עע"מ 3692/08 אננדה קדאלי נ. משרד הפנים

בפניי בקשה למתן סעד זמני לפיו יימנע המשיב מהרחקתו של המבקש מן הארץ עד למתן פסק דין בערעור שהגיש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב-יפו (השופטת ש' ברוש), אשר דחה את עתירת המבקש, עובד זר מהודו, לאפשר לו להסדיר את מעמדו בישראל.

1.

המבקש, אזרח הודו, נכנס לישראל ביום 16.3.2005 באשרת עבודה למעסיק בתחום הסיעוד. כחודש לאחר מכן, ביום 8.4.2005, נפטר מעסיקו של המבקש, אך המבקש לא פעל להסדרת מעמדו ולמציאת מעסיק אחר ולטענתו המשיך לעבוד מספר חודשים בעבודות ניקיון אצל אלמנתו של המעסיק שנפטר ולאחר מכן עסק בעבודות גינון בחיפה. ביום 21.2.2008 נעצר המבקש ובאותו היום הוצאו נגדו צו הרחקה וצו משמורת, שאושרו ביום 24.2.2008 על ידי בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין. למחרת, ביום 25.2.2008, הגיש המבקש עתירה לבית המשפט לעניינים בתל-אביב-יפו לשחרורו ממשמורת ולביטול צו ההרחקה וכן לכך שיינתנו לו 45 ימים לשם הסדרת מעמדו בישראל כעובד סיעודי. המבקש הודה שלא הסדיר את מעמדו בישראל במשך כשלוש שנים שחלפו מאז נפטר מעסיקו אך טען כי הדבר נבע מכך שסוכנות כוח-האדם שהביאה אותו לישראל נסגרה והוא לא היה מודע לאפשרויות החוקיות שעמדו בפניו. כן ציין המבקש כי הוא שילם סכום כסף נכבד על מנת להגיע לישראל וכאן הוא מוצא עצמו מחזר על הפתחים ונדרש לשלם סכומי כסף נוספים על מנת להתפרנס למחייתו, בהדגישו כי נוכח מספרם הגדול של העובדים הזרים בישראל קיים קושי למצוא מעסיק בעל היתר העסקה. עוד טען המבקש כי בתקופת שהותו בישראל הוא לא היה מעורב במעשים פליליים וכי כיוון שזהו לו מעצרו הראשון יש ליתן לו הזדמנות נוספת למצוא מעסיק חדש בתחום הסיעוד. לבסוף טען המבקש כי אמנם על פי הנוהל שקבע המשיב אין לקבל בקשה לעבור למעסיק חדש בתחום הסיעוד לגבי מי ששהה בישראל שלא כדין משך תקופה העולה על שנה, אך בית המשפט מאפשר לא אחת לסטות מן הנוהל ומן הראוי ליתן גם לו אפשרות להסדיר את מעמדו.

2.

בדיון שהתקיים ביום 30.3.2008 נעתר אמנם בית המשפט לבקשתו של המבקש ודחה את הדיון בעניינו ליום 15.4.2008 על מנת שיפנה למשיב להסדרת מעמדו אך בפסק דינו מיום 17.4.2008 דחה בית המשפט את העתירה בקובעו כי רק ביום 14.4.2008 פנה בא-כוח המבקש למשיב והודיע לו כי מצא מעסיק חדש שיש לבודקו. בית המשפט קבע כי התנהלות זו אינה ראויה וכי פנייתו של בא-כוח המבקש בשלב מאוחר זה היא כשלעצמה אינה מלמדת כי מדובר במעסיק כדין הרשאי להעסיק עובד סיעודי או במי שהחל בהליכים לקבלת היתר. בנסיבות אלה, ונוכח התקופה הארוכה בה שהה המבקש בארץ שלא כדין, כך הוסיף בית המשפט וקבע, לא ניתן להיעתר, ולו לפנים משורת הדין, לסעד המבוקש על ידו. לבקשת המבקש הורה בית המשפט על עיכוב ביצוע פסק הדין עד ליום 27.4.2008.

3.

