עע"מ 8463/07 משה יצחק אוסדיטשר נ. ראש הממשלה, מר אהוד אולמרט

לפניי בקשה למתן סעד זמני בערעור.

רקע והליכים קודמים

1.

המבקש כיהן בתפקיד יושב-ראש הועדה הממונה למועצה הדתית ירושלים החל ממינויו ביום 21.6.04 (בהתאם לסמכות שבסעיף 10ב לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א – 1971; להלן: חוק שירותי הדת). במהלך תקופת כהונתו של המבקש עלו חשדות לליקויים חמורים בתפקודו, ועל רקע זה הובא עניינו לדיון לפני ועדת שימוע שמינה ראש הממשלה ביום 25.10.06, כדי שתבחן את התנהלותם של ראשי מועצות דתיות, ממונים על מועצות דתיות ואחרים, שלגבי תקינות התנהלותם עלו חשדות לכאורה (להלן: ועדת השימוע). לאחר הליכים שונים שאין לנו צורך לפרטם, הועברה ביום 21.12.06 המלצה לראש הממשלה להעביר את המבקש מכהונתו. ראש הממשלה (הוא הממונה כיום על ביצועו של חוק שירותי הדת) החליט ביום 15.1.07 להעביר את המבקש מכהונתו, ונגד החלטה זו הוגשה עתירה מנהלית לבית המשפט לענינים מינהליים בירושלים (עת"מ 178/07). במהלך הדיון בעתירה הוסכם כי עניינו של המבקש יוחזר לעריכת דיון ולמתן החלטה על ידי ועדת השימוע. הסכמה זו מצאה את ביטויה בפסק דין מיום 16.4.07, ובהמשך התכנסה ועדת השימוע והמליצה להעביר את המבקש מכהונתו. על יסוד המלצה זו החליט ראש הממשלה ביום 4.5.07 להעביר את המבקש מכהונתו, ונגד החלטה זו עתר המבקש לבית המשפט לענינים מינהליים בירושלים (עת"מ 480/07). ביום 16.9.07 נדחתה העתירה (כב' סגנית הנשיא י' צור ), ועל פסק הדין הוגש ערעור לבית משפט זה, ובגדרו הבקשה שלפני, בה עותר המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין ולסעד ביניים לפיו יימנעו המשיבים מלסיים את כהונתו כיושב-ראש הועדה הממונה, יימנעו למנות כל אדם אחר לתפקיד, ויימנעו מלבצע כל פעולה הכרוכה במינוי שכזה.

טענות המבקש בהליך לפני בית המשפט קמא התייחסו הן להליך שנוהל בעניינו, הן לעילות להעברתו מכהונתו. בתמצית נציין כי המבקש טען כי בפעולתה של ועדת השימוע נפלו פגמים שונים, וכי נפגעו זכויותיו הדיוניות בהליך. עוד טען המבקש כי לגופם של דברים לא נפלו פגמים בהתנהלותו המצדיקים את העברתו מן הכהונה. המשיבים 1 – 7 (להלן: המשיבים) מצידם סברו כי לא נפל בהחלטה להעביר את המבקש מכהונתו כל פגם שיש בו להצדיק התערבות של בית המשפט. בפסק דין מנומק ומפורט דן בית המשפט בטענות הצדדים והכריע בהן. לצורך ההליך הנוכחי אין לנו צורך לעמוד על כלל קביעותיו של בית המשפט קמא, אלא על העיקריות שבהן. נפסק כי המבקש קיבל שכר מהמועצה הדתית בתקופה בה הדבר היה אסור לפי דין (פסקה 56), וכי הוא המשיך לעבוד כעורך-דין פרטי, בהיקף ניכר, למרות שהדבר נאסר בתקופת כהונתו, ולמרות שבקשה שהגיש להיתר לעבודה נוספת – נדחתה (פסקה 60). עוד נקבע כי המבקש הופיע בתקופת הכהונה לפני בית הדין הרבני בירושלים כמייצג, למרות שמלשכת היועץ המשפטי לממשלה נאסר עליו לעשות כן (פסקה 62). נוכח קביעות אלה המשיך ואמר בית המשפט קמא כך:

"64. ראש הממשלה הוא שמינה את העותר לתפקידו והוא שמוסמך להעבירו מכהונתו. לעותר אין זכות קנויה להמשיך ולהחזיק בתפקיד, וראש הממשלה מוסמך להורות על סיום תפקידו אם ההחלטה מבוססת על נתונים בדוקים ומבוססים ועל סיבות ענייניות. אין צורך לאמר כי החלטה שכזו חייבת להיות עניינית בלא שהיא נגועה בשרירות או בחוסר סבירות, ותוך הקפדה על שמירת זכויות העותר וביניהן זכות השימוע והעיון. שוכנעתי כי בנסיבות העניין כך אמנם נעשה. העותר זכה להליך שימוע ממושך שכלל מכתב התייחסות המפרט את הטענות נגדו, שלוש ישיבות בעל פה בהן העלה את תגובתו המפורטת, מכתב המלצה מנומק ויסודי המתייחס למכלול הטענות ודיון נוסף של ועדת השימוע שהתכנסה לשתי ישיבות שהתנהלו על פני שעות רבות שבסיומן החליטה לשוב ולאשר את ההמלצה. מבחינה עניינית מצאתי כי אכן התנהלותו של העותר בסוגיית העבודה הפרטית הנוספת – כמו גם בעניין השכר והופעותיו בבית הדין הרבני בירושלים - אכן נגדו את הדין ואת ההוראות המפורשות שניתנו לו ואף לא עלו בקנה אחד עם נורמות ההתנהגות המצופות מעובד ציבור בכיר הנושא במשרה כה רמה וחשובה. ההחלטה לסיים את כהונתו של העותר בהתחשב בתנאים אלה הינה מוצדקת וסבירה ולא מצאתי מקום להתערב בה. בנסיבות אלה גם לא מצאתי טעם להידרש לעילות ההדחה הנוספות אליהן התייחסו העותר והמשיבים. יש לציין כי ההכרעה בעתירה זו מתייחסת לעותר בלבד ולא למועצה הדתית, שתקינות התנהלותה מתבררת בהליכים אחרים.

לאור האמור העתירה נדחית".

לאחר מתן פסק הדין פנה המבקש לבית המשפט קמא בבקשה לעיכוב ביצוע ולמתן סעד זמני (בש"א 2714/07). בית המשפט הורה על עיכוב ביצוע זמני, וביום 7.10.07, לאחר קבלת תגובת המשיבים, דחה את הבקשה.

טענות הצדדים

2.

המבקש ממקד את הבקשה בשיקולי מאזן הנוחות. נטען כי ההליכים להעברתו מן הכהונה התנהלו החל מחודש יולי 2006, וכי במהלך כל התקופה הוא ניהל את המועצה ביד רמה ובהצלחה, כך שאין כל דחיפות בהחלפתו. הדברים מקבלים משנה תוקף, כאשר הטענות שהופנו כלפי המבקש מתייחסות ברובן לממצאי ביקורת שנערכה במועצה הדתית בשנת 2004. עוד נטען כי פסק הדין משנה את המצב הקיים, ומביא לסיום כהונתו של המבקש, תוך שהוא מטיל דופי בהתנהלותו האישית. משכך, סבור המבקש כי לא ניתן יהיה להחזיר את המצב לקדמותו אם יזכה בערעורו. נטען כי אי העתרות לסעד המבוקש תגרום נזק עצום ובלתי הפיך לשמו של המבקש, ותביא לפגיעה אנושה במצבה של המועצה הדתית, שכן תבוא לקיצה תכנית הבראה אשר טרם הוחל ביישומה. מן העבר השני, לא ייגרם כל נזק מכך שהמבקש יישאר בתפקידו לתקופת הערעור. בהתייחס לסיכויי הערעור טוען המבקש כי אין לומר שהערעור על פניו חסר סיכוי. לטענתו, ניכר מפסק הדין כי בית המשפט התחבט בכתיבתו, והערעור מעורר שאלות הראויות להידון ולהיבחן.

המשיבים מתנגדים לבקשה. בהתייחס לשיקולי מאזן הנוחות נטען כי נוכח הקביעות בפסק הדין, האינטרס הציבורי מחייב שלא יינתן סעד זמני המורה על המשך כהונת המבקש. כן הצהירו המשיבים כי הם מתחייבים כי אם יתקבל הערעור יוחזר המבקש לכהן בתפקיד יושב-ראש הוועדה הממונה. הודגש כי אם ימונה יושב-ראש קבוע חדש לוועדה הממונה כל עוד הערעור תלוי ועומד, יותנה המינוי בהתחייבות האמורה. בהתייחס לסיכויי הערעור נטען כי פסק הדין מבוסס בעיקרו על קביעות עובדתיות, ונוכח ההלכה לפיה ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות שכאלה, סיכויי הערעור להתקבל נמוכים ביותר, אם בכלל.

המשיבה 8 (המועצה הדתית) הודיעה כי אין בכוונתה להתערב בהליכים נושא הערעור והיא מותירה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט.

3.

ביום 9.10.07 הוריתי על הקפאת המצב הקיים במועד המצאת ההחלטה, וביקשתי את תגובות הצדדים עד ליום 16.10.07. קודם שהוגשו התגובות, הוגשה ביום 15.10.07 הודעה מטעם המבקש בה נטען כי בניגוד להחלטה האמורה אויש תפקיד יושב-ראש הוועדה הממונה על ידי מי שכיהן קודם לכן בתפקיד סגן יושב-הראש, והוא החל נוקט בפעולות שונות. בהמשך לכך התבקשה התייחסות הצדדים גם לאמור בהודעה. בתגובת המשיבים לא נכללה התייחסות מפורשת לנטען בהודעה, אך נאמר כי סגן יושב-ראש הועדה הממונה משמש כיום כממלא-מקום זמני ליושב-ראש הועדה. בהודעה מטעם המועצה הדתית נכללה התייחסות לטענות שונות הנוגעות לתקינות פעולותיו של סגן יושב-הראש, אך לא בהתייחס לעצם הטענה כי אויש תפקיד יושב-ראש הועדה הממונה לאחר מתן ההחלטה.

דיון והכרעה

4.

הבקשה שלפני הוכתרה כ"בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פסק דין ולמתן סעד זמני". הלכה למעשה, הבקשה הינה לסעד זמני לתקופת הערעור, שכן פסק הדין הדוחה את העתירה אינו כולל עימו ציווי אופרטיבי (השוו: עע"מ 8020/06 מוניות אסף פנינת השרון בע"מ נ' שר התחבורה (לא פורסם, 11.12.06), פסקה 7). כידוע, זכאי בעל דין שניתן פסק דין לטובתו ליהנות מפירות זכייתו. סעד זמני בערעור יינתן במקרים חריגים ועל המבקש סעד כאמור להראות כי סיכויי הערעור טובים, וכי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו (השוו: עע"מ 6881/07 ברגר נ' המועצה האזורית עמק חפר (לא פורסם, 24.9.07); עע"מ 6169/07 גאזי נ' ד"ר דקה – ראש מועצה מקומית זמר

(לא פורסם, 12.8.07)). בהקשר של מאזן הנוחות, נבחנת מידת הפגיעה שתיגרם לבעל הדין שזכה בהליך אם יינתן סעד זמני, אל מול הפגיעה שתיגרם לבעל הדין האחר אם תידחה הבקשה. הנטייה להיעתר לבקשה למתן סעד זמני תגבר, מקום בו דחיית הבקשה לסעד זמני תייתר את הערעור או תקשה עד מאוד את החזרת המצב לקדמותו, אם הערעור יתקבל (השוו: עע"מ 12005/04 חלבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.1.05), פסקה 4); עע"מ 8813/03 יצחק נ' עיריית ראש העין (לא פורסם, 6.11.03), פסקה 3).

מן הכלל אל הפרט: בענייננו, אין לי צורך לקבוע מסמרות בדבר סיכויי הערעור (הגם שעל פני הדברים אני רחוק מלקבוע כי הם טובים) שכן דינה של הבקשה להידחות נוכח שיקולי מאזן הנוחות. המשיבים התחייבו כי אם יתקבל הערעור יוחזר המבקש לכהן בתפקיד יושב-ראש הועדה הממונה, וכי אם ימונה יושב-ראש ועדה ממונה קבוע, יותנה המינוי בהתחייבות האמורה. משכך הוא, אין לומר כלל ועיקר כי דחיית הבקשה תיצור מצב דברים בלתי הפיך או כי יקשה להחזיר את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. לאלה אוסיף, כי המבקש אינו מעלה כל טענה של ממש הנוגעת ל"תקופת הביניים" שעד להכרעה בערעור. אמנם, המבקש טוען כי אם לא יינתן סעד זמני ייגרם לשמו הטוב נזק עצום ובלתי הפיך וייפגע אנושות מצבה הכלכלי של המועצה הדתית, אך טענות אלה נטענות בעלמא וללא כל תשתית לביסוסן. בצד האמור – ומבלי לקבוע מסמרות – נוכח הקביעות בפסק הדין בהתייחס להתנהלותו של המבקש, ונוכח עמדת המשיבים כי טובת המועצה הדתית והציבור מחייבים את הפסקת כהונתו (אשר התקבלה לעת זו על ידי בית המשפט קמא) נוטה הכף נגד המשך כהונתו של המבקש בתפקידו עד להכרעה בערעור.

מתגובות המשיבים לא הוברר עד תום מהן מהות הפעולות שננקטו לאחר מועד מתן ההחלטה מיום 9.10.07 והאם היה בהן משום "שינוי המצב הקיים" בניגוד לקבוע בהחלטה. מכל מקום, נוכח דחיית הבקשה לסעד זמני לא מצאתי להורות על הגשת תגובות נוספות בעניין זה.

אשר על כן הבקשה נדחית. נוכח העדר התייחסות מלאה מצד המשיבים להודעה מטעם המבקש, לא ייעשה צו להוצאות.