עע"מ 7894/06 האני אחמד אבו רחמה נ. מדינת ישראל - משרד הפנים

1.לפניי בקשה למתן סעד זמני, לפיה מתבקש בית המשפט להורות על עיכוב ביצוע צו ההרחקה שהוצא נגד המבקש, ועל שחרורו של המבקש ממאסרו בערובה עד למתן החלטה סופית בערעור אשר הגיש המבקש לבית משפט זה כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב בעת"מ 1846/06.

2.המבקש, יליד 1974, הינו אזרח ירדן אשר נכנס לישראל בשנת 2000 באשרת תייר למספר חודשים, והמשיך ועבד בישראל באופן לא חוקי גם לאחר שפג תוקפה של אשרה זו. ביום 26.6.06 נעצר המבקש על-ידי משטרת ההגירה והושם במשמורת, שבה הוא שוהה עד עצם היום הזה, ובמקביל ניתן כנגדו צו הרחקה. סמוך לאחר מעצרו זה, מסר המבקש כי הוא שוהה ברצף בישראל מאז נכנס אליה כתייר, וכי הוא עובד אצל קבלני שיפוצים בידיעה ששהייתו ועבודתו אינם חוקיים. המבקש נימק את הישארותו בישראל בכך שהחיים בה טובים מאלו שבירדן וברצונו לחסוך כסף לצורך חתונה. עוד הוסיף המבקש, כי התארס בתאריך 14.4.06 עם אישה מירושלים. בדיון שנערך ביום 29.9.06 בפני בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: בית הדין ), חזר המבקש על אמירתו, שלפיה יש לו ארוסה מירושלים. בדיון נוסף אשר התקיים בפני בית הדין באותו היום, הפעם בליווי עורך-דין, טען העותר כי התאריך שאליו התייחס בגרסתו הראשונה כתאריך האירוסין הוא למעשה תאריך הנישואין, וכי הוא "נישא לבחירת לבו ביום 14.4.06 והם מנהלים אורח חיים משותף". דברים דומים ציין העותר בעתירתו בפני בית המשפט לעניינים מנהליים, שאותה הגיש ביום 3.7.06. לאחר הגשת העתירה צירף העותר ברשות, פסק דין של בית דין שרעי מיום 4.7.06, המאשר, בהסתמך על דברי באי כוחם של בני הזוג ועל תצהירי בני הזוג, כי המבקש נשא את אשתו הנטענת ביום 14.4.06. בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיא י' זפט) דחה את עתירתו של המבקש בנמקו כי המבקש לא הסביר את הסתירה בעדויותיו באשר לשאלת היותו נשוי.

3.טוען המבקש בבקשתו שבפניי, כי נישא לאזרחית ישראל תושבת ירושלים ביום 14.4.06 וכי רק פטירת אביה מספר חודשים עובר ליום הנישואין הוא שהביא לדחייה במועד קיום מסיבת החתונה. עובדה זו, כמו העובדה שהמבקש איבד את דרכונו היא שהביאה, לטענת המערער, לכך שבני הזוג טרם הגישו בקשה להסדרת שהותו של המבקש במסגרת בקשה לאיחוד משפחות. המבקש תולה את אמירתו בפני בית הדין, לפיה יש לו ארוסה מירושלים וכי הוא חוסך כסף לצורך החתונה, בכך שהחליט כי רק לאחר המסיבה יצהיר פומבית על היותו נשוי, אף כי משפטית נשוי הוא כבר מיום 14.4.06. בנוסף, מציין המבקש, כי על-פי רישומי משרד הפנים נשוי הוא. מוסיף המבקש וטוען כי התעלמותו של בית המשפט קמא מנוכחות המבקש וזוגתו באולם בית המשפט, הוא שמנע את הבהרת הטעון הבהרה. בנוגע למעצרו טוען המבקש, כי המעצר פוגע קשות בהגנתו ובזכות שלו ושל אשתו לקיים חיים משותפים, בניגוד לזכויות יסוד ולחוקי יסוד. עוד טוען המבקש כי מעצרו אף מונע ממנו לגבות כספים בתמורה לעבודה אשר עבד טרם מעצרו ואף בכך יש כדי לפגוע בהגנתו. לבסוף עותר המבקש לבית המשפט כי יורה על שחרורו בערובה, לאור היותו מצוי במאסר מזה שלושה חודשים ולאור היעדרה של מסוכנות מצדו, או חשש כי יעזוב את הארץ.

4.טוענת המשיבה בתגובה לבקשה זו, כי בשחרורו של המבקש ממשמורת בערובה יהיה כדי לשנות את המצב הקיים וליצור מצב חדש, זאת על-ידי מתן צו עשה למערערת. לפיכך, טוענת המערערת, ומאחר שתכליתו של צו הביניים, כשם שנקבע בפסיקה בעניין זה, הינה להקפיא את המצב הקיים, על בית המשפט להימנע מלהורות על שחרור המבקש ממשמורת. עוד טוענת המשיבה, כי היות שבית המשפט קמא דחה את טענת המבקש כי נישא לתושבת ירושלים, הרי שיש בערעור כדי לשנות מקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, דבר שאין לעשות במסגרת הליך של ערעור. המערערת מדגישה כי המערער שוהה בישראל החל משנת 2000 שלא כדין ובידיעה ברורה ששהייתו ועבודתו אינם חוקיים. מטעמים אלה, ולאור קביעותיו של בית המשפט קמא, טוענת המערערת כי סיכויי הערעור הם נמוכים ביותר.

לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את צרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

5.כאמור, בקשתו של המבקש מבית המשפט הינה כי יעוכב ביצוע צו ההרחקה אשר הוצא נגדו. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ) קובעת כי "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים". תקנות 467 ו-468 לתקנות הסדר הדין האזרחי מסייגות כלל בסיסי זה, ומעניקות לבית המשפט שיקול דעת לעכב ביצועו של פסק דין. במסגרת הפעלת שיקול דעתו, יבחן בית המשפט שני שיקולים: סיכויי המבקש לזכות בערעור, ומאזן הנוחות בין הצדדים (ראו למשל החלטותיי בבש"פ 3215/06 הממונה על ההגבלים העסקיים נ' דור אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ, תק-על 2006(2), 1201; ע"א 7688/06

גולדנברג נ' מכבי שירותי בריאות (טרם פורסם, ניתן ביום 21.9.06)).

6.על פניו, נראה כי סיכויי הערעור בענייננו אינם גבוהים. לפי סעיף 13(א) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל ) מי ששוהה בישראל באופן בלתי חוקי יורחק ממנה בהקדם האפשרי בצו הרחקה המוצא על-ידי שר הפנים. במסגרת ההחלטה באשר להוצאת הצו, נתונה לשר הפנים מסגרת רחבה של שיקול הדעת, הכפוף לביקורת שיפוטית. במסגרת ביקורת זו, יבחן בית המשפט האם ההחלטה עומדת באמות המידה הנדרשות מהחלטה מנהלית, ובכלל זה סבירות, מידתיות והיעדר שרירות. בהקשר זה ייאמר, כי בחינתה של סבירות ההחלטה איננו מנותק ממציאות החיים ובענייננו תיבחן זו על רקע הצורך להתמודד בשנים האחרונות עם ריבוי השוהים הבלתי חוקיים בישראל (ראו עע"מ 1644/05 פרידה נ' משרד הפנים , תק-על 2005(2), 4269; ראו גם החלטתי בבג"צ 9371/05 ADRIANA GOREA

נ' שר הפנים , תק-על 2006(2), 2301).

כשם שטוענת המשיבה בתגובתה, המחלוקת המרכזית הקיימת בעניין זה הינה מחלוקת עובדתית, הנסובה סביב שאלת היותו של המבקש נשוי. בית המשפט קמא אשר בחן את חומר הראיות שהציג המבקש, קבע כי לאור הפער הבלתי מוסבר בין אמירותיו של המבקש בחקירותיו השונות, באשר לסוגיית נישואיו, אין לראות במערער אדם נשוי. לאור זאת דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את העתירה. בבקשתו בפניי, לא הצביע המבקש על טעם מניח את הדעת המצדיק את התערבות בית המשפט שלערעור בקביעות עובדתיות אלה. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח האמור בבג"צ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים , פ"ד נג(2) 728 (1999), שם נקבע כי במקרי נישואין שבהם אחד מבני הזוג ישראלי, והאחר שוהה בארץ ללא היתר, יוטל על בני הזוג הפונים בבקשה לאיחוד משפחות נטל כבד מהרגיל להוכחת כנות נישואיהם. משקבע בית המשפט קמא כי לא הורם נטל כבד זה, קשה להניח כי בית המשפט שלערעור יתערב בהחלטתו זו. גם בעובדה כי המבקש שהה ועבד בישראל באופן בלתי חוקי וביודעין במשך 5 שנים וכי במשך כל השנים הללו לא עשה דבר כדי להסדיר את מעמדו בישראל, עד שלבסוף נעצר, יש על פניו, כדי להחליש את תוקף טיעוניו ובהתאמה להקטין את סיכויי הערעור.

7.גם בחינת מאזן הנוחות בין הצדדים תומכת בדחיית הבקשה. ביטול צו ההרחקה נגד המבקש, לצד שחרורו ממשמורת, מעלה חשש כי אם יידחה ערעורו של המבקש, ינהג כדרך שבה נהג במשך חמש השנים האחרונות, יימנע מלעזוב ישראל וימשיך לחיות ולעבוד בה באופן בלתי חוקי. מאידך גיסא, באם ישוב המבקש לירדן ויזכה בערעורו, יוכל המבקש לממש את פסק הדין ולשוב לישראל ללא כל קושי. בנוסף, וכשם שציין בא כוח המשיבה בתגובתו לבקשה, היה ובת זוגו הנטענת של המערער תגיש בקשה למשרד הפנים עבור המערער, תזכה זו לטיפול בהתאם לנהלים ולא יהיה בסירוב המשיבה לבקשת המבקש לעיכוב ביצוע צו ההרחקה כדי לסכל טיפול בבקשה מעין זו.

8.אשר על-כן, מורה אני על דחיית הבקשה. על מנת למנוע פגיעה שאינה מידתית בחירותו של המבקש, היושב במעצר מזה כשלושה חודשים, מורה אני על קיום צו ההרחקה במהירות המרבית.