המבקש הגיש ערעור על פסק הדין לבית משפט זה ועימו הגיש את הבקשה שבפניי לסעד זמני. המבקש שב ומעלה את הטענות שהעלה בפני בית משפט קמא והוא מוסיף וטוען כי בית המשפט שגה בכך שהטיל עליו לבדוק אם המעסיק שהוצע על ידו יכול להעסיקו כחוק שכן המידע בעניין זה נמצא בידי המשיב, ועוד הוא טוען כי במכתב שנשלח מאת משפחתו של המעסיק החדש נכתב מפורשות כי יש בידו היתר העסקה פנוי. לטענתו בית המשפט נתן לו הזדמנות למצוא מעסיק חדש אך כשמצא מעסיק כזה דחה את העתירה ללא כל הצדקה. כן טוען המבקש כי בית המשפט לא נתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות ולמשמעות של החזרתו להודו, שם אין באפשרותו להתפרנס למחייתו. המבקש מוסיף וטוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו שכן אם יוחזר להודו ייגרם לו נזק בלתי הפיך, ומאידך אם יינתן לו סעד הביניים המבוקש לא ייגרם למשיב כל נזק. המשיב מצידו מתנגד לבקשה וטוען כי סיכויי הערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים אינם גבוהים ואינם מצדיקים מתן סעד זמני. לטענתו, המבקש בחר לשהות בישראל באופן בלתי חוקי במשך כשלוש שנים ולעבוד בעבודות החורגות מתנאי אשרתו ובנסיבות אלה ההחלטה להרחיקו מישראל התקבלה כדין. עוד טוען המשיב כי המבקש אינו עומד בתנאי הנוהל המאפשר השמה מחדש של עובד סיעוד השוהה שלא כדין בישראל, וכי כפי שקבע בית משפט קמא המבקש אף לא השכיל לנצל את ההזדמנות הנוספת שניתנה לו לפנים משורת הדין להסדיר את מעמדו. עוד טוען המשיב כי גם מאזן הנוחות נוטה לטובתו נוכח התנהלותו של המבקש וכן נוכח העובדה שהרחקתו מישראל לא תיצור מצב בלתי הפיך ואם יתקבל ערעורו ניתן יהיה להתיר את חזרתו ארצה.

4.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, על העותר לסעד זמני בעת שהערעור תלוי ועומד מוטל הנטל להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, באופן שאם לא יינתן הסעד הזמני ייגרם לו נזק בלתי הפיך (ראו עע"מ 6881/07 ברגר נ' המועצה האזורית עמק חפר (לא פורסם, 24.9.2007)). על פניו, נראה כי סיכויי הערעור שהגיש המבקש אינם גבוהים. המבקש שהה בישראל שלא כדין תקופה העולה על שנה ועל כן הוא אינו עומד בתנאים הקבועים בנוהל שקבע המשיב המאפשר השמה מחדש של עובד סיעוד ששהה בישראל שלא כדין. יתר על כן, אף שעניינו של המבקש אינו מצדיק, על פני הדברים, סטייה מהנוהל האמור נתן בית משפט קמא למבקש, לפנים משורת הדין, הזדמנות לפעול להסדרת מעמדו בישראל בתוך פרק זמן של 15 ימים. ואולם, המבקש לא ניצל את פרק הזמן שהועמד לרשותו כדבעי והסתפק בפניה ראשונית אל המשיב יום לפני חלוף המועד שנקבע.

זאת ועוד. בפסיקת בית משפט זה נקבע לא אחת כי הנזק הנגרם כתוצאה מדחיית בקשה למתן סעד זמני בתקופת הערעור למניעת הליכי הרחקה מן הארץ אינו בלתי הפיך, שכן אם יזכה המערער בערעורו יוכל לשוב לארץ (ראו עע"מ 5014/04 פובאדורה נ' שר הפנים (לא פורסם, 29.7.2004); עע"מ 549/08 שנגן נ' משרד הפנים (לא פורסם, 18.2.2008 (להלן: עניין שנגן ); עע"מ 7894/06 אבו רחמה נ' מדינת ישראל - משרד הפנים (לא פורסם, 31.10.2006)). כמו כן, ואף כי אין לכחד שישנו טעם בטענת המבקש בדבר הקושי המעשי שיהיה לו לשוב לארץ במידה ויזכה בערעור, בין היתר בשל העלויות הכרוכות בכך, הרי שנוכח העובדה שסיכויי הערעור אינם גבוהים אין לייחס לכך משקל מכריע בענייננו (השוו עניין שנגן ).

אשר על כן, הבקשה נדחית וממילא מבוטל גם הצו הארעי שניתן במסגרת החלטתי מיום 24.4.2008 . אין צו להוצאות .