עע"מ 8305/20 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נתניה נ. שיר ועדי טל יורשי המנו

1.

לפניי בקשה מטעם המערערות לצירוף משיבים לערעור שבכותרת.

2.

במוקד ההליך עומדת תכנית התחדשות עירונית (פינוי-בינוי) משנת 2007, החלה על שטח של כ-34 דונם במתחם במרכז העיר נתניה (נת/32/552) (להלן, בהתאמה: התכנית ו- המתחם ). לאחר שהתכנית לא הביאה למימוש ההתחדשות העירונית, קידמה המערערת 2, עיריית נתניה (להלן:

העירייה ), תיקון לתכנית, במטרה להגדיל את זכויות הבנייה ומספר יחידות הדיור במתחם (נת/32/552/ב'; להלן: התכנית המתוקנת ). ביום 25.2.2015 הובאה התכנית המתוקנת לפני המערערת 1, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה נתניה (להלן: הוועדה המקומית ), על מנת שזו תיתן המלצתה על הפקדתה בוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה מחוז מרכז (להלן: הוועדה המחוזית ). הוועדה המקומית אכן המליצה לוועדה המחוזית על תיקון מסמכי התכנית, והתכנית נקלטה אצל הוועדה המחוזית ביום 13.11.2016.

3.

בינתיים אושר תיקון מס' 101 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: תיקון 101

לחוק ), בגדרו הורחבו סמכויותיה של הוועדה המקומית, אשר הוסמכה כ"ועדה מקומית עצמאית ומיוחדת", לאשר תכניות מתאר מקומיות ותכניות מפורטות, במטרה לייעל ולשפר את הליכי התכנון והבניה. על רקע זה ביום 29.8.2017 ביקש מהנדס העיר דאז "למשוך" את התכנית המתוקנת מהוועדה המחוזית אל הוועדה המקומית. מספר חודשים לאחר מכן, ביום 28.12.2017, הודיעה יו"ר הוועדה המחוזית (להלן: יו"ר הוועדה המחוזית ) לבא-כוחו של המשיב 1 (להלן: המשיב ), שהינו בעל זכויות בדירה הנמצאת בשטח התכנית ואשר מייצג חלק מהתושבים במקום, כי בקשתו של מהנדס העיר כאמור התקבלה וכי לאור תיקון 101 לחוק, "הוועדה המקומית היא המוסד התכנוני המוסמך לדון [בתכנית המתוקנת]. לפיכך בשלב זה לא מונחת תכנית בפני הוועדה המחוזית". ביום 3.6.2019, החילה הוועדה המקומית "מדיניות כלל עירונית לקביעת הנחיות לדירות תמורה" בקשר לפרויקטים של הריסה ובנייה לצורך התחדשות עירונית, פינוי בינוי ותכניות נקודתיות (להלן: המדיניות החדשה ). בתמצית, במדיניות זו נקבע מפתח זכויות מופחת בהשוואה למצב שקדם למדיניות. עוד חשוב להדגיש כי במסגרת המדיניות החדשה נקבעה הוראת מעבר לפיה זו לא תחול על תכניות שכבר נדונו או שנקבעו לדיון בפני הוועדה המקומית (להלן: הוראת המעבר ). כחודשיים לאחר מכן, ביום 26.8.2019 התקיימה פגישה בין תושבי המתחם ובאי-כוחם והחברות היזמיות לבין גורמי התכנון בעירייה. בתום הפגישה הופץ סיכום ישיבה (אשר מהווה, בהתאם לפסק-הדין מושא ההליך, "החלטה מינהלית מנומקת") אשר בו ציינו גורמי התכנון בעירייה כי לא ניתן לקדם את התכנית המתוקנת, שכן היא כוללת "תוספת דרמטית" של יחידות דיור והיא אינה תואמת את המדיניות החדשה (להלן: החלטת הוועדה המקומית ).

4.

כנגד החלטת הוועדה המקומית הגיש המשיב עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים (עת"מ 24763-11-19). בעתירתו טען המשיב כי החלטת הוועדה המקומית אינה מקיימת את הוראת המעבר שנקבעה במדיניות החדשה ועל כן עתר להחרגתה ממדיניותה זו. בפסק-דינו מיום 29.9.2020 קיבל בית המשפט קמא (כבוד השופט א' שוורץ ) את העתירה וקבע, בין היתר, כי התכנית המתוקנת, אשר מצויה בשלב ההכנה (בטרם הופקדה) אכן נכללת בהוראת המעבר של המדיניות החדשה, ועל כן ההחלטה בדבר הבאת התכנית להליך הפקדה תובא להכרעתה של הוועדה המקומית (להלן: פסק הדין ).

5.

ביום 29.11.2020 הגישו המערערות את הערעור שבכותרת המופנה כנגד פסק הדין. בערעורן משיגות המערערות, בין היתר, על קביעתו של בית המשפט קמא לפיה הגוף המוסמך לדון בתכנית המתוקנת היא הוועדה המקומית. במסגרת הבקשה שלפניי עותרות המערערות לצירופן של הוועדה המחוזית ויו"ר הוועדה המחוזית כמשיבים בערעור דנן. המערערות טוענות כי אין חולק שהמשיב לא צירף לעתירה שהגיש את הוועדה המחוזית ואת יו"ר הוועדה המחוזית כצדדים להליך, והוא אף לא ביקש כל סעד כנגדם. ואולם, המערערות טוענות כי נוכח קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה על הוועדה המקומית לדון [בתכנית המתוקנת], יש להורות על צירוף יו"ר הוועדה המחוזית והוועדה המחוזית כמשיבים לערעור.

6.

המשיב מתנגד לבקשה, וטוען כי המערערות לא הבהירו מדוע לא התבקש צירופם של הוועדה המחוזית ושל יו"ר הוועדה המחוזית עוד במסגרת ההליך שהתנהל בפני בית המשפט לענינים מינהליים. ביחס לבקשה לצרף לערעור את יו"ר הוועדה המחוזית, טוען המשיב כי מדובר בניסיון לבצע "קרב מאסף" ו"מקצה שיפורים", בהתחשב בכך שעוד במכתבו מיום 28.12.2017 קבע יו"ר הוועדה המחוזית, באופן חד משמעי, כי הוועדה המקומית היא המוסד התכנוני המוסמך לדון בתכנית המתוקנת. המשיבות 4-2 מתנגדות אף הן לבקשה, ומדגישות כי חרף העובדה שהמערערות העלו במסגרת הדיונים שהתקיימו בפני בית המשפט קמא ובגדרי כתבי בי-דין שונים טענות הנוגעות לשאלת סמכותה של הוועדה המקומית לדון ולהחליט בעניינה של התכנית המתוקנת, נמנעו הן מהגשת בקשה לצירוף הוועדה המחוזית ויו"ר הוועדה המחוזית כצדדים להליך קמא. בנסיבות אלה טוענות המשיבות 4-2 כי הגשת הבקשה שבכותרת לראשונה בשלב הערעור הינה בגדר "הרחבת חזית" אסורה. כן נטען כי הוועדה המחוזית ויו"ר הוועדה המחוזית לא הגישו מצדם בקשה לצירופם כמשיבים לערעור, ולכן "ספק אם אלה סבור[ים] כי ייפגעו אלמלא יצורפו". המשיבה 5 הצטרפה לטענות המשיב והמשיבות 4-2.

פרקליטות המדינה המייצגת את המשיבים שצירופם מבוקש – הוועדה המחוזית ויו"ר הוועדה – הודיעה כי היא אינה מתנגדת לצירוף הוועדה המחוזית לערעור וזאת לצורך בחינת "שאלת מוסד התכנון המוסמך לדון בקידום ה[תכנית המתוקנת] עליה נסב הערעור דנן". ואולם לצד זאת סבורה הפרקליטות כי אין מקום לצרף את יו"ר הוועדה המחוזית שכן הערעור אינו נסוב על סמכויות המופעלות על-ידי יו"ר הוועדה המחוזית.

7.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש להורות על צירופה של הוועדה המחוזית כמשיבה בהליך. עם זאת אין מקום להורות על צירופו של יו"ר הוועדה המחוזית.

תקנה 425 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (החלה בענייננו בהתאם להוראת תקנה 34 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, ואשר חולשת על הליך זה לנוכח מועד הגשתו), קובעת כי בית המשפט רשאי להורות על צירוף משיב שלא היה צד להליך בערכאה קמא. ב חינת בקשה לצירוף בעל דין נעשית על-פי אמות מידה הידועות כ"מבחן המשולש " , לפיו יש לבחון שלושה תנאים מצטברים : ראשית , האם בעל הדין שצירופו מבוקש עלול להיפגע ישירות מתוצאות ההכרעה בערעור אם לא יוחלט על הצירוף המבוקש; שנית , האם ראוי שההכרעה תכבול במעשה בית-דין את מי שצירופו מבוקש; ושלישית , האם שיקולי יעילות וסדר דיוני מצדיקים את צירופו להליך (ראו, בש"א 3973/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים , פ"ד מה(5) 457, 463-461 (1991)). יצוין, כי הנטל להוכחת קיומם של התנאים רובץ על מבקש הצירוף (ראו, עע"ם 7926/06 אדרי-אל ישראל בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה גליל עליון , פיסקה 10 (24.6.2009)) וכי צירופו של בעל דין שלא היה צד להליך בערכאה הדיונית הוא חריג השמור לנסיבות המצדיקות זאת (ראו, 8565/10 עמאש נ' הועדה לתכנון ובניה השומרון , פיסקה 5 (3.5.2012)).

8.

כעולה מן הרקע העובדתי שהובא לעיל, פסק הדין מושא הערעור דנן עוסק, בין היתר, בשאלה האם התכנית המתוקנת הינה תכנית קיימת אשר עדיין מצויה בשלבי הכנה ואשר הסמכות להמשיך ולדון בה כיום היא בידי הוועדה המקומית (כפי טענת המשיבים וכפי שקבע בית המשפט קמא) או שמא התכנית אינה קיימת עוד לאחר שהוועדה המחוזית – אשר הייתה בעבר מוסמכת לדון בה – קבעה כי לא מונחת עוד בפניה תכנית (כפי טענת המערערות). לנוכח יריעת מחלוקת זו, ובהתחשב בעמדת הפרקליטות המייצגת את הוועדה המחוזית, נראה כי צירופה של הוועדה המחוזית כמשיבה להליך עשוי לתרום לדיון ולאפשר בירור ממצה של השאלות השנויות במחלוקת. כמו כן, נוכח השלב המקדמי בו מצוי הערעור, בטרם הוצא צו סיכומים, איני סבור כי צירופה של הוועדה המחוזית יסרבל את הדיון באופן משמעותי, ירחיב את חזית המחלוקת יתר על המידה או יכביד באורח ניכר על ניהול ההליך .

נוכח האמור דומני כי יש מקום להיעתר לבקשת המערערות לצרף את הוועדה המחוזית כמשיבה לערעור דנן. למען הסר ספק אבהיר כי אין במסקנה זו כדי להביע כל עמדה באשר למחלוקת בין הצדדים לגופה וטענות המשיבים שמורות להם לרבות הטענה בדבר "הרחבת חזית" שאותה יוכלו המשיבים להעלות כמובן בגדר סיכומיהם (ואשר גם לגביה לא אביע עמדה בהחלטתי זו).

9.

שונים הם פני הדברים ביחס לצירוף יו"ר הוועדה המחוזית. כפי שהבהירה הפרקליטות בתשובתה - פסק דינו של בית המשפט לענינים מינהליים אינו עוסק בהפעלת סמכויות יו"ר הוועדה המחוזית, ועל כן איני סבור כי צירופו להליך הערעור הוא מהלך נחוץ ומועיל ולא מצאתי בבקשה טעם מבורר המלמד אחרת.

10.

התוצאה היא כי הבקשה לצירופה של הוועדה המחוזית מתקבלת; ואילו הבקשה לצחרוף יו"ר הוועדה המחוזית נדחית בזאת.

בטרם סיום אציין כי לא נעלמו מעיניי טענות המשיבים כי היה על המערערות להגיש בקשה לצירוף הוועדה המחוזית ויו"ר הוועדה בערכאה הדיונית. אכן, ההסברים שהציגו המערערות להגשת הבקשה רק עתה, בשלב הערעור, מעוררים תמיהה מסוימת. ברם, בסופו של דבר סבורני כי אכן מוצדק, בעיקר מטעמי יעילות, לצרף את הוועדה המחוזית כמשיבה לערעור, וזאת בין היתר גם בהתחשב בעמדת הפרקליטות. עם זאת, לנוכח העובדה שהמערערות לא נתנו הסבר מניח את הדעת להגשת הבקשה לראשונה בשלב הערעור; לנוכח העובדה שהבקשה מתקבלת באופן חלקי בלבד; ובהתחשב בכך שהבקשה לא כללה התייחסות סדורה לשאלת קיומם של התנאים הקבועים בדין לצירוף משיב בשלב הערעור, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום בנסיבות העניין לחייב את המערערות בהוצאות לטובת המשיבים שהגישו תשובה מנומקת לבקשה.

11.

הבקשה מתקבלת אפוא כמפורט בפיסקה 10 לעיל. המערערות יישאו בהוצאות לטובת המשיב 1 בסך של 1,000 ש"ח ובאותו סכום לטובת המשיבים 4-2. המערערות יגישו "דף פתיחה" מתוקן לערעור עד ליום 1.3.2021 והמזכירות תעדכן את רישומיה בהתאם, בדרך של צירוף הוועדה המחוזית כמשיבה מס' 6 לערעור. כמו כן תתייק המזכירות את החלטתי זו בתיקי השופטים.