עע"מ 8401/17 המועצה המקומית תל-מונד נ. משה אברבוך

1.

הערעור שבפנינו נסב על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, ולפיו התקבלה עתירתם של משיבים 2-1 (להלן: המשיבים ) לאפשר להם לשלם היטלי השבחה על מגרשים שבבעלותם בהתאם לשומות מוסכמות שהוצאו להם בשנת 2008 על-ידי הועדה המרחבית (המערערת בעע"מ 8411/17), ואשר נערכו על ידי השמאי מרגלית (המשיב 4, להלן: מרגלית ).

העובדות הצריכות לעניין פורטו בהחלטתו של השופט מינץ מיום 13.10.2017 בבקשה לעיכוב ביצוע, ועל כן נקצר בדברים.

2.

נקדים ונאמר כי לפסק הדין של בית המשפט קמא, אין השלכה רוחבית, בהינתן שהשומות המוסכמות הוצאו לפני תיקון 84 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, אשר ביטל את המנגנון המאפשר לקבוע שומה מוסכמת. אף לא השתכנענו כי במקרה דנן הוכח חשש לפגיעה בטוהר המידות.

3.

מאז שהוצאו השומות המוסכמות, חלק לא מבוטל מבעלי החלקות בתחום התוכנית שאושרה כבר מימשו את זכויותיהם (אם בדרך של מכירה ואם בדרך של בנייה) ושילמו על פי שומות אלה, כך שאין חולק כי לגביהם מדובר בשומות חלוטות.

4.

בית המשפט קמא קבע כי לא הוצגה ראיה לפיה השומות שהוצאו למשיבים "מוטעות בכלל ובאופן קיצוני בפרט" (סעיף 26 לפסק הדין). בהקשר זה לא למותר לציין כי המערערות לא הגישו חוות דעת נגדית על מנת להשוות בין השומות המוסכמות שהוצאו על פי הערכת השמאי מרגלית לבין שומה שהוצאה בסוף שנת 2011 על ידי השמאי ברמן, וכפי שציין בית המשפט קמא, "ההשוואה בין שתי השומות, כמו עריכת השומות עצמן, הוא עניין שבמומחיות ואם רצתה הוועדה לסתור טענה זו, היה עליה להוכיח זאת באמצעות מומחה מטעמה" (סעיף 33 לפסק הדין).

5.

בסופו של יום, ענייננו בתיקון שומות מוסכמות, והמערערות לא הראו כי יש מקום לתיקון כאמור. לכן, ועל אף שהדעת אינה נוחה ממה שנחזה לכאורה כ"מחטף" שנעשה לפני תיקון החוק, הרי שבהינתן הזמן שחלף; בהינתן שאין לפסק הדין השלכות רוחב נוכח תיקון החוק; בהינתן שחלק לא מבוטל מבעלי המקרקעין כבר מימש את זכויותיו ושילם את היטל ההשבחה על פי השומות המוסכמות; בהינתן אינטרס ההסתמכות של המשיבים גם לגבי אותן חלקות או יחידות דיור שטרם מומשו; בהינתן שלא הוכח כי קיים פער של ממש אשר מצדיק את פתיחת השומות; ובהיעדר ראיה לפגיעה בטוהר המידות במסגרת האיזון בין אינטרס ההסתמכות לפגמים שנפלו, ככל שנפלו, בהליך הוצאת השומות המוסכמות – בהינתן כל אלה, מצאנו לאמץ את התוצאה אליה הגיע בית המשפט קמא ולהותיר את פסק הדין על כנו.

6.

אשר על כן, הערעור נדחה ובנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.