עע"מ 8181/11 מרגלית רביבו אלבז נ. לשכת עורכי הדין -הועד המרכזי

הנשיא א' גרוניס:

1.

המערערת סיימה לימודי משפטים באחת המכללות בארץ. היא ביקשה מלשכת עורכי הדין, המשיבה דכאן (להלן – הלשכה ), לאשר לה את התמחותה. הוועד המרכזי של הלשכה דחה את הבקשה ביום 14.3.2011. המערערת הגישה עתירה נגד ההחלטה לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב. בית המשפט (כבוד השופטת ר' רונן ) דחה את העתירה. המערערת משיגה על פסק-הדין שדחה את עתירתה.

2.

מתברר, כי המערערת נתנה שירותים משפטיים אף טרם שלמדה לימודי משפטים. בעבר הגישה הלשכה נגד המערערת הליך אזרחי בו נטען כי המערערת עוסקת במתן שירותים משפטיים ובכך מסיגה את גבול המקצוע של עריכת דין. בשנת 2005 ניתן פסק-דין שאסר על המערערת ליתן שירותים משפטיים. ללשכה אף הוגשו תלונות כי המערערת מציגה את עצמה כעורכת דין. בשנת 2010 נפתחו במשטרה תיקי חקירה נגד המערערת בעניינים האמורים. החקירה בחלק מהתיקים טרם נסתיימה. כמו כן גרסה הלשכה כי בחודש דצמבר 2010 ובחודש ינואר 2011 הציגה המערערת את עצמה בשני הליכים משפטיים כמתמחה במשפטים, אף שלא ניתן לה אישור להתמחות.

3.

בית המשפט לעניינים מינהליים, שבחן את הסוגיה שהונחה בפניו בצורה מקיפה, מצא כי החלטתה של הלשכה שלא להתיר למערערת להתמחות התבססה על ראיות מינהליות בעלות משקל וכן נקבע כי ההחלטה הינה סבירה ומידתית. בערעור שבפנינו חזרה המערערת והעלתה את הטענות שהועלו על ידה בבית משפט קמא.

4.

לא מצאנו בסיס לערעור. הזכרנו בקצרה חומר המצביע על כך שהמערערת נתנה בעבר שירותים משפטיים תוך הסגת מקצוע עריכת הדין. אף נטען כלפיה שהציגה עצמה שלא כדין כעורכת דין. ברי, כי הוועד המרכזי רשאי לקבוע כי אדם שפעל כפי שפעלה המערערת לא יוּתר לו להתמחות. כמובן, שהחלטה מעין זו חייבת להיות מידתית, מבחינת אורכה של התקופה בה לא תוּתר ההתמחות.

הלשכה אף קבעה כי יש להמתין לתוצאות של החקירה הפלילית בעניינה של המערערת. בנושא זה סבורים אנו שאין מקום להמתין עד בלי די לתוצאותיה של החקירה. עם זאת, אין בידינו לומר שבפני הלשכה לא היה חומר מספיק, מחוץ לנושא החקירה הפלילית.

5.

נראה לנו כי על הלשכה לבחון פעם נוספת את נושא התמחותה של המערערת בחלוף שנתיים מעת קבלתה של ההחלטה הקודמת, היינו בחודש מרץ 2013, אם עד לאותה עת לא תסתיים החקירה הפלילית. אם החקירה תסתיים קודם לכן תהא המערערת רשאית לפנות ללשכה בבקשה להכריע בעניינה תוך 60 ימים מעת שיימסר למערערת מה הוחלט בחקירה הפלילית. כמובן, שאיננו מביעים כל עמדה בשאלה מה יהא ראוי להחליט בבוא העת.

6.

הערעור נדחה, בכפוף לאמור בפיסקה 5 לעיל. המערערת תישא בשכר טרחה בסך 4,000 ש"ח.