2.2010); עע"מ 2264/11

רשות השידור נ' אראן אלקטרוניקס (1969) בע"מ (לא פורסם, 24.5.2011); עע"מ 5135/12 זאו זאו מין, מיאנאמר (בורמה), בלסילדה נאפטה נ' משרד הפנים (לא פורסם, ניתן ביום 6.11.2012). בין השיקול של סיכויי הערעור לשיקול של מאזן הנוחות קיימים יחסי גומלין המכונים "מקבילית הכוחות", ולפיהם ככל שסיכויי הערעור נמוכים כך שיקול מאזן הנוחות מקבל משקל גבוה יותר (ראו:

עע"מ 5643/11

אלקו התקנות ושירותים 1973 בע"מ נ' המועצה האזורית עמק הירדן (לא פורסם, 4.9.2011))

11.

בענייננו, ומבלי לקבוע מסמרות בדבר, נראה, על פני הדברים כי סיכויי הערעור אינם טובים במיוחד. עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מגלה, כי הוא מבוסס ומעוגן היטב בממצאים העובדתיים הרלבנטיים, ובהם: העובדה שהמבקשת העלתה, לראשונה, את טענתה בדבר היותה מתרגלת לפי שיטת ה"פאלון גונג", מספר שנים לאחר כניסתה לישראל, ולאחר הרחקתה פעמיים מישראל;

והעובדה, כי בפעמים הקודמות, בהן הגיעה המבקשת לארץ, ציינה כי הגיעה לצורך " פרנסה ועבודה ". לפיכך, נראה, לכאורה, כי לא נפל פגם בפסק דינו של בית המשפט המחוזי לעניין דחיית בקשתה של המבקשת לקבלת מעמד של פליטה, בהתבסס על הסתירות שהתגלו בגרסתה, חוסר אמינותה, ועקב כך שלא הצליחה לעמוד בנטל להוכיח עילה שיש בה כדי לבסס בקשת מקלט.

12.

לצד סיכויי הערעור, יש לבחון, כאמור, גם את מאזן הנוחות.

לא מצאתי, במקרה דנא, כי מאזן הנוחות שבין הצדדים נוטה במובהק לטובתה של המבקשת. המבקשת לא הניחה תשתית ראייתית מספקת, לטענה שנשקפת סכנה לחייה במדינת מוצאה, כפי שקבע בית משפט קמא, ולא עלה בידי המבקשת לשכנעני כי הימנעות ממתן הסעד הזמני תסב לה נזק בלתי הפיך, באופן המצדיק את מתן הסעד המבוקש בטרם הוכרע ערעורה (ראו: עע"מ 4848/11

שרסטא נ' משרד הפנים (לא פורסם, 10.7.11); עע"מ 6473/11

Guven

נ' משרד הפנים (לא פורסם, 19.9.11)). לצד זאת, סבורני כי יש ממש בחשש שהעלו המשיבים מבקשות סרק אשר תוגשנה, היה ויינתנו צווי ביניים בנסיבות דומות למקרה דנן.

אשר לטענת המבקשת, לפיה יש ליתן משקל לראיון אשר נערך למבקשת על-ידי נציבות האו"ם לפליטים, לאחר מתן פסק הדין (ביום 4.10.2012), הרי שהמבקשת לא ביקשה לצרף את תוכן הראיון או את חוות הדעת החדשה בעניינה, להודעת הערעור, ומסמכים אלה אף לא הומצאו למשיבים.

אשר על כן, הבקשה נדחית. החלטתי מיום 28.10.2012 בעניין צו הביניים הארעי מבוטלת בזאת.