עע"מ 7565/16 עמותת קהילת יעקב ראשון לציון נ. עיריית ראשון לציון

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שתוצאתו המעשית היא פינוי המבקשת, המחזיקה ומנהלת בית כנסת בראשון לציון, מבית הכנסת, והחלפתה במשיבה 2.

1.

כעולה מפסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' השופט צ' דותן ), המבקשת היא עמותה רשומה המחזיקה ומנהלת בית כנסת ספרדי בראשון לציון. הבעלים הרשום של הנכס היא המשיבה 1 (להלן: העירייה ). בשנת 2003 נחתם בין העירייה לבין המבקשת הסכם שלפיו נתנה העירייה לעותרת רשות לעשות שימוש בנכס. מכוח הסכם נוסף הותר השימוש בנכס עד לסוף שנת 2013. בשנת 2010 הגישה העירייה נגד המבקשת כתב אישום בגין בניה בלתי חוקית שבוצעה במקום – הקמת פרגולה. המבקשת הורשעה על פי הודאתה, וניתן צו להריסת המבנה אשר הופר על ידי המבקשת. בגין כך הורשעה המבקשת גם בגין אי קיום צו בית משפט. לפי פסק הדין, גם נכון למועד זה טרם בוצע הצו האמור. לאחר השתלשלות עניינים ארוכה שאין צריך לפרטה, ולאחר שהעירייה דרשה מן המבקשת לפנות את הנכס ולהשיבו לחזקת העירייה, פרסמה העירייה הודעה בדבר האפשרות להגשת בקשה להקצאת הנכס. הוגשה בקשה הן מאת המבקשת 2, שגם היא עמותה רשומה, הן מטעם המבקשת. נמצא כי בקשת המבקשת הוגשה בחסר שכן לא צורפו לה אישורים שונים, ואף נערך סיור במקום שממנו עולה כי הבנייה הבלתי חוקית לא הוסרה. משכך אושרה בקשת המשיבה 2 להקצאת הנכס. ההחלטה אושרה בישיבת מועצת העיר מיום 11.3.2015.

2.

על החלטה זו הוגשה העתירה שבמוקד הליך זה. טענתה המרכזית של המבקשת הייתה כי מקור ההחלטה בשיקולים זרים; כי המשיבה 2 פעלה עד כה בירושלים ואין לה זיקה לראשון לציון; וכי מאות מתפללים מבקשים כי בית הכנסת יוקצה לה. ביני לביני הגישה העירייה תביעה לפינוי המבקשת מן הנכס. המבקשת הגישה בקשת רשות להתגונן אך לא התייצבה לדיון, ולפיכך ניתן פסק דין המחייב אותה בפינוי הנכס. המבקשת הגישה בקשה לביטול פסק הדין, ובמסגרת דיון בבקשה זו הוסכם כי אם העתירה דנן תתקבל – יבוטל פסק הדין וייקבע דיון בבקשת הרשות להתגונן; ואם תידחה העתירה, אזי פסק הפינוי יישאר על כנו ויהא על המבקשת לפנות את הנכס.

3.

לאחר דיון דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את העתירה. נקבע כי המבקשת לא צירפה לבקשת ההקצאה שהגישה מסמכים נדרשים; לא עמדה בתנאי החוזה שחתמה עם העירייה; ומשנת 2013 היא מחזיקה בנכס ללא כל הסכם או זכות שבדין. עוד נקבע כי למבקשת ניתנו הזדמנויות לתקן את ההפרות, אך היא לא עשתה כן. הטענה בדבר שיקולים זרים וניגוד עניינים נדחתה, מן הטעם שלא הונחה תשתית עובדתית ראייתית לתמיכה בה. עוד נדחו טענות נוספות שהשמיעה המבקשת, לרבות בעניין פעילות המשיבה 2 בעיר אחרת. בסיכומו של עניין נקבע כי ועדת ההקצאות פעלה בסבירות ובהגינות תוך שקילת כל השיקולים הנוגעים לעניין ואיזון נכון ביניהם.

4.

המבקשת ערערה על פסק דין זה ובצד הערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע, היא הבקשה שלפניי. לטענת המבקשת, סיכויי הערעור גבוהים שכן החלטת ועדת ההקצאות התקבלה בחוסר סבירות ובניגוד לנוהל משרד הפנים בדבר הקצאת קרקעות ומבנים; תוך התעלמות מופגנת מעמדת המתפללים בבית הכנסת; ומקורה בשיקולים זרים. עוד נטען כי למשיבה 2 אין זיקה לראשון לציון והיא לא עמדה בתנאי סף לתקופת פעילות בת שנתיים בעיר קודם הגשת בקשת הקצאה. לעניין חריגות הבנייה נטען כי אלו היו קיימות במקום בשעה שהנכס נמסר למבקשת מידי העירייה. אשר למאזן הנוחות נטען כי זה נוטה לטובת המבקשת, שכן משמעות פסק הדין היא פינויה מבית הכנסת תוך פגיעה ברגשות התושבים והמתפללים. תוצאת הפינוי, כך המבקשת, היא פגיעה כלכלית קשה בה בשל כך שהיא השקיעה מכספה מאות אלפי שקלים במקום. מנגד, למשיבה 2 לא תגרם פגיעה.

5.

דין הבקשה להידחות. כידוע, הכלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין שעליו מערערים. חריגה מכלל זה מחייבת את המבקש לשכנע כי סיכויי הערעור טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (עע"ם 6417/15 דרעי נ' משרד הבינוי והשיכון , פסקה 11 (22.10.2015); עע"ם 2835/14 שגיב נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון , פסקה 4 (10.9.2014)). במקרה זה לא מצאתי לחרוג מן הכלל האמור. אשר לסיכויי הערעור, ומבלי לטעת מסמרות, די בכך שאומר כי אין בידי לקבוע כי אלה גבוהים. גם מאזן הנוחות אינו נוטה לעבר המבקשת. אכן, תוצאת פסק הדין היא כי המבקשת תידרש לפנות את הנכס. אלא שלא שוכנעתי כי אם יתקבל ערעור המבקשת לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו (על דרך החזרת המבקשת לנכס), וככל שייגרם למבקשת נזק כספי – לשפותה בגין כך.

סוף דבר – הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, לא יעשה צו להוצאות